תורה והוראה בגיא צלמוות
י״ג בתמוז ה׳תש״א הוא היום שבו התחיל הסוף של יהדות קובנה המפוארת, ואנו, בגנזך קידוש השם, נציין תאריך זה בפעילותנו החינוכית והתיעודית, שמונים וחמש שנה בדיוק לאותו יום מר שבו אולצו יהודי קובנה התמימים והישרים להיכנס לגטו ולסבול בו עד הסוף הנורא.
תלמידי ישיבות גבוהות ברחבי בני ברק, בתיאום עם מחלקת החינוך של גנזך קידוש השם, יתייחדו עם יהודי קובנה בדרך ייחודית: עיון והעמקה בדברי השו"ת (ספר שאלות ותשובות) ממעמקים.
הרב אפרים אשרי, שנפטר בגיל תשעים בשנת תשס"ד, שימש ברבנות בגטו קובנה, ואת התשובות שלו לשאלות של יהודים שבורי לב בימי השואה הדפיס 15 שנה לאחר השואה, כשכבר ישב על כיסא הרבנות בבית הכנסת הגדול של ניו יורק.
בהקדמת שו"ת ממעמקים הרב אשרי מספר על נסיבות כתיבת התשובות. הוא היה אז האדם הקרוב לרב העיר קובנה, מרן הגאון רבי אברהם כהנא שפירא הי"ד, שעליו כתבנו כאן בעבר בארוכה.
הרב כהנא היה "חולה אנוש ומוטל על ערש דווי ורבים היו הפונים אליו לבקש תורה מפיהו שיורם כדת מה לעשות כי לרגלי פגעי הזמן הנורא צפו עלו שאלות שהזמן גרמם, ושבזמנים כתיקונם אי אפשר היה להעלותם על הדעת…
וכל השאלות הללו סכנת נפש הייתה כרוכה בעקבותיהן לא אחת, וכיוון שהייתי מבאי ביתו תמיד ממש כבן בית היה מבקש ממני לעיין בשאלות הללו ולחוות עליהן את דעתי…"
עדות למידת "מסירות הנפש" של הרב אשרי אנו מוצאים בדברי רבי יצחק אלחנן גיברלטר, ניצול השואה מקובנה, מחבר הספר יסור יסרני (חלק א' עמ' 28):
"כן שמענו שיעורים מהגאון רבי אפרים אשרי זצ"ל, שנתן לנו מתיקות מיוחדת בלימוד התורה בעיון, ואף מסר לנו שיחות מוסר והתעוררות. ביחוד התמסר אלינו בשבת והיה מתפלל אתנו הנערים, ומוסר שיחות חיזוק. בשבת היה בא תוך חרוף נפש, כיון שבגטו היה אחראי על חיטוי בגדי העובדים החוזרים לגטו מעבודה בחוץ. בשבת היה עוזב את משמרתו. אם היה נתפס ע"י הנאצים היו אלה שולחים אותו מיד לפורט התשיעי, להריגה, והוא היה אומר לנו שמוכן הוא למסור את נפשו ובלבד שלא לחלל את השבת".
