כאן גר יהודי

שורות ליום הזיכרון של הצדיק רבי משה לייב מסאסוב, ד' שבט.

פה נטמן ד' שבט תקס"ז לפ"ק, הרב, הגדול החריף ובקי, בוצינא קדישא ופרישא, קדוש יאמר לו, משים לילות כימים בעבודת השם ובתורתו ועשיית מצותיו, המפורסם, מורינו הרב משה יהודה ליב זצללה"ה. בן הרב הגדול המפורסם מורינו הרב יעקב נר"ו מבראד תנצב"ה.

בתמונה מצבת קברו של הצדיק רבי משה לייב מסאסוב זצ"ל. בשנים עברו היה המקום הומה ביום ההילולא שלו. אנשים, נשים וטף היו שופכים ליבם בתפילה ובתחנונים בציון איש האלוקים, אוהב ישראל, אביהם של יתומים, אלמנות ונשברי לב, ואשר עשה כל ימיו לרווחתם של ישראל. ביותר נודע בפעילותו המופלאה למען "פדיון שבויים".

ניגון יהודי קסום

ביום פטירתו של הצדיק מסאסוב הגיעו ללוויה חבורת מנגנים, החלו לנגן בבית העלמין של סאסוב ניגון יהודי קסום, וסיפרו: פעם, אחר שהשיא הצדיק מסאסוב זוג עניים על חשבונו, כששמע את התזמורת שלנו אמר: "מי יתן וביום פקודתי (מותי) ילוו אותי מנגנים אלה לקברי". עברו שנים, ותזמורתנו הוזמנה לחתונה כלשהי. בדרך החלו הסוסים לדהור לכיוון אחר מבלי יכולת לעוצרם, עד שהגיעו ללוויה, שהתבררה כלווייתו של הרבי מסאסוב. נזכרנו בדברי הרבי באותה חתונה לפני שנים, וביצענו את אותו ניגון.

25 יהודים שרדו מקהילת סאסוב, מתוך 1,201 קדושים שנרצחו בידי הנאצים ועוזריהן האוקראינים, לפני קרוב לשמונים וחמש שנה, שלהי שנת תש"א…

עירו של ר' משה לייב מסאסוב נחרבה עד היסוד ועימה נעלמו ההווי הקסום, הזיכרונות הענוגים והמורשת הקדושה, המפוארת.

ר' משה לייב מסאסוב, שהיום חל יום ההילולא שלו, הטביע חותם עז על עולם החסידות. דברי תורתו, הגותו וניגונו, מחיים עד היום לבבות של יהודים צמאים וכמהים לגאולה.

לקראת פרשת בא, נביא שני סיפורים מופלאים מהצדיק רבי משה לייב, שניהם קשורים לפרשה זו. הסיפור הראשון מפורסם בכל תפוצות ישראל, ועליו כבר הולחנו שירים ונכתבו אינספור תיאורים. הרבי ר' משה לייב מסאסוב יוצא בריקוד נלהב לנוכח דברי רבו הנועם אלימלך על שמחתו של הקב"ה כשפסח על בתי ישראל, לאמור "כאן גר יהודי"…

כאן גר יהודי

בזמנים של שלום ומלחמה, בזמנים של צער ושלווה, תמיד החיו יהודים את עצמם כשהיו חולפים בנדודי גלותם על פני בית יהודי. או אז, כשראו את המזוזה היו דופקים בעדינות, ובעל הבית היה פותח להם את ביתו ואת ליבו. וואס הערצאך רב ייד? היה שואל בחום, ומהר מאוד חוממו המים ונבצעה הפת. כאן גר יהודי!

בעת צרה ומצוקה, עת כילו הנאצים הארורים את פליטת ישראל ברחבי אירופה, סימנו גם הם את בתי ישראל ואת חנויותיהם. "כאן גר יהודי", שרטטו הרשעים ברוע ליבם את המילים שהתירו להמון הנבער לפרוץ, להרוס, לגזול ואף לרצוח.

חנויות יהודיות בעיר ברלין שרוססו בכתובות נאצה

ה' ייקום דם הקדושים.

