הרקע להקמת המתיבתא
בעקבות מלחמת העולם הראשונה עשרות אלפי יהודים נהרגו, מאות ישובים יהודיים חרבו, מאות אלפי יהודים נשארו ללא בית וקורת גג לראשם. המהפכה ברוסיה והפוגרומים באוקראינה הביאו בעקבותיהם זרם של מאות אלפים פליטים יהודים, שהיו נעים ונדים במרחבי הארצות השכנות ללא תקווה וללא סיכויים ליישובם מחדש. גם מצב הקהילות שנשארו במקומן היה בכל רע. מצוקתן הכלכלית הייתה נוראה והרעב פקד רבים מבתי ישראל. במשך תקופה של חמש שנים נתחלפו בפולין שלשה משטרים: רוסים, גרמנים ופולנים. כל שינוי בשלטון הביא עמו שינויים במבנה הכלכלה של המדינה, התרוששות כללית, חורבן והרס כלכלי. האסון הכללי לא פסח גם על החיים הרוחניים של בית ישראל בפולין. אף יותר מזה, הוא זעזע את היסודות שעליהם היה נשען מזה דורות. כמעט כל הישיבות נסגרו, בתי המדרשות נתרוקנו, ואף פעם לפני כן לא ירד לימוד התורה בין הצעירים לשפל המדרגה כמו באותם הימים. אסונות פיסיים אלה היו רק חלק מן הגורמים שהביאו את המשבר הרוחני בשלהי מלחמת העולם הראשונה. אולם היו גם גורמים אחרים. מצד אחד, הכבוש הגרמני הביא עמו את רוח התרבות המערב אירופית, שנתפסו לה רבים מהצעירים מאידך, לא מעט מבוכה ותוהו רוחני הוכנסו לערים ולעיירות פולין החסידית על ידי הפליטים מרוסיה וליטא, שחונכו על ברכי ההשכלה. אפילו הנאמנים שבבני התורה מבין הפליטים היו כבר מודרניים בחיצוניותם: בלבוש, ובלי זקן ופאות, והם הביאו לטשטוש הגבולות ואנדרלמוסיה במהלך המחשבות של הנוער החסידי בפולין. על כל אלה נוספו גם תוך מלחמת העולם הראשונה התנועות המודרניות השונות, שבאו לעשות נפשות, כשהן מצוידות במיטב הטכניקה של התעמולה: עיתונות, מועדונים ואספות פומביות. תנועות אלה הטילו מבוכה בלבות רבים מבני התורה וחובשי בית המדרש ומשכו אותם אחריהן. הסוציאליזם בהבטחותיו לאושר של יום המחרת, לשיפוד תנאי החיים של המעמדות העניים והמדוכאים – הפך במהרה להיות מטבע עובר לסוחר בחוגי הנוער היהודי מבני העניים. גם הקבוצות הלאומיות החילוניות השתדלו לעשות נפשות ונצלו את התלהבות ההמונים היהודים לאחר הצהרת בלפור, כדי להשפיע על הנוער ולמשוך אותו.
כל הגורמים האלה יצרו חלל בהמשך הלימוד והחינוך לתורה. הנוער היה הלום שכרות משפע הרעיונות והתקוות החדשות. גם הנוער שבבתי היהודים החרדים והנאמנים לתורה התחיל להתפרץ מד' אמותיה של ההלכה. באותו זמן מן ההכרח היה שיקום מוסד בעל תכניות גדולות לחיזוק לימוד התורה כדוגמת המתיבתא של וורשה. כשגדלו הבנים הצעירים ועמדו על סיום לימודיהם בחדר, נדדה שנתו של האב מדאגות וחיפושים, היכן לשלוח אותם לשם המשך לימודיהם העליונים? כשם שלפני כן היה אב מבקש להשאיר את בניו סמוך לביתו, בכל האפשר, כן עתה התאמץ בכל כוחו למצוא להם מקום הצלה מחוץ לביתו. אותו בית, שהיה פעם מצודה הפך עתה להיות למקום סכנה, אבל יחד עם זאת נתעוררה השאלה, לאן לשלוח אותם? -הישיבות ברוסיה לא היו קיימות כבר. הישיבות היחידות, שעוד אפשר היה למצוא בהן מפלט, היו אלה שבפולין הליטאית ונתפרסמו בזמן מאוחר יותר, אך באותו זמן הן היו עדיין נודדות ממקום למקום. הישיבות הפולניות כמעט ונחרבו באש המלחמה. מצב זה היה הכוח המניע, שדחף את גדולי החסידות והרבנים לכונן מרכז לתורה, כדי שלא תשתכח תורה מישראל.
ייסוד המתיבתא
בנסיבות אלו נוסדה המתיבתא בוורשה בשנת תרע"ט (1919), זמן קצר לאחר שנסתיימה המלחמה. דבר ייסודה של הישיבה פורסם ברבים, בכינוס גדול של גדולי התורה והחסידות, מנהיגים ועסקנים של "אגודת-ישראל" בפולין, שנשיאה באותם הימים היה האדמו"ר מגור רבי אברהם אלטער זצ"ל. באותה אספה נבחרו לנשיאות המתיבתא מגדולי התורה, ולהנהלתה – מן המפורסמים שבנגידים ועסקנים של וורשה. שמותיהם של חברי הנשיאות המתיבתא הם עדים נאמנים לרוממותה של המשימה, שנטלו על עצמם יוזמיה ומייסדיה של המתיבתא. חברי הנשיאות היו: הגאון ר' מאיר דן פלאצקי, הגאון ר' מנחם זעמבא הי"ד, הגאון ר' מאיר הכהן ווארשאוויאק, הרב מנחם מענדעל כשר יבל"ח. חברי ההנהלה היו: הרב שלמה יוסקוביץ – נשיא ההנהלה, ר' שלמה קלעפפיש – גזבר, ור' מענדל האפפער – מנהל.
גורמים רבים סייעו למתיבתא, שתעשה למרכז התורני הפופולארי ביותר בפולין, כי נוסף על האישים הדגולים שעמדו בראשה, כיהנו בה ראשי ישיבה מעולים, ראשי ישיבה אלה, מלבד מה שהיו ידועים כלמדנים וכבעלי כישרונות הסברה מצוינים, היו גם אנשי חינוך, וידעו למצוא את הדרך ללבות התלמידים ולזכות באימונם: הרב יעקב זילברשטיין, ר' אברהם הענדל, ר' אברהם נפתלי הערצקא.
תנאי הקבלה למתיבתא
רב רושם היה גם סדר הלימודים, שהיה עשיר בכמות ובאיכות. ההנהלה קבעה גם תקנות תקיפות לקבלת תלמידים, וע"י כך הכניסה סדר ומשמעת בלימודים.מהתקנות:
- כל תלמיד בן י"ג שנה הרוצה להיכנס למחלקה א' של המתיבתא צריך ללמוד בעצמו גמרא עם תוספות
- צריך להביא תעודה מהרב או מהאגודה על טיב התנהגותו.
- אחרי כל חודש נקבעו כמה ימים לחזור על כל הלמודים של החודש ולסוף הזמן על כל הלמודים שנלמדו במשך הזמן.
- בחינות כלליות נעשות ב' פעמים בזמן, באמצע הזמן ובסוף הזמן.
- זמן למוד התלמידים בכל מחלקה, משך שנה.
במתיבתא נקבעו 5 כתות, ותכנית הלימודים קצובה לחמש שנים. במשך חמש שנים הלימודים על התלמידים ללמוד:
תנ"ך עם פירוש רש"י.
גמרא סדר זרעים – ברכות.
סדר מועד – שבת, פסחים, ביצה, ראש השנה, סוכה.
נשים – יבמות, כתובות, נדרים, גיטין, קידושין.
נזיקין – בבא קמא, בבא מציעא, בבא בתרא, שבועות, מכות, סנהדרין – מחצה, ע"ז.
קדשים – חולין, בכורות.
סך הכל: אלף תשל"ה (1735) דפים.
פוסקים – חושן משפט הלכות עדות, טוען ונטען, מקח וממכר.
אורח חיים – כולו, באר היטב.
יורה דעה – חלק ראשון ט"ז ש"ך עם הפרי מגדים.
רמב"ם – חלק א' ועוד הלכות משאר חלקים.
ספר המצוות להרמב"ם, חנוך ומנחת חנוך.
ספר פלפול – קצות החושן, שב שמעתתא, די"ט אלגאזי.
ספרי יראה – חובות הלבבות, מסילת ישרים ועוד.
כמות למוד הגמרא בכל הכתות במשך שנה: כתה א' – רמ"ה דפים, כתה ב' – ש"ה דפים, כתה ג' – שמ"ה דפים, כתה ד' – ת"ר דפים, כתה ה' – ת"ל דפים, פוסקים – לפי ערך זה.
סדר הלימודים עובד והוכן תוך עיון מעמיק ואופק ראיה רחב. מטרת התכנית הייתה להקנות לתלמידים ידיעה רבה ככל האפשר בש"ס ופוסקים.
דרך הלימוד
ניתן דגש לפיתוח כישרונות התלמידים ויכולתם להתעמק בלימודים ולפלפל בדברי תורה.
ניתן לומר, שמנהיגי המתיבתא טרחו ויגעו כדי למצוא את שביל הזהב בין שיטות הלימוד השונות. הייתה זו מזיגה של השיטה של הבנת עומק הסברה של המאמר, או השמעתתא, כפי שהיא מתגלה אחרי חדירה מעמיקה לעומק השיטין – וזוהי השיטה שיצאה מבית מדרשם של ר' חיים מבריסק ושל ר' מאיר שמחה מדווינסק, ששלטה בישיבות הגדולות של ליטא, והשיטה האחרת המושתתת על בקיאות, הרכבות, היקשים ובירור עניינים להלכה ולמעשה. מנהיגי ישיבה זו הצליחו למצוא את השילוב בין שתי שיטות אלה, שמצא את ביטויו בשעורים שהצטיינו בעומק העיון ובשפע הידיעות בש"ס ופוסקים.
מה היה עוצם התנופה שבה נגשו יוזמי רעיון הישיבה לבצע את מחשבתם ומה היו התקוות שתלו בישיבה זו – ניתן ללמוד מפנייתם אל רבני פולין. בקריאתם זו בקשו מאת הרבנים לחפש כל בחור וטוב מבעלי הכישרונות שבבני התורה ולשלוח אותו אל המתיבתא: 'התבוננו במקומות מושבותיכם וראיתם נתח טוב מי מבחורי חמד המצויינים בתורה, שלחו אלינו הפנינים היקרים האלה ואנחנו בכל נפשנו נשתדל להביאם לתכלית הנרצה בעיני אלקים ואדם'.
טרחתם של מייסדי הישיבה נשאה פרי במהרה. מכל קצות פולין התחילו לנהור לוורשה בחורים בני תורה. ולא עברו שנים אחדות והמתיבתא נתפרסמה בעולם במספר גדול של תלמידיה וברמת הלימודים הגבוהה. המתיבתא הוציאה מדי שנה בשנה מחזורים של צעירים מלאי תורה, כפי שעולה מהעדויות הבאות.
הגאון ר' מאיר דן פלאצקי: 'בקרנו כל המחלקות והשתעשענו עם התלמידים בדברי תורה ומצאנו אותם יודעים את אשר לפניהם ומבינים עומק לימוד התורה הקדושה ושוקדים על דלתי התורה בהתמדה גדולה, וראשית חכמה יראת ה' אשר היסוד והבסיס בכל אופני ההנהגה, וכל רואה אותם יראה כי הם זרע ברך ה' ויעש פרי ופרחים לתפארת בגן בית ישראל'.
