בדרך למחנה וסטרבורק, תמוז תש"ג
הרכבת דהרה לעבר מחנה וסטרבורק. היה זה בערב שבת לפנות ערב, כשישבנו בחרדה ובשקט מתוח לקראת העתיד. חיילים גרמניים ניצבו על ידינו. איש לא דיבר, עד שאבא שבר את השתיקה ואמר בביטחון: "הגיע הזמן לקבל את השבת!" התפללנו ואבא קידש על הלחם. אכלנו מעט, ואף ברכנו ברכת המזון "בזימון". "הקידוש" של אבא בליל שבת, ברכבת, בצל המוות בדמותם של החיילים הגרמניים, ישאר עבורנו שיעור לכל החיים.
יונה עמנואל, "יסופר לדור"
