פייגעלע דעם רב'ס

כאשר זיכרוני מחזיר אותי לזמנים שעברו, הנני נתקל בשם הקדוש "פייגה בת הרב". פייגה זו הייתה צעירה כבת 20, בתו של הרב בייגל מטרוכימברוד (ווהלין), אשר בספטמבר 1941, אחרי הפוגרום הגדול בווילנה, נכלאה יחד עם כל יהודי וילנה מאחורי חומות הגטו.

פייגה בת הרב גרה יחד עם קבוצה של מורות ותלמידות "בית יעקב" מערים ועיירות שונות, בביתו של השוחט ר' אהרן ידידוביץ' הי"ד, ברחוב ההקדש 9.

מן היום הראשון שבו נכנסה לגטו נטלה עליה פייגה את התפקיד לארגן את כל הבנות הדתיות של הגטו לחוג מיוחד.

הצעירות הראשונות שנענו לקריאה היו: רייזל אולינסקי מבריסק, שושנה סטרובינץ ממיר, לאה רייז ואחותה מלוצק, בריינדל מפינסק, רישל מדרובנה, ברכה ואחותה מביאליסטוק, מלכה'לה מפולנקה, ברקוביץ מלוצק, רות מפרנקפורט דמיין.

מאוחר יותר נתווספו הרבנית שוב מווילנה ובתה, הרבנית באריק ובתה, הרבנית ברקוביץ, הרבנית קופלוביץ', הרבנית אפשטיין, הרבנית פרלוב, הרבנית דרצין, הרבנית לויתן מרקישוק ורבות אחרות.

קבוצה גדולה של משתתפות בחוג נהגו להתאסף מדי יום ברחוב שפיטלנה, לתפילה ולאמירת תהלים בציבור. על התפילה ועל אמירת התהלים ניצחה פייגה בת הרב.

בכל שבת הייתה הקבוצה לומדת פרשת השבוע עם פירוש רש"י וכן מפרשים אחרים, פרקי אבות (ביידיש), דיני שלחן ערוך, וגם פרקים שונים מספרות המוסר.

הפופולריות של פייגה וחוגה גדלה מיום ליום, וגדל גם מספר שומעי תורתה ושיחות המוסר שלה. דירתו של הרב ידידוביץ' נעשתה צרה, לא יכלה להכיל מספר כה גדול של נשים, ואז נאלץ "בית המדרש" של הנשים לעבור לרחוב אחר, לביתה של הרבנית רייז מלוצק. במשך הזמן נעשתה גם דירתה של הרבנית רייז קטנה מדי, ותודות להשתדלותם של הרבנים לנדוי ויעקובסון הועמד המטבח העממי לרשות הפעולה של פייגה בת הרב.

התפילה, לימוד התורה, שיחות המוסר ואמירת-תהלים היו מיועדים רק לנשים; אולם ידועים לנו מקרים מספר שבהם הזמינה פייגה גברים כמורים או כמרצים. אחד מהם היה ר' יעקב זלווין (או זלדין), מגדולי בעלי המוסר בפולין שלפני המלחמה.

הרצאה על הנושא "השבת – אבן-הפינה ויסוד-היהדות" הושמעה בפני חוג הנשים החרדיות מפי המשורר הדתי הצעיר, ר' חיים סמיאטיצקי הי"ד; שיעור מוסר מפי יוסל ביאליסטוקר, ושלום שוב הרצה על "קידוש השם". המרצים הגברים הוצגו על ידי פייגה בת הרב בפני קהל השומעות.

קירות ה"מטבח", שבו התקיימו המפגשים ברחוב הגרמני 31, היו מכוסים בססמאות שונות, כגון "אין הדורות נגאלין אלא בשכר נשים צדקניות שיש בדור", "בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל", "לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחיללו את השבת"; "קדושים תהיו"; "שמרו את השבת והשבת תשמרכם" ועוד.

ברשותי היו שני כתבי יד של דברי תורה שנכתבו על ידי פייגה בת הרב. כתבי היד נשאו עמם "הסכמה" וחתימה של ר' יעקב זלווין מלוצק הי"ד. כתב אחד נשא את הכותרת "ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה", על פרשת חיי שרה. הכתב השני נשא את הכותרת "ויצב יעקב מצבה על קבורתה", על פרשת וישלח. שני כתבי-היד נמצאים במכון ההיסטורי בוורשה, כתב אחר בכותרת "כל אשר תאמר אליך שרה – שמע בקולה", על פרשת בראשית, מסרתי לרב של וילנה אחרי שחרורה מן השלטון הגרמני המרושע.

הרבה מבנות חוגה של פייגה נשאו אִתן תמיד סידורי תפילה קטנים. בחלק הפנימי של כריכות הסידורים היה רשום: "השמים ושמי השמים, הארץ וכל אשר עליה לא נבראו אלא למען ולצורך האדם". בהמשך: "אליך ה' נפשי אשא" וכן הברכה: "ברוך אתה ד' אלקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וצונו לקדש שמו ושם ישראל ברבים".

באותו זמן שבין חומות הגטו השתרר הייאוש, הייתה פייגה מלמדת את הצעירות הגלמודות כיצד לשמור על דיני היהדות העתיקים, על שמירת המוסר, הטוהר, הניקיון, היושר והקדושה.

רובן הגדול של בנות החוג של פייגה לא עבדו במקומות העבודה הגרמניים כדי שלא לחלל את השבת. הן עבדו בגטו. חלק מהן נרשמו באורח פיקטיבי כנשותיהם של גברים שזכו להגנה מיוחדת והן התגוררו לבדן, אף שלפי סדרי שלטון הגטו ה"זוגות" הללו היו חייבים לגור יחד.

 

יוסף פוקסמן, "דער אמעריקאנער", 9.8.1957, ניו יורק, ארכיון גנזך קידוש השם ת62-2-3.

מתורגם מיידיש.

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד