ביום הפורים הראשון לאחר המלחמה שמעתי מפי אבי ז"ל, הרב פישהוף, סיפור מעשה נפלא ממה שקרה אתו במחנה הריכוז הנודע לשמצה דאכאו. אבא לא סיפר זאת באדישות והיה ברור לנו, השומעים, שזו חוויה עמוקה אצלו, שהשאירה חותם עמוק בלבו, והנה מה שסיפר אבא:
באדר של שנת תש"ה הגיע לדאכאו משלוח מזון מיוחד מאת "הצלב האדום הבינלאומי". זה כבר היה בשלב הסופי של המלחמה הנאצית, כאשר ראשי הנאצים ידעו בבירור שהם הפסידו את המערכה כולה. בזמן ההוא רצה ראש הס"ס והמארגן הראשי של כל מחנות העינויים וההשמדה, הימלר ימ"ש, להוכיח את "אבירותו" בעיני העולם והרשה להכניס לדאכאו חבילות שי מטעם "הצלב האדום הבינלאומי". חבילות אלו כללו בין היתר קופסאות שימורים של בשר טרף.
המצב במחנה דאכאו, אשר כל יום גוועו בו מאות אסירים יהודים מרעב ומאפיסת כוחות, ודאי היה משום פיקוח נפשות מובהק, שלא הותיר כל ספק באשר להיתר אכילת טריפות. ובכל זאת, ליושבי חושך וצלמוות, אסירי דאכאו, היו שיקולים נוספים.
אבא היה אחד מאותם שקבלו מקופסאות הבשר, אולם החליט להימנע מלאכול אותה, על אף ההיתר הברור. כעבור ימים ספורים חל חג הפורים, ואבא שרצה בכל כוחו לקיים, ולו משהו, ממצוות היום, גמר בלבו שלא לוותר לפחות על "משלוח מנות איש לרעהו". וכיצד יקיים מצווה זו בלב מחנה ההשמדה? נצנץ, אפוא, רעיון בראשו, שמכיוון שיש לו קופסת בשר, והוא עצמו נזהר שלא לטעום מן הקופסה הזאת, בכל אופן מותר לו לנצל את הקופסה לשם "משלוח מנות". אבא בחר מבין יושבי המחנה דווקא את היהודי שהיה נראה לו הכי חלש והכי אומלל, במטרה לשלוח לאיש כזה את קופסת הבשר לשם מצוות היום, ואגב כך גם להחיות נפש מישראל. ומה שקרה עם קופסת בשר זו – את זה אבא לא יכול היה לשכוח, ובספרו זאת התרגש עד לדמעות. אבא שלח את קופסת הבשר לאסיר, אשר עבורו היה העניין ודאי מותר משום סכנת נפשות. הלה קיבל את הקופסה ולא היסס לרגע, אלא החליט שלא לפותחה בשום אופן. ומה עשה הוא? גם הוא הלך בעצת אבא, וכמוהו לקח את קופסת הבשר כדי להשתמש בה לשם "משלוח מנות" לשכן שלו, וזה השלישי, שהגיעה הקופסה לידו, שוב סירב לאכול את מה שבתוכה והמשיך בשרשרת זו של משלוח מנות…
באותו יום פורים "נדדה" קופסת הבשר הטרף מיד ליד: כל אחד קיבל אותה ושמח בגללה משום שמתנה מעין זו היוותה אז אוצר היקר מפז, וזה היה "משלוח מנות" בעל חשיבות יתירה, שאין להתעלם ממנה כלל, אלא מאי? אף אחד לא ניצל את המתנה. אף אחד מבין היהודים החרדים בדאכאו לא רצה בשום אופן לערבב את שמחת הפורים באכילה של בשר טרף. בסופו של הדבר נשארה הקופסה סגורה, לאחר שנתקיימו בה מצוות רבות של "משלוח מנות" ומסירות נפש שלא להיגעל במאכלות אסורים – כאחד.
"ועכשיו תבין בני", כה אמר לי אבי, מי שהיה השמש של בית הכנסת האלט-ניי-שול העתיק של פראג, "עכשיו תבין אם אומר לך, כי באותו יום הפורים נתקיים במחנה הריכוז של דאכאו מאמרם של חז"ל: 'קיימו וקבלו' – היהודים קיימו בפורים מה שקבלו מכבר במעמד הר סיני, כי ביום פורים זה נתגלה בדאכאו חוסן האמונה ועוז מסירות הנפש של היהודים לתורתה שקבלו בסיני" – – –
(יחזקאלי (פראגר) משה, בית יעקב: ירחון לעניני חינוך ספרות ומחשבה, גליון 82–83 (תשכ"ו), עמ' 26, ירושלים)