הרב ר' מרדכי יוסף ליינער זצ"ל: 'ואת התעודה הזאת מלאה המתיבתא באופן היותר נעלה. היא קבעה בלימוד התלמידים סדר קבוע ושיטה מסוימת וכבר ראינו כי ת"ל חפץ ה' הצליח שהתלמידים רואים סימן ברכה בלמודים ויוצאים ממנה ותלמודם בידם מלאים וגדושים בתורה. ומה נעים המחזה המרהיב עין איך צעירי בני ישראל הוגים ועוסקים בתורה בחבורה ושוקדים על דלתותיה יומם ולילה. אשרי עין ראתה אלה'.
ואלה דברי הגאון ר' מנחם זעמבא הי"ד: 'המוסד הקדוש הכי נעלה מתיבתא, אשר גם אנכי זכיתי לקחת חבל בבינינה, הראה לנו עין בעין חסדי ה' אשר מעולם ועד עולם בהבטחתו על קיומה של תורה בישראל, כי אם גם במצוק העתים האלו אשר מצב התורה ירד פלאים מפני רוחות שונות המנשבות עלינו כגלי הים, עוד עלתה בידינו בע"ה להקים אכסניא של תורה כזו… הבית הגדול הזה הולך וגדל בע"ה ומזמן לזמן מתרבים התלמידים השוקדים להשים לילות כימים בתורה ויראה… ועל תלמידים רבים יכולים לומר, מובטחני בהם שיהיו מורי הוראה בישראל".
הגאון ר' שמעון שקאפ זצ"ל, ראש הישיבה בגרודנה: "כענבים במדבר מצאתי כשבקרתי היום הישיבה הקדושה המתיבתא והשתעשעתי עם התלמידים בהלכות עמוקות ורובם ככולם יורדים בעומק הלכה, בהבנה ישרה ועתידים להיות לגדולי התורה בע"ה, ושבעתי עונג רב לראות בעתים הללו ישיבה מסודרה ערוכה בכל".
המתיבתא הפכה להיות "שם דבר". בחור מן המתיבתא – היו מתפארים בו הוריו ובני עיירתו; אנשי הרחוב חלקו לו כבוד והסתכלו בו ביראת כבוד; בני הערים הקטנות או העירות ראו בו את רבם בעתיד, או את העומד להיות גדול בתורה.
. בחורי המתיבתא השפיעו לא רק על בני חוגם, אלא אף מעבר לתחומים אלה. בחורים אלה כשנסעו לבתיהם, בין הזמנים, היו מכנסים את בני התורה הצעירים שבמקומותיהם ומארגנים אותם בחוגים ללימוד תורה. וגם כשהיו חוזרים למתיבתא הייתה השפעתם נמשכת משם. בחורי המתיבתא היו חדורים רוח חלוצית להפצת התורה אף מחוץ לגבולות ישיבתם. בטאון המתיבתא, שנערך ע"י תלמידיה: "דגל הצעירים", שהוא "קובץ תלמודי פלפולי מוקדש לצעירי חובשי בית מדרש ולתלמידי המתיבתא", עורר לא רק את תלמידי המתיבתא להעלות על הכתב את דברי תורתם וחידושיהם, אלא גם צעירים מישיבות אחרות נתלכדו מסביב לבטאון זה. וכך נתאחדו הכוחות הצעירים והיוצרים בעולם התורני.