הינה הסיפור ככתבו וכלשונו.

סיפר הרה"ק רבי יחיאל יהושע מביאלה:

"הרה"ק רבי משה לייב מסאסוב זי"ע, נסע פעם בחורף בעגלה במחיצת עגלון יהודי, לשבות אצל הרה"ק רבי אלימלך ליזענסק זי"ע. באחד הלילות הקרים החלו לרדת גשמים עזים וסערו רוחות עזות מה שגרם לסכנה, ולכן הורה הרה"ק רבי משה לייב זי"ע לעגלון, לעצור ולתור אחר בית יהודי בו יוכלו להיכנס ולחמם גופם קמעה. העגלון ירד וניגש למספר בתים ושב כלעומת שבא, באומרו שבדק ולא מצא בית עם מזוזה, ולכן צריכים להמשיך בנסיעה ולחפש בית יהודי בהמשך הדרך. הרה"ק מסאסוב הרגיש שגופו החלש והצנום בא לידי סכנה בקור המקפיא, ולכן ביקש מהעגלון שידפוק על אחד הבתים, ואולי ימצא איזה גוי הגון שיאות להכניסם ולהחיותם. ניגש העגלון בשנית, ודפק על אחת הדלתות, וכשפתח בעל הבית את הדלת, ראה שבאמת יש בפתח מזוזה, ובעל הבית יהודי הוא, ומרוב שמחה, החל לרוץ לעגלה, ובריקוד עַז זימר 'כאן גר יהודי, כאן גר יהודי'.

למחרת כששככה הסערה, המשיכו בדרכם לליזענסק, והגיעו בשבת פרשת בא. בעת עריכת השולחן בש"ק, אמר הרה"ק רבי אלימלך זי"ע ד"ת על הפסוק 'ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים' (שמות יז, כב). מדוע נאמר 'פסח על בתי ישראל', היה צריך לכתוב 'פסח מעל בתי בני ישראל', שכן משמעות הפסוק שהשי"ת בהכותו כל בכור בארץ מצרים, עבר על בתי מצרים והיכם, ודילג מעל בתי ישראל? ותירץ שהקב"ה ירד בלילה, ועבר בכל ארץ מצרים, וראה את ערוות הארץ, ארץ המלאה שיקוצים וגילולי ע"ז עד מ"ט שערי טומאה, ולכן 'עבר ה' לנגוף בארץ מצרים'. אך מאידך גיסא, כאשר 'ראה את הדם על המשקוף' בבתי ישראל, את דם הפסח, אז 'ופסח ה' על הפתח', דהיינו דילג עליהם מלהכותם, אך לא דילג עליהם לגמרי, אלא כביכול הקב"ה רקד על בתי ישראל וזימר 'כאן גר יהודי, כאן גר יהודי'. כששמע זאת הרה"ק מסאסוב קם ממקומו, וברוב התלהבות ושמחה דקדושה עלה על שולחנו של הרה"ק רבי אלימלך זי"ע, והחל לשיר ולרקוד בעוז ותעצומות: 'כאן גר יהודי, כאן גר יהודי'!".

"לא יחרץ כלב לשונו"

הסיפור השני מתחבר לפרשתנו, על הפסוק "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו", ובו הגו בתוגה יהודי סאסוב והגלילות, עת בא עליהם הצורר לפני שמונים וחמש שנה ובחמת זעם רצח את מרביתם, תוך שיסוי כלבים פראיים על ילדים רכים שלא טעמו טעם חטא, על אנשים, נשים וטף. ה' ייקום דמם.

בית הכנסת בסאסוב

הינה הסיפור מתוך הספר ההיסטורי המוסמך "דור דעה" (יקותיאל אריה קמלר, ניו יורק, תשי"ב):

"ואמנם כן, אהבתו לישראל היתה אהבה עזה בלי מצרים ובלי גבול. בימים ההם אשר היהודים מחזיקי האורנדיס (האחוזות) בכפרים אם לא יכלו לשלם השכר בעד האורנדא להאדון, אחת דתם הי' להמיתם בשבי' הם ונשיהם וטפם, הי' הצדיק רבי משה ליב גואלם ממות ומצילם משחת, אם ע"י פדיון שבוים שנתן בעדם את הכסף הנדרש, או במסירת נפשו עליהם בסכנת נפשות, שהלך אל האדונים העריצים והאכזרים כזאבי ערב, לבקשם שיוציאו את האומללים ממסגר אסיר, גם כי ידע שבנפשו הוא, ופעם, בבואו לבקש רחמים וחנינה מאת אדון אחד בעד שבויים כאלה, ובראות האדון את הרה"ק רמ"ל מרחוק כי יבא עוד הפעם אליו, אחרי אשר כבר הזהירו לבל יראה פניו עוד, צוה האדון את עבדו כי יתיר את הכלבים ממאסרם, ולשוסם עליו. הרה"ק רמ"ל ז"ל לא נבהל מפניהם והלך נגדם והושיט את זרועו להם ואמר: "קרעו את בשרי – אם שולחתם מן השמים לדבר זה!". הכלבים נשארו על מעמדם ולא יחרץ כלב לשונו. האדון בראותו דבר זה נבהל מאוד ונשא פני הרה"ק וצוה להוציא את השבויים ממאסרם ולשלחם חפשי…".

שומר מחנה נאצי עם כלבו הרועה גרמני, בפְּלַאשוֹב מחנה ריכוז ליד העיר קרקוב

סופה של סאסוב מתוך ויקיפדיה:

ב-2 ביולי 1941, במהלך מבצע ברברוסה, נכבשה העיירה בידי הגרמנים, ועוד לפני כניסתם אליה, אילצו האוקראינים המקומיים את יהודי העיירה לבנות לכבודם שער ניצחון, תוך רצח חלקם. לאחר כניסתם לעיירה, רצחו הגרמנים 22 מנכבדי הקהילה היהודית בה, לאחר שהוסגרו לידיהם בידי הכומר המקומי. בהמשך הוטלו על יהודי העיירה גזירות שונות, ובהן חובת ענידת סרט זרוע וחובת תשלום סכומי כופר גבוהים. כעבור כחודש ערכו הפולנים והאוקראינים המקומיים פרעות ביהודי העיירה, תוך שוד רכושם, הכאתם ברחובות ושריפת בית הכנסת המקומי.

עם הזמן הגיעו לעיירה פליטים יהודים מכפרי הסביבה, לאחר שהאוקראינים המקומיים ערכו בהם פוגרומים קשים. יהודי העיירה והפליטים היהודים בה הועסקו בעבודות כפייה במחצבות סמוכות ליישוב, בהן חלקם עונו ונרצחו, וחלקם שולחו למחנות עבודה בהם נספו תוך זמן קצר. חרף השתדלות היודנרט המקומי לדאוג להמשך עבודת היהודים, רצחו מעת לעת השוטרים הגרמנים והאוקראינים עשרות רבות של יהודים בעיירה. בערב ראש השנה תש"ג שולחו כ-100 יהודים מהעיירה למחנה ההשמדה בלז'ץ, והחולים והבלתי כשירים לעבודה נרצחו במקום. כעבור כשלושה שבועות נערכה בעיירה אקציה נוספת, בה גם נהרג רב העיר.

בסוף נובמבר 1942 גורשו כ-400 היהודים האחרונים שנותרו בעיירה לגטו זלוצ'וב. לאחר הגירוש עוד המשיך לפעול מחנה עבודה קטן ומגודר בפרבר של העיירה, חומיץ, בו רוכזו כ-700 יהודים מהסביבה. יהודים אלו הועסקו במחצבות הסמוכות לעיירה, ואולצו לנתץ את מצבות בית העלמין היהודי ביישוב, ולרצף איתן את רחובות העיירה. בהמשך, הוקם בעיירה מחנה עבודה נוסף, בו רוכזו כ-70 עובדים. בקיץ 1943 חוסלו שני מחנות אלו, תוך ירי בכל יושביהם.

מקהילת סאסוב שרדו את השואה, ביערות או בשטחי ברית המועצות, כ-25 יהודים.