בדרך לקידוש השם

ב ג'  מרחשוון תש"ג הגיע תורה של קהילת פיוטרקוב,"יהודים התחבאו ואל תלכו כצאן לטבח"! קרא רבי משה חיים לאו, רבה של העיר, לבני קהילתו. אך הוא עצמו הלך והתייצב במגרש השילוח כשספר התורה הקטן בזרועו. אותו הכירו הרוצחים, כי עד יומו האחרון שמר על לבושו וזקנו, בשל היעלמו מן המגרש עלולים היו לערוך חיפושים יסודיים ולגלות עשרות מחבאים, הסביר למקורביו. במשך שבוע שלם התנהל הרצח המאורגן והוא עמד על המגרש, חזה בזוועות שפקדו את קהילתו ונשאר עומד על משמרתו." מדוע אנו עומדים? נתנפל עליהם בצפורניים?" קרא לעבר ידידיו. ראש המרצחים, שהתרוצץ כחיה טורפת במגרש, קלט את זעקתו של הרב, "גם שם צריכים אותך היהודים" צעק אליו, והרב הלך עם המשלוח הרביעי והאחרון שחיסל את 25 אלפי היהודים של קהילת פיוטרקוב המעטירה!

הסופר מ"ג, איש פיוטרקוב , שעבר את כל שבעת מדורי הגיהנום הנאצי, מספר מפי עד ראיה על נאומו האחרון של הרב בתוך קרוון המוות, שהובילו לטרבלינקה. הרב דרש את מאמרו של רבי עקיבא, "כל ימי הייתי מצטער מתי יבוא לידי ואקיימנו", ונאומו חוצה להבות אש ורווי התרגשות עזה, ריתק את שומעיו, שהתעלמו מהצפוי להם. הוא תבע מהם ללכת לקראת הקץ כיהודים ההולכים לקדש את השם, כי כל יהודי הנהרג באשר הוא יהודי, קדוש הנהו. "מוטב מוות שיש בו חיים מחיי השעה הזו שהמוות מרחף עליהם" קרא לבני עדתו.

מספר מר ד"ל שנמלט מטרבלינקה" "הגענו לפנות בוקר לטרבלינקה במשלוח האחרון שיצא מגיטו פיוטרקוב, על הרציף ליד הרכבת נערך מיון, ויחד עם כמה צעירים הוצאתי והועמדתי בצד המון יהודי העיר. עמדנו שם בציפייה דרוכה. הרוצחים ערכו את ההתעללוות האחרונה, ואנו עקבנו אחרי הקבוצות המובלות לכיוון התאים, שמהם לא יצא איש בחיים. בעודנו ניצבים וחושינו מעורפלים, קלטנו לפתע את קולו האדיר של רבנו, הרב לאו, שעמד בתוך העדה של יהודי פיוטרקוב . הוכינו בהלם ונשימתנו נעצרה, כששמענו את דבריו הרועמים. הוא החל לומר בקול רם את "הוידוי" ,כשהעדה חוזרת אחריו פסוק פסוק והולכת בעקבותיו לדרכה האחרונה.

היה זה בי"א מרחשוון תש"ג

                                                                    (הדרך לקידוש השם- הוצאת נצח בני ברק)

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד