סעודת ה' בשבט נוספת במחנה זייגמארשן בזקסוניה שבגרמניה הארורה. זה כבר היה בשלהי המלחמה, בשבט תש"ה, אחרי כחמש שנים של מצוקה. מוכים ופצועים היו היהודים בגוף ונפש, לבושי סחבות וסמרטוטים בלואים. המוח היה מרוט ומטושטש והנפש שבורה לרסיסים. חרפת רעב , עצב ודכאון אפף את הכל. סיפר זאת יהודי עסקן יקר בשם שמעון צוקר ז"ל מניו יורק. הוא חיפש עצה איך לרומם את הרוח. הוא ביקש אז מתלמיד חכם חסיד שהיה שם לומר איזה מאמר חסידי להחיות את הנפשות האומללות. זה היה ר' יוסף מאיר זיידל ז"ל שהיה בשעתו מטובי האברכים מקאליש. ר' יוסף מאיר נזכר אז שבאותו ערב חל ה' בשבט. האסירים אזרו עוז ובשארית כוחותיהם ורצונם ארגנו סעודה על פחות מכזית… ר' יוסף מאיר זיידל הרבה אז באמירת רעיונות מדברי "השפת אמת". כולם החיו את נפשם. הם שרו אז ניגונים שהחזירם אל העבר. זריקת עידוד זו הספיקה להם לזמן די ממושך וכך הצליחו אז להתגבר על הייאוש שכירסם ועל האכזריות שאכלה בכל פה…
(איגרת לידיד – משה יעקב הלוי קנר – המודיע פר' וארא)
