אוסטריה, וינה פורים תש"ה
במרתף החשוך בו התגוררו עובדי הכפייה היהודים, שררה שמחה גדולה ביום פורים. "המגילה", שהגיעה מעזבונו של אחד מבתי הכנסת הנטושים בעיר, "במלץ גאססע" נקראה בפני הקהל בליל החג ולמחרתו..ר' נחמן רובינשטיין שהיה מוכן ומזומן לעסוק בכל דבר מצווה, רכש את "המגילה" עבור הציבור.
…בערב הדהדו במרתף קולות צוהלים: "ארור המן" ו"ברוך מרדכי"- התקווה של כל הדורות על אף כל ההשמדות, התקווה שלא תפוג בשום זמן מהזמנים…
אחת הנשים הצדקניות אפתה דבר מה בהיחבא, אף שהיתה סכנה ממשית להעלות עשן כלשהוא אפילו עשן קליל של סיגריה.
קשה לתאר את רגשי ההתעלות, שאפפו את כולם במרתף. חשנו אמנם, שמחה משונה בפורים זה. עם זאת פיעמה בקרבנו תוחלת ותקווה, שנזכה ויהיו לנו שמחות במשך כל השנה.
"קריאת המגילה" של בוקר נערכה השכם, לפני היציאה לעבודה. גם מצוות "משלוח המנות" קיימנו על ידי החלפת "הסעודות" בין איש לרעהו…
(הרב משה נתן למברגר" כלי גולה", קונטרס "זכרון בספר".)
