רשמי תערוכה מופלאה השופכת אור על תקופת "אור וחושך" בלתי ידועה
השגריר הנכבד ישב ובהה בהתרחשות שהוצגה מולו, כמו קמה ההיסטוריה וניצבה מול עיניו המשתאות.
התלמידות שיחקו את תפקידיהן בכישרון רב. שגריר יפן, מר מיזושימה קואיצ'י ורעייתו, מלווים בפמלייתם, הקשיבו לתרגום המקצועי שצורף להצגה, אולם ניכר היה עליהם שהם מבינים הרבה יותר את שפת הלב.
"המסע לשנחאי", כך שמו של הפרויקט הייחודי, פרי שיתוף פעולה נפלא בין "גנזך קידוש השם" לבין המוסד החינוכי הוותיק בית הספר "בית חנה" בירושלים.
בשבוע האחרון קיבל בניין בית הספר פנים חדשות. כולו הפך להיות כמו מובלעת יפנית, או נכון יותר "שנחאית", בטבורה של עיר הקודש ירושלים.
מבחינה גאוגרפית בית הספר "בית חנה" קרוב מאוד לישיבת מיר הגדולה, אולי שלוש דקות הליכה מפרידים ביניהם. ישיבת מיר היא זו שמבחינה היסטורית הכי מזוהה עם גולי שנחאי. מאידך גיסא, מזרחה משם, העיר העתיקה והכותל המערבי, שאליהם היו נשואות עיניהם של גולי שנחאי יומם ולילה. חסידי ליובאוויטש, שגם הם היו ממאורי גולת שנחאי, ופעילותם התורנית-חסידית-ישיבתית שם, לא יישכחו לעולם.
פתאום קמה שנחאי לתחייה והחלה לספר את הסיפור הבלתי ידוע שלה.
"גנזך קידוש השם" העניק את הכלים, את המסמכים, את הנתונים ההיסטוריים ואת ההדרכה הפדגוגית פרי ניסיונו רב השנים, ותלמידות "בית חנה", בניצוחו של הצוות החינוכי הנהדר, ביצעו את התערוכות ואת המיצגים, זאת לאחר לימוד פורה של חודשים ארוכים.
התוצאה: מסע הצלה מופלא, חוצה מדינות ויבשות, שקיבל צורה וחיות מול עיניהם המשתאות של המבקרים הרבים ובראשם, כאמור, שגריר יפן בישראל ופמלייתו.
המסע חולק לחמש תחנות, כשבכולן התלמידות מציגות את פליטות המלחמה בצורה טבעית ונוגעת ללב.
תחנה א
פולין – מדינה שוקקת חיים יהודיים תוססים ועליזים עד לפרוץ המלחמה – ודילמת הבריחה.
ההצגה והתערוכה משנות את פניהן מצבעים בהירים ונעימים, המבטאים חיי יום-יום שמחים ורגועים, לצבעים קודרים, רקעים חשוכים ותמונות של חורבן וגזרות כליה.
בחלק זה מוקרן סרט קורע לב ובו נצפים שני בחורי ישיבה מתלבטים ומתחבטים להיכן יימלטו, ואיך יעזבו את משפחותיהם.
תחנה ב
וילנה – מקום מבטחים (זמני) לעולם התורה.
צועדים לתוך היכל מלא ספרים, ובמרכזו ספר תורה שנתון בתוך להבות אש. שיח מרטיט מתעורר בין הנוכחים על אודות האפשרויות שניצבו בפני הבורחים, מה הייתה המשמעות של הבריחה לווילנה – עיר שייצגה את עולם התורה, ומה המשמעות של ספר התורה שהרשעים מאיימים לשרוף אותו באש. מה מייצג עבורנו ספר התורה, ומה מוכן היהודי לעשות כדי להציל את ספר התורה מלהבות.
