המשפט בליל שבת

תשעה באב תש"ד במחנה ברגן בלזן. זו הפעם הראשונה שכל תושבי המחנה קיבלו עונש. היום אין אוכל, לא למבוגרים, לא לנשים, לא לזקנים, ולא לילדים. סיבת העונש: הגרמנים גילו שמישהו במחנה שרף מזרון, בנימוק שהמזרן היה מלא כינים. זה פשע בל יכופר, זו חבלה חמורה ולכן הוטל עונש על כל יושבי המחנה מנער ועד זקן. תשעה באב.

אמא בשלה מעט דייסה ללא חלב עבור אחותי הקטנה בתיה, בת הארבע. בלי תנור ובלי נפט על מעט קש ובעמל רב. ברגע האחרון תפסו אותה שניים מאנשי השמירה היהודית במחנה. יהיה משפט!

וכך דרך ניהולו של משפט במחנה. נוסף על העונשים שהגרמנים מטילים, חייבים גם האחראים היהודים שבמחנה להעניש את העבריינים.לשם כך נערך משפט פנימי. הגרמנים נהנו לראות כיצד יהודים מענישים את אחיהם." שחקו על משפטיה"

ה"משפט" של אמא נקבע ליום שישי בערב, ליל שבת "נחמו" תש"ד.בדרך כלל ארך משפט כזה זמן רב, וכלל תובע יהודי, עדים, דברי הנאשם, הגנת הסנגור ופסק דין של השופטים. כולם יהודים, אסירי המחנה. אולם משפטה של אמא ארך זמן מועט בלבד.

פסק הדין:שלילת מנות לחם ליומיים. אמא ויתרה על זכותה להכחיש חלק מהאשמות המופרזות ואף ויתרה על השתתפות הסניגור האמור לבקש הקלה בעונש על עבירה של בישול עבור פעוטה בת ארבע.

בברגן- בלזן לא היתה הפרדה מוחלטת בין מחנה הגברים למחנה הנשים ובמשך היום אפשר היה להפגש. ישבנו בליל שבת והמתנו לשובה של אמא ממקום המשפט. כאשר ספרה על פסק הדין, שאלתי אותה מדוע המשפט היה כל כך קצר ולמה לא נצלה את זכותה להכחיש לפחות חלק מהאשמות. מדוע לא אמרה שבאותו יום לא חלקו כלל אוכל ועל כן בשלה דבר מה עבור הבת הקטנה? אמא לא ענתה. ראיתי שהיא נרגשת מאוד. העזתי ושאלתי פעם נוספת, ואמא ענתה:"לא היו שם רק שופטים, תובע וסניגור. ישב שם יהודי שרשם פרוטוקול. כל מילה שהייתי אומרת שם הייתה נרשמת מיד בידי יהודי, ובליל שבת!  לכן שתקתי. מוטב לרעוב מעט יותר, מלגרום לכך שיהודי יכתוב בשבת!"

                                                                              (יסופר לדור, יונה עמנואל)
הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד