"שומע קול תרועת עמו ישראל" במנזר

ברוך ואני הגענו באמצע תמוז תש"ה, ברכבת של חיל הרפואה של צבא ארצות הברית, מלייפציג שבגרמניה למאסטריכט, העיר הדרומית ביותר בהולנד. השלטונות אשפזו אותנו בבתי חולים ארעיים, כל אחד מאתנו אושפז בבית חולים אחר. שמעתי שמצבו של ברוך קשה מאוד, ואחרי כחודש ימים הצלחתי לעבור לבית החולים שבו הוא שכב. הוא שקל פחות מעשרים קילו, גוף בלי בשר. בבית החולים הזה היה צוות מסור של רופאים ואחיות, אבל הוא הוקם באגף של סמינר לכמרים ישועים, כלומר היה זה מנזר שבו למדו כמרים ממסדר הישועים, כת נוצרית קתולית קנאית. באופן רשמי לא היה בית החולים שייך למנזר, אבל שלשה כמרים נשלחו מטעם הנהלת המוסד להטיף לנצרות בקרב החולם, שרובם היו גויים הולנדים שחזרו מעבודת כפייה בגרמניה. במיוחד התעניינו הכמרים בחולים היהודיים, עזרו להם וניסו להשפיע עליהם לעבור לדת הנוצרית: "סבלתם מספיק", "מגיע לכם לחיות חיים שקטים יותר", "נוכחתם להבין שהעם היהודי עתיד לסבול עד שיכיר באמת", "כאן אנו מציעים לכם הכל, לימודים ועתיד בטוח"  וכו'..

כחודשיים לאחר השחרור שוב יכולתי לרדת מן המיטה. הכמרים עזרו לי בצעדי הראשונים. השיחות ביננו סבבו בעקר סביב נושא הדת הנוצרית. הם הזמינו אותי לבקר בכנסייה בבניין, אבל סרבתי.

חמישה חודשים חלפו מאז השחרור. הצלחנו ליצור קשר מכתבים עם המשפחה בחו"ל ועם עו"ד דה האס באוטרכט. הוא שלח לנו, בין השאר גם חומשים. לבד משני חברים של ברוך שבקרו אותנו, לא ראינו יהודי. נדמה היה לנו, כי רק יהודים מעטים שרדו אחרי השואה.

ימים אחדים לפני ראש השנה הופיע בבית החולים יהודי מבוגר, רבי דה- ליוור. הוא היה החזן ובעל הקריאה של היהודים שחזרו לקהילה מאסטריכט. שמחנו לראות יהודי. הוא שאל במה יוכל לעזור לנו. הבנתי, שלא יוכל לדאוג לנו לאוכל כשר, ולכן בקשתי ממנו שידאג לתקיעת שופר בראש השנה בבית החולים. הוא הבטיח שידאג לכך, אבל הוסיף שיהיה קשה לתקוע בכל חדר. הבטחתי לו שאשתדל לדאוג לכך, שכל החולים המעוניינים לשמוע קול שופר יהיו מכונסים במקום אחד בשעה שיקבע. הודעתי לחולים היהודים שבראש השנה תהיה תקיעת שופר במנזר.

ואכן, ביום השני של ראש השנה(היום הראשון חל בשבת) בשעות אחר הצהריים, הביאו באלונקות את החולים היהודים לחדר מיוחד. החזן הגיע, ולמרות עייפותו לאחר תפילת שחרית ומוסף, קריאת התורה ותקיעת שופר, הוא חזר ותקע בשופר לניצולי השואה שבבית החולים. כך זכינו לשמוע קול שופר במנזר הישועים, כחצי שנה אחרי תום השואה האיומה.

שמעתי תקיעת שופר בוסטרבורק, בברגן בלזן ובמנזר הישועים שבמאסטריכט.

(יסופר לדור- יונה עמנואל)

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד