שייף עייל שייף נפיק וגריס באורייתא תדירא
הגאון החסיד רבי ישעיה מונדרי זצ"ל, מבחירי תלמידי ישיבות 'חכמי לובלין' ו'שפת אמת'; מרביץ תורה לעדרים בישיבת חידושי הרי"ם ובת"ת 'סיני'; דיין בביה"ד הרבני בת"א; מתמיד מופלא אשר נודע בבקיאותו העצומה בכל מכמני התורה
לרגל מלאות יובל שנים לפטירתו, י"ז בתמוז תשל"ג – תשפ"ג
שמחה ב. מרקסון
הגאון החסיד ר' ישעיה מונדרי זצ"ל (באדיבות משרד ישיבת חידושי הרי"מ)
רבי ישעיה מונדרי זצ"ל, אחת מדמויות ההוד שפיארו את עדת חסידי גור לפני יובל שנים. שם שהפך למושג שמסמל התמדה וידיעת התורה מה היא, שם שמוזכר בהערצה וכדוגמה ליהודי שאין לו בעולמו אלא ד' אמות של הלכה. קצר המצע מלתאר את מסכת חייו הקצרה והמפוארת, ואת פעליו הרבים בהרבצת תורה לעדרים, ביריעה זו נשרטט מעט קווים לדמותו המאירה למען ידעו דור אחרון, ואי"ה עוד חזון למועד להאריך אודותיו עוד כהנה וכהנה
שנת תרצ"ה, ישיבת 'שפת אמת' בשנותיה הראשונות. היישוב היהודי בארה"ק באותם ימים סובל מחרפת רעב ומצוקה כלכלית קשה, וזאת מלבד הסכנה רוחנית של התנועות הציוניות הסוחפות אחריהן את בני הנוער.
הבחור מאיר קפלושניק מבחירי ישיבת 'שפת אמת' משגר מכתב לבנו של הרבי ה'אמרי אמת' זי"ע – הרבי ה'בית ישראל' זי"ע, ומגולל בפניו את צערו על האווירה הלימודית בישיבה שאינה כאוות נפשו, ומתאונן כי חסרים בה דמויות של בחורים מצוינים שישפיעו לטובה על חבריהם, ועל כן סובר שמא לעבור וללמוד בישיבה אחרת.
כעבור ימים מספר, הוא מקבל מכתב תגובה מה'בית ישראל'. במכתב הוא מתבשר כי בימים הקרובים מתעתדים לעלות לארה"ק ולהיכנס ללמוד בישיבת 'שפת אמת', הבחור המופלג ישעיה מונדרי ועוד שתי בחורים מצוינים כמותו.
די היה בתשובה זו בכדי לספק מענה לשאלתו של ר' מאיר קפלושניק ז"ל. כי אכן הגעתו של ר' ישעיה מונדרי לישיבת 'שפת אמת', הפיחה חיות תורנית חדשה, והשפיעה לטובה על כלל תלמידי הישיבה, ולא עבר זמן רב עד שהפכה הישיבה לשם דבר בשל תלמידיה המפולגים בתורה וביראה.
מתמיד ושקדן – בוצין בוצין מקטפיה ידיע
משחר ימיו ועד זקנה ושיבה שקוע היה ר' ישעיה זצ"ל באוהלה של תורה. כבר מנערותו נודע כבחור שקדן עצום, עילוי חריף ובקיא בכל מכמני התורה, בעל שכל והגיון ישר, גאון בתורה וגדול בחסידות.
נער צעיר היה בעת ששקד על תלמודו ב'מתיבתא' בוורשה, צעיר בשנותיו אך מופלג בידיעותיו. בלילות, כמנהג הימים ההם שהיו הבחורים לנים בבתיהם של תושבים מקומיים, היה ר' ישעיה לן בדירתו של סנדלר מקומי, שביום עסק במלאכת הסנדלרות, ובלילות – כהשלמת הכנסה – עסק לפרנסתו בתספורת. לא פלא כי בעקבות הרעש וההמולה, נטרדה מנוחתו של הנער השקדן, ולא פעם ולא פעמיים היה נכנס לבית מדרש הסמוך ולומד שם עד השעות המאוחרות של הלילה.
לימים, כשסיפר לילדיו על שנות לימודיו ב'מתיבתא', היה מתאר ברגש, האיך שבבוקר השכם, שבר את הקרח שנוצר מהקור העז, ונטל את ידיו בזריזות רבה. עד אחרית ימיו, גם כשחלה ונחלש, הקפיד על לימוד בהשכמה, ורגיל היה לומר שבבוקר האויר עודנו נקי, והזמן מסוגל ללימוד איכותי יותר. סדר ארוך היה לו כהכנה דרבה לתפילת שחרית, בשעות אלו היה לומד בספרי מוסר, חובת הלבבות, ראשית חכמה, שערי תשובה ועוד, ולאחר מכן למד משניות עם דברי המפרשים.
