גם הרב יהודה אורליאן חי בגטו, ואני הלכתי לשמוע את השיעורים שלו. הרב אורליאן חי בגטו ללא אשתו ותשעה ילדיו שנותרו אי שם בעיירה קטנה. הוא שלח להם את כל ה"גראשן" שהוא יכול היה להרוויח, לבסוף הוא כבר לא שמע מהם.
אני ועוד עשרים ושלוש תלמידות "בית יעקב" לשעבר הבאנו לרב אורליאן אוכל. אבל הוא הסכים לקבלו רק בתנאי שהוא ילמד אותנו. ולכן, הגענו אליו לשיעור במוסר יהודי, שנהפך לפופולרי מאוד, ונאלצנו לעבור לאולם גדול יותר. מילותיו החודרות קיימו אותנו יותר ממה שהאוכל שלנו קיים אותו.
אני כותבת על הרב אורליאן ברעדה ובפחד. באילו מילים אוכל לתאר את גדלותו, השפעתו המבורכת
ואישיותו? מה אפשר להגיד על אודות אדם שהאיר את עולם נעוריי והעניק את המשמעות האמִתית של חיי? מה אוכל לומר על אדם שחתר לענות על כל שאלותיי וספקותיי?
הרב אורליאן היה לא רק מורנו בסמינר "בית יעקב" בקרקוב, אלא גם הרבי שלנו. הוא לא רק העביר לנו ידע, אלא גם עורר את נשמותינו היהודיות. הוא מצא את השפה הנכונה לדור שהיה מאוים ברעל תרבויות זרות. בכל שיעור, בכל שיחה אתו, חשתי שאור האמת נוגע בי.
כל שיעור שלו הווה אתגר לנשמותינו הצמאות. הוא פתח את שכלנו ולבנו. הוא לימד אותנו להבין את ההיסטוריה שלנו ולתפוס שניתן לשמור על זהותנו היהודית רק אם לא נשכח את עברנו.
הרב אורליאן החדיר בנו את מידת הכרת הטוב ולימד אותנו להכיר טובה להקב"ה על כל דבר שהוא נותן לנו. הוא הניח בתוכנו אהבה לאנושות ולימד אותנו להתחשב יותר בצרכים של הזולת. הוא נטע בתוכנו אהבת ה'.
הוא לימד אותנו שהתורה משנה את המעשים וההתנהגות של האדם. כל פעולה יכולה לקבוע את העתיד של כל החיים שלנו.
הרב אורליאן היה איש שחתר אחרי האמת במשך כל חייו. הוא חי את האמת, והעבירה אותה אלינו. הוא חיפש את הניצוץ האלוקי בכל אדם, בוודאי בכל יהודי. הוא היה בין אנשי הסגולה שקובעים את הרמות המוסריות הגבוהות ביותר ופועלים לפיהן.
הרב אורליאן היה מקור של שמחה: שמחת חיים ושמחת עבודת ה'. ממנו למדנו משמעותו של "עבדו את ה' בשמחה".
אפילו אחרי שעזב אותנו, הוא המשיך לחיות בתוכנו. הוא נותר המדריך הפנימי שלנו. הוא נטע בנשמותינו את האמונה שבתוכנו בוער ניצוץ קדוש ששום כוח חיצוני אינו יכול לכבות אותו. ואנו עדיין נושמות את אמונתו בהשגחה העליונה. במאבקנו הנואש לשרוד, ברגעים הכי מרים, המחשבה שלו הייתה אתנו ועזרה לנו להמשיך הלאה. נשמותינו הנכוות ביקשו ממנו עזרה, ואמונתו בהשגחה נשאה אותנו אל פני העתיד.
בלתי אפשרי עבורי להעריך את מחשבותיו של הרב אורליאן, אבל דבר אחד אני יודעת: במרחב של הכישלון האנושי הכי עמוק, הוא ניסה לשמר בתוכנו את הניצוץ, האמונה במין האנושי ובה'.
מניין נבע הכוח הפנימי של כמעט שלד של מורה ושל תלמידותיו המורעבות? היהודי בונה תקוות חדשות על חורבן הבריאה. די לו לדעת שהוא חלק מהבריאה ושיש בורא.