בתחנה זו מסופר באמצעים חזותיים וויזואליים על מסע הבריחה של הבחורים לווילנה, על קבלת הפנים של אוהבי התורה ותמיכתם בפליטים, ועל החלטתם לברוח הלאה.
תחנה ג
קובנה – כאן מפציע אורו של חסיד אומות העולם סוגיהרה, ששמו יוזכר רבות במהלך ימי התערוכה "מעפר קומי".
חדר זה נצבע ועוצב במוטיבים יפניים; תמונות נוף מיפן, הצבע הירוק היפני, דגלי יפן ועגלה מלאה באוכל מסורתי יפני (סושי).
בחזית תמונה (אמיתית) של הגדר שמעברה השני עומדים יהודים בציפייה לקבלת ויזה.
בחדר זה מסופר סיפורו המדהים של חסיד אומות העולם, הקונסול היפני בליטא מר צ'יאונה סוגיהרה, שהתגורר אז בקובנה. קטעי וידיאו ומצגות מרהיבות מספרים את סיפור ההצלה המדהים, וכאן, ניתן לומר, זיהינו התרגשות אמיתית על פני השגריר היפני ומלוויו.
בקטע מרגש במיוחד נצפית משפחה גדולה ומסועפת, כולם צאצאי אדם אחד שזכה להינצל ממוות בזכות הוויזה שהוענקה לו מידי הקונסול היפני מר סוגיהרה. כולם מישירים מבט מצועף מדמע ואומרים: תודה.
בזכות הוויזות של סוגיהרה ניצלו אלפי יהודים. בשיאו של המיצג מוגשת "תעודה" לידי השגריר, לקול מחיאות הכפיים והתרגשות הנוכחים.
תחנה ד
"בין מסילות הרכבת לנתיבי המים" – דרכי ההצלה.
מסע חוצה יבשות, שתחילתו בקרון רכבת (הנוכחים הופתעו לגלות פתאום קרון רכבת שנבנה במיוחד עבור התערוכה) והמשכו באונייה עד לחופי יפן (האונייה שנבנתה בידי תלמידות "בית חנה" דומה לאונייה שבה הפליגו הפליטים לפני שמונים שנה, מליטא ליפן).
תחנה ה
שנחאי – עולם התורה מוצא מנוחה בעיר הגדולה ובסמטאות הגטו.
במרכז, דגם העיר שנחאי על רובעיה השונים ובתי הכנסת שבהם מצאו הפליטים מנוחה. דגם רובע הגטו ועוד.
מסביב ניצבות דמויות (בגודל טבעי) מהחיים בשנחאי באותה תקופה הרת גורל.
ואז, המצגת המוקרנת מספרת בצורה מרגשת ומוחשית את סיפורן של שש הדמויות ההיסטוריות של שנחאי. אווירת שנחאי של לפני שמונים שנה ממלאה את החדר החשוך, ובעיקר את הלבבות: סדר יומה של תלמידת בית יעקב, פליטה בשנחאי, וצורת התמודדויותיה בניכר; כ"ק הרבי הק' מאמשינוב זי"ע, ששהה אף הוא בשנחאי והפיח בה רוח חיים של תורה וחסידות; הרב החסיד ר' מאיר אשכנזי, רבה של שנחאי, ופעילותו הענפה בכל תחומי התורה, החסד והעזרה לזולת; הגאון רבי חיים שמואלביץ, ראש ישיבת מיר; גר צדק שגילה את עמו ואת אלוקיו בתקופה זו, וקצין יפני שהיה אחראי על היהודים בגטו.
התערוכה, על שלל מצגותיה וקטעי ההקרנה המשוכללים שלה, מהווה הפקה מושלמת שכולה תקווה, אמונה והכרת הטוב.
נוספו לה תערוכות נוספות, ניידות, מבית "גנזך קידוש השם", שהוסיפו נופך יהודי היסטורי עשיר ומרגש וזכו לתהודה והתעניינות, כמו תערוכת "האור מלובלין" שקישטה את חלל הקומה השלישית ובמרכזה הדגם המוקטן והמואר של בניין ישיבת לובלין. בחורים רבים מתלמידי ישיבת לובלין, וזה כבר נושא למאמר מיוחד, מצאו אף הם מקלט בשנחאי.