הרב עצמו כותב על זה בפתח ספרו:
"בעת ההיא, ואני בגיא ההריגה, בגיטו קובנו, מלבד שהייתי אח לצרת אחי בעבודת הכפייה שעבדתי אתם יחד, זכיתי גם להיות ממצדיקי הרבים ובתוך חשרת החושך ואפילת הצרות המשכתי להרביץ תורה בבית מדרשי שהיה מפורסם בשם אבא יחזקאל'ס קלויז וגם אחר כך, כשהזדים הארורים נטו קו על בית המדרש הזה והרסו אותו ועשו אותו בית סוהר, גם אז במקהלות ברכתי את ה', למדתי תורה בתוך עם ועדה ב'הלוויית המת קלויז' בבית גאפאנאוויץ שברחוב וויטענא, בבית הכנסת של חיים שאפיר שברחוב ווארענא, ובייחוד התמסרתי מדי יום ביום ללמוד בחברת 'תפארת בחורים' ולחזק ברכיים כושלות ונכאי רוח של צעירי ישראל והמוני עם ללמדם בינה לדעת שכשם שמברכים על הטובה כן מברכים על הרעה כי טוב ה' לקוויו ולמייחלים לחסדו, ועל כן גם עלינו להוחיל דומם לתשועת ה', להזדיין באמונה וביטחון, לשאת עול בשמחה כי יש תקוה"…
בהקדמה ל"ממעמקים" הרב אשרי מספר:
"רשמתי (את התשובות) אז להיות לי למשמרת, למזכרת סבל ויסורים, עוני ותלאה, להיות אות ומופת עולם לחרב החדה שהייתה מונחת על צוואר עם עולם ואף-על-פי-כן הוא חי את חייו בקדושה וטהרה ומקיים את תורתו שנמסרה לו, בכל נפשך – אפילו נוטל את נפשך"…
שנים עברו עד שהואיל הרב לטפל בניירות העתיקים "שהזמן נתן בהם את שיניו והתחיל לעשות בהם שמות", אולם בראותו כי "אצור בהם חומר היסטורי רב ערך ויוצא מן הכלל; חומר הנותן לנו תמונה מקיפה על החיים הרוחניים של כלואי הגטו על רקע מלחמת קיום יום יומי", או אז גמר אומר לכנס את התשובות הכואבות הללו לספר שהפך להיות תעודה היסטורית משמעותית – "שו"ת ממעמקים"…
התשובות בספר זה הן נפלאות ונוראות בו בזמן, ולעתים קרובות, כשמבקרים באים לגנזך קידוש השם, גם כאלו שעדיין רחוקים מאוד מחיי תורה ואמונה, ואפילו כאלו שאינם בני ברית, כשהספרים "ממעמקים" מוצגים לעיניהם בתוספת דברי ההסבר והרקע של אנשי גנזך קידוש השם, אין כמעט מי שנשימתו אינה נעתקת למקרא ההורות הקדושות הטבולות בדם של מסירות נפש. רבים מהם אף פורשים ובוכים. ואם כי מטרתו של המחבר הייתה "להציב יד ושם לישרים והתמימים שקידשו שם שמים בחייהם ובמותם ולהיות זכר ושארית ליהדות מדינת ליטא, יהדות שהייתה מושרשת בתוך ישיבותיה המפוארות…", אין ספק ש"בלי כוונה" גרם ספרו לקידוש השם גדול בקרב קרובים ורחוקים.
אחרי השחרור נשאר הרב אשרי בקובנה והיה שם הרב היחיד, לאחר מכן היגר לאוסטריה והקים ישיבה סמוך לזלצבורג, ומשם עבר לרומא, שם פתח ישיבה בשם "מאור הגולה" והעמיד תלמידים הרבה.
בארצות הברית, כאמור, עמד בראש קהילת "בית המדרש הגדול לואר איסט סייד, מנהטן, ניו יורק".
הרב אשרי היה צדיק וקדוש שלא רבים יודעים עליו היום. וכעת, במלאות שמונים חמש שנים לגטו קובנה, יהגו תלמידי הישיבות בבני ברק וירושלים, באשדוד ובביתר עילית, בבית שמש ובאלעד, בדברי תורתו שנוצקו מתוך זוועות הימים ההם, "תורה שלמדתי באף עמדה לי"…
קישור לספר "ממעמקים" באתר היברו בוקס. – https://hebrewbooks.org/22097
על קורות ימי גטו קובנה, ראו ממעמקים קראתיך – גטו קובנה, הוצאת גנזך קידוש השם.
קורותיהם של היהודים בגטאות במזרח אירופה באו כבר לידי ביטוי במחקרים וגם ביחידות לימוד שונות, אך רק מעט עסקו עד כה בגטו זה שהחיים היהודיים בו היו עשירים וייחודיים, ואשר ראוי שיהיו קורותיו חלק מרכזי בתוכנית הלימוד על הגטאות. המקורות ההיסטוריים המיוחדים ששרדו ממנו, שאלות ותשובות בהלכה, צילומים וכתבים יהודיים רבים, מאפשרים לבדוק את החיים בגטו מנקודת ראות יהודית, וזו מטרתה של תכנית זו.
יחידת הלימוד מעבירה לפני הלומד את החיים בגטו קובנה: תהליך הקמתו ושלבי קיומו, סבלותיהם ולבטיהם של יהודים והעמידה היהודית בגטו, כאשר נקודת המוצא ומוקד הדיון הם עדשת המצלמה ובצִדה השאלות ההלכתיות שנשאלו בגטו קובנה במהלך כל שנות קיומו.