גם מדת ההתמדה של בני הישיבה הייתה ידועה לתהילה. קול תורה היה בוקע מכתלי המתיבתא יומם ולילה, כתאורו של יעקב פליישר: "וכשהתקרבת לבית מס' 18 ברחוב שוויערסקא, מאליך היית נעצר רגע קט ונושא את עיניך לקומה עליונה של הבית. הקול הערב שהיה נישא משם ומשתפך על הכל היה מקסים ומושך. היית מנתק את עצמך לרגע מן עניני החול ושוקע בעולמות העליונים, שבהם שרויים אותם דרי מעלה. שם היה עולם אחר, עולם שכולו רוח". בכל שנה היו מסיימים את לימודיהם במתיבתא מספר ניכר של מוסמכים ובטכס חגיגי היו יוצאים לעולם. בהזדמנות חגיגית זאת היו התלמידים מראים בפומבי את יכולתם
בלימוד התורה ובהוראה. מחוץ לחברי הנשיאות של המתיבתא היו מתכנסים במועד זה רבים מגדולי התורה וההוראה ושואבים מלא הכף נחת מבני נעורים אלה, הרכים בשנים, אבל מלאים וגדושים – מורי הוראה בישראל בעתיד.
כידוע, הייתה קיימת בפולניה בעיה חמורה בקשר לרבנים צעירים, שהממשלה דרשה מהם שיעמדו בבחינה מינימאלית בידיעות כלליות. בהתאם לכך קבעה המתיבתא גם תכנית ללימודי חול. היה חבר מורים ומנהל בראשם שעסקו במתן השעורים בלימודי החול. התכנית הייתה מינימאלית, רק שתי שעות ליום, כדי שלא להפריע יתר על המידה ללימודי הקודש.
אף-על-פי שמידת החסידות הייתה מרובה בין כתלי המתיבתא ואף-על-פי ששמם של תלמידי המתיבתא כיראי-שמים הלך לפניהם, מלבושם היה מלבוש חסידים לכל פרטיו, כולם היו מגודלי זקן ופאות, עם כל זאת לא ניצלה המתיבתא מהוצאת לעז שגבלה עם דברי עלילה, בגלל המעט מן המעט לימודי חול שהורו בה, אולם במתיבתא עצמה, יתכן ואף לא ידעו על זה מאומה. שם הלכו מחיל אל חיל, והשנים הבאות היו תקופת הזוהר בחיי המתיבתא. מספר התלמידים עלה משנה לשנה, והיה קשה לתלמיד להתקבל למתיבתא בגלל חוסר מקום. רק מעטים מני רבים זכו להתקבל למתיבתא, והוריהם של אותם הבחורים ראו זאת כזכייה .
אך מראשית הווסדה סבלה המתיבתא מחוסר כל פרופורציה בין הישגיה הרוחניים ובין צרכיה החומריים. רב תלמידי המתיבתא היו מבני החסידים בעיירות או בערי השדה וחלק גדול מהם בני עניים שלא יכלו לשאת בעצמם בהוצאות כלכלתם בימי שבתם בוורשה, והעול שרבץ על הנהלת המתיבתא היה כבד מאד.
עם מצוות חז"ל "פת במלח תאכל" כבר השלימו תלמידי המתיבתא. הם היו סועדים בבית התבשיל של המתיבתא. המצוקה הייתה שהבחורים לא מצאו להם מקום שינה. יהדות פולין הייתה שרויה בעוני ולא היה ביכולתה לבנות מעון לתלמידי המתיבתא. שכר הדירה היה גבוה מאד בוורשה כל אותם הימים ואף בני האמידים שבתלמידים לא יכלו להרשות לעצמם שכירת חדר בפני עצמם או לגור בבית מלון. אי-לזאת, לא נשארה ברירה בפני הבחורים, אלא לישון כשומרי לילה בחנויות וורשה. באותם הימים לא היה נהוג עוד בוורשה ביטוח חנויות כנגד גניבות והתפרצויות של שודדים. כל בחור דאג, אפוא, להבטיח לעצמו בית מסחר שיוכל לישון בו בלילות. עפ"י רוב היה בעל העסק נועל עליו את החנות בראשית הלילה ומתיר אותו מ"כלאו" בשעות הבקר, כשהיה בא לפתוח את בית העסק. בחלק גדול מן החנויות היה צר המקום, קור וגם טחב שררו בהן, אך הבחורים בעצמם שמחו שמצאו בעל עסק רחב-לב כל כך.