תלמידים בשנחאי. (מתוך הספר "דרך ארץ סין". באדיבות בלוג הספרנים.)
והינה קטע מעיתונות התקופה על השפעת תלמידי לובלין על הקהילה היהודית בשנחאי (עיתון "הצֹפה", 29.10.1946):
המוני הפליטים זרים היו ומתנכרים לכל ערכי הלאומיות היהודית, ובייחוד חילול השבת, אלא שהמצב נשתנה לטובה ב-1941, עת הגיעו לשאנחיי למעלה מ-1000 פליטים יהודים מפולין, מהם למעלה ממחציתם רבנים ובחורי ישיבה… בהשפעת בני הישיבות (היינו: ישיבות מיר, ליבאוויטש ו"חכמי לובלין") והמוסדות לדרדקי חוללו 350 הנערים והנערות מהפכה בבתי הוריהם והכריחו את הוריהם לסגור חנויותיהם בשבת, להתקין מטבח כשר בבית, ולשבר כל כלי הטריפה הקודמים. הודות להם נשתנה לחלוטין פרצופו של היישוב היהודי בשאנחיי.
הנהלת בית הספר, שנטלה חלק פעיל בכל שלבי ההכנה וההפקה בפועל, בראשות המנהל הרב פרץ בלוי, ביטאו במילים נרגשות את תודתם והערכתם לצוות המקצועי של "גנזך קידוש השם" על ההכוונה, על הענקת החומר באדיבות ובסבלנות אין קץ, על ההסברים המפורטים, ובכלל על אוזן קשבת ודבקות במטרה. ההנהלה הודתה מקרב לב למנכ"ל "גנזך קידוש השם", הרה"ח ר' צבי סקולסקי, ליו"ר ההנהלה הגב' רחל יוד, ולרכזת ההפקות הגב' טובה יוסקוביץ, על היוזמה המשותפת ועל הפעלת הקשרים שתרומתם הייתה מכרעת להפקה החינוכית ההיסטורית שתוצאותיה ניכרו על מאות התלמידות במשך כל זמן הלימוד וההכנה, וביותר בימי הצגת התערוכות, זמן "קצירת הפירות".
שעות ארוכות עשו השגריר ופמלייתו בין כותלי בית הספר, ובהגיע עת פרידה ביקש להביע רגשותיו. בדבריו הקצרים סיפר על אהדתו לעם הנבחר ועל התעניינותו מאז שנות צעירותו בעם היהודי ובקורותיו. "היום ראיתי באופן מוחשי וחי את מה שלמדתי לפני שנים רבות". בדבריו הפליא לשבח את העבודה הנפלאה ואת ההגשה הברורה והמקצועית של חומרי ההיסטוריה הנחוצים כל כך, לבל יישכחו.
גב' בת שבע פורת מוועידת התביעות בירושלים, שהגיעה להתרשם מהפעילות, ציינה לשבח את מעורבות התלמידות בהקמת התערוכות ובהפעלת יום העיון כולו, עובדה שגרמה ללמידה משמעותית ולהעמקה בחומר.
לסיום אמרה הגב' רחל יוד, יו"ר ההנהלה של "גנזך קידוש השם", כי ההצלחה הכבירה של התערוכה היא בעובדה שצוות המורות, בראשות רכזת ההיסטוריה הגב' מלכה אייזנבך והמורה ליכטשיין, יחד עם תלמידות נבחרות, עשו לילות כימים בעבודה רבה תוך שיתוף פעולה מלא עם צוות של "גנזך קידוש השם". השילוב של צוות המורות של בית הספר עם צוות ההוראה של "גנזך קידוש השם" הוא המתכון להצלחה.
