"כי עליך הורגנו כל היום", רבי יהודה אומר זו אישה ושבעה בניה, רבי יהושע בן לוי אמר, זו מילה…
סיפור מאת יעקב רוזנפלד
ליום ההילולא של האדמו"ר רבי ישראל מבלאז'וב זצ"ל, א' מרחשוון.
הרבי מבלאז'וב, מגדולי צדיקי הדור וזקן האדמו"רים בארצות הברית, נולד בראש חודש מרחשוון תר"נ ונפטר לאחר מאה שנה בדיוק, ביום הולדתו, ראש חודש מרחשוון תש"נ.
הרבי נחשב כגאון מופלא כבר בצעירותו, ונמנה בין בחירי תלמידיו של רבי מאיר אריק. לאחר נישואיו היה תלמיד המהרש"ם (רבי שלום מרדכי מבערז'ן) והוסמך על ידו להוראה. בגיל 20 שימש כרב העיירה פרוחניק שבגליציה, ובשנת תרפ"ג נטל חלק בכנסייה הגדולה של אגודת ישראל.
צרות רבות סבבוהו מצעירותו. בניו נפטרו בזה אחר זה בצעירותם, ורק בתו היחידה זכתה להינשא ולהקים בית בישראל (והיא ובעלה רבי שאול הכהן רפפורט ובנם היחיד נהרגו במלחמה).
בפרוץ המלחמה נמלט ללבוב, משם הגיע לינובסקה, וממנה היה בין הבודדים ששרדו מתוך מאות אלפים שנהרגו בה במיתות קשות ואכזריות. מינובסקה הוגלה לברגן בלזן, ולאחר שזכה לשרוד את השואה היגר לארצות הברית ובה נמנה בין גדולי האדמו"רים, מנהיגי אגודת ישראל ומועצת גדולי התורה, והשפעה רבה הייתה לו על כלל ישראל ועל יהודים שרידי חרב שבורי לב שחסו בצל כנפיו ונהנו ממנו עצה ותושייה.
אהבת ישראל שאינה תלויה בדבר
נהרה הייתה שפוכה על פניו תדיר, ושמחה טהורה זרחה מדמותו בכל מצב. מעולם לא ראוהו סר וזעף ולא עצוב ודואג. לאחר המלחמה נשא אלמנה ניצולת שואה, אם לשני ילדים. הוא עצמו כבר לא זכה להיבנות שוב, אולם את ילדיו החורגים גידל באהבה ובמסירות והם המה ממשיכי דרכו באדמו"רות בלאז'וב שבארצות הברית.
את המעשה הזה היה הרבי מספר שעה שהיה משתתף בשמחת ברית מילה. בדמעות היה הרבי מגולל את הסיפור הזה, ואין מי שלא רטט ליבו לשמע עדות נוראה זו:
זה היה בינובסקה, המקרה שאספר לכם עתה, ביום הושענא רבה שנת תש"ג. תוך כדי עבודת פרך שעבדנו ביער, שמעתי זעקות של שוד ושבר. הייתה זו קבוצה גדולה של יהודים, אנשים נשים וטף, שנחטפו להריגה ב"אקציה" שנערכה באותו יום, וביניהם הבחנתי באישה ממררת בבכי. מבין יפחות הבכי שפרצו מליבה השבור שמעתי שהיא רוצה סכין חדה כאן ועכשיו. "רחמנות יהודים" זעקה, "הביאו נא לי סכין".
הבנתי כי אין לה כבר כוח לסבול ורצונה לשלוח יד בנפשה.
מייד ניגשתי אליה ודיברתי על ליבה ואמרתי לה, אל נא תפשעי לעשות מעשה חמור זה. הרי סאת ייסורינו תימלא בקרוב ואז נעמוד כולנו יחד לפני כיסא הכבוד, מה יחסר לנו אז, אבל חלילה לך לאבד את שני העולמות…
כך דיברתי על ליבה בניסיון להניאה מלאבד עצמה לדעת, ואז, כמו משום מקום, הגיח עלינו הנאצי והטיל על ראשי מהלומה עזה ובקול של טירוף שטני פקד עליי לגלות לו מייד מה דיברתי עימה באמצע זמן העבודה.
ברירה אחרת לא הייתה לי, וסיפרתי לרשע שהאישה הזו רצתה להרוג עצמה, היא חיפשה סכין ואני ניסיתי לשכנע אותה לבל תעשה זאת.
הדבר נשא חן בעיני הרשע שחיפש לשעשע את יצריו החייתיים, שאל את האישה אם הדברים נכונים והיא הנהנה בראשה כאומרת הן.
מייד שלף הנאצי פגיון חד והציע אותו לה לאמור, "טלי מה שביקשת", ולחרדתי אני רואה שהיא מושיטה ידה ונוטלת את הסכין, ולפתע, לנגד עינינו הנדהמות היא זינקה לאיזה קרן זווית, שם שכב מצונף תינוק רך מכוסה בבלאי בגדים, ובתנועה מהירה הסירה את הבגדים מעליו וקראה בקול רם: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על המילה"! ובסכין החדה שבידיה מלה את בנה, וכשסיימה, הכריזה בקול ברור וצלול:
ריבונו של עולם! תינוק יהודי כשר נתת לי, תינוק יהודי כשר אחזיר לך!
באותו יום נעקדה האם על קידוש השם יחד עם בנה ועם עוד אינספור יהודים קדושים וטהורים שנלקחו להריגה באותה אקציה, הושענא רבה תש"ג.
כשהיה מסיים הרבי מבלאז'וב סיפור זה היה אומר:
בטוח אני שמעשה זה עורר "רעש גדול" בעולמות העליונים. אולי אפילו כמו הרעש שחולל למעלה אברהם אבינו שעה שעקד את יצחק בנו על גבי המזבח.
(מקור: לעד בבני ישראל)
הלווייתו.