תקופת הזוהר של המתיבתא נמשכה עד למחצית השנית של שנות העשרים. מאז התחילה המתיבתא לרדת ממעמדה המיוחס, והיו לזה כמה גורמים וסיבות.
ראשית כל, היא חדלה מלהיות ישיבה יחידה של הצבור האורתודוקסי בפולין. משנה לשנה נוספו ישיבות חדשות קטנות או גדולות. הישיבות הרוסיות כמו באדאנאוויץ, גראדנא, קאמינעץ, קלצק ואחרות. גם בפולין הקונגרסית ואפילו בוורשה עצמה הוקמה שורה של ישיבות גדולות, הישיבה של הרבי מלובאוויטש, "עמק הלכה" – של הגאון ר' נתקע שפיגלגלאס, "דעת משה" – הישיבה מפיאסעצנה, "בית יוסף" ואחרות. אמנם רק המתיבתא הפסידה מחשיבותה הקודמת, אבל קהל לומדי התורה הצעירים בכלל – גדל. תהליך הבריחה מבית המדרש פסק. להיפך, שמונה ישיבות היו במצב של עליה, אלא שהמתיבתא פסקה מלהיות המרכז היחידי לתורה.
בלחץ האדמיניסטרציה, ומתוך רצון להתחרות בישיבות אחרות הכניסה המתיבתא שינויים בתכנית הלימודים שלה, והתחילה להדגיש יותר את תפקיד ההוראה, עודדו את הבחורים ללמוד בעיקר יורה דעה. אמנם גדול מספר הבחורים שיצאו מן הישיבה עם היתר הוראה ובקיאות בחלק הראשון של יורה דעה ופרי מגדים, אבל זה היה על חשבון ידיעות מעמיקות במקצועות אחרים בש"ס ופוסקים.
בהמשך הזמן הכירה הנהלת הישיבה במשגה שעשתה ורצתה להחזיר עטרה ליושנה ולהעלות את סמכותה של המתיבתא. לאחר השתדלויות מרובות השפיעו על הגאון רבי מאיר דן פלאצקי שיאות לעמוד בראש המתיבתא. ואמנם בידה מסויימת הצליח הגאון ר' מאיר דן פלאצקי להחזיר לישיבה חלק ממעמדה הקודם.
בשנות השלושים שוב הועם זהרה של הישיבה לאור עלית כוכבה של הישיבה העולמית בלובלין: 'ישיבת חכמי לובלין'. הרחבות ובניני הפאר של ישיבת חכמי לובלין בהנהגתו רבת הקסם וההוד של ר' מאיר שפירא, העמידה בצל את כל הישיבות של אותו הזמן. בזה מסרה המתיבתא את המקום בראש, שהיה לה, לאחות הצעירה ממנה, ישיבת חכמי לובלין.
אבל פולין הייתה מקום תורה ומספר הלומדים הצעירים הגיע לעשרות אלפים, והמתיבתא המשיכה להיות אחד ממרכזי התורה החשובים ביותר בפולין. בחור מן המתיבתא עדיין היה ממשיך להיות חשוב. בכמות הייתה עדיין אחת הישיבות הגדולות ביותר. בענייני הלימודים התרכזה בעקר בהוראה ומדי שנה בשנה הסמיכה מספר גדול של רבנים צעירים. במשך עשרים שנות קיומה של המתיבתא, עברו דרך שעריה אלפי בני תורה צעירים. היא עברה בדרך של עליות וירידות, אבל מעולם לא פסקה מלהיות המעין המרווה את צימאונם של בני הנעורים לתורה, סמל לרוח חלוצית בהרבצת תורה – עד שעלה הכורת על יהדות פולין. הרוצח הגרמני השמיד את האם על הבנים, את ראשי הישיבה הנעלים עם תלמידיהם היקרים, את הנשיאים ואת המנהלים"
(ספר זמבה, עמ' 363-379)