על התמדתו בשנותיו הצעירות, העידה קרובת משפחתו ובת גילו, כי זוכרת היא מילדותה, שכאשר היו מגיעים לעתים לבקר בביתו של הסבא ר' פנחס מונדרי ז"ל בעיר מלאבה שבפולין, תדיר היה הנער הצעיר ר' ישעיה יושב באחד מחדרי הבית הפנימיים והוגה בתורה בהתמדה המעוררת השתאות.
בנו הרה"ח ר' נפתלי שיחי' לאוי"ט, מוסיף, כי לימים שמע את אביו מתבטא על עצמו, שאינו יכול לילך אפילו רגע אחד בלא תורה! אך יחד עם זאת אומר ר' נפתלי, "למרות התמדתו העצומה ועיסוקיו בעניינים שונים, היה אבא מסור לילדיו, הוא דאג לנו לכל מה שהיינו צריכים. דיבורו היה בנחת ובשלווה, ומעולם לא שמענוהו מרים את קולו".
עד אחרית ימיו היה ר' ישעיה שקוד על תלמודו בהתמדה מרובה. הרה"ח ר' יצחק שפירא ז"ל סיפר, שרצה פעם לדבר עם ר' ישעיה על עניין מסוים, הוא בא לישיבת 'שפת אמת', ששם קבע ר' ישעיה את מקום תורתו גם לאחר נישואיו [בעת אשר התגורר בירושלים, בטרם עקר לעיר תל אביב], ולא הרהיב עוז להפריעו באמצע לימודו. היה זה בשעות אחר הצהריים, ר' ישעיה ישב במקומו והיה מרוכז כל כולו בדברי הרמב"ם. כאשר החלה תפילת מנחה, התרומם ר' ישעיה ממקומו, לקח את כובעו ופתח את סידורו, ומשנסתיימה התפילה כבר היה רכון על ספריו. סיפר ר' יצחק, כי לא היתה לו ברירה אלא להמתין ארבע שעות תמימות עד אשר יסיים ר' ישעיה את לימודו.
עוד סיפר, שנכנס פעם לביתו של ר' ישעיה בעודו אברך צעיר. ולהפתעתו הוא רואה את ר' ישעיה עומד על יד הפרימוס, עם ידו אחת הוא מכבס את החיתולים בתוך מים חמים עבור ילדתו הפעוטה, ובידו השנייה מחזיק 'קצות החושן' והוגה בו בריכוז…
מדי יום ביומו, משך שעות ארוכות היה ר' ישעיה לומד באחד מחדרי ביתו. והגם כי בימות הקיץ החמים סבל רבות מהחום והשרב הנורא, ובאותו החדר שקבע בו את לימודו לא היה וינטלטור ומיותר לציין שגם לא מזגן, עם זאת באותו הרגע שהחל בלימודו, כלל לא הפריע לו השרב. ואף העיד בפני בנו ר' יצחק שיחי', כי כאשר הוא מרוכז בלימודו אינו שם לבו לכל מה שנעשה סביבו, ואינו זוכר שום דבר שאינו קשור ללימוד. כך היה לומד בשקידה ובהתמדה בניגון מיוחד וערב, והחדיר לילדיו את אהבת התורה שבערה בקרבו.
מבחירי תלמידי ישיבת 'חכמי לובלין'
עם היותו מתהלך בצדי דרכים ובז לכבוד ולדומה לו, דרך כוכבו של ה"עילוי ממלאווע" עד אשר נודע ונתפרסם כאחד העילויים המבוחרים שבין צעירי פולין. רבותיו צפו לו גדולות ונצורות, ואכן הוא לא אכזב אותם. בהיותו כבן ט"ו, עז היה חפצו לחבוש את ספסלי ביהמ"ד של הישיבה המפורסמת יח"ל, שנודעה כבית היוצר לגדולי ישראל וגאוני עולם מפורסמים, ושיאי ההתמדה של תלמידיה הפכו לשם דבר בעולם התורה והישיבות.
הגה"ח ר' ישעיה מונדרי בתקופת לימודיו בישיבת חכמי לובלין (מתוך ספר ישיבת חכמי לובלין – הרב דוד מנדלבוים)
לאחר שנבחן בהצלחה אצל ראש הישיבה הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל, ניבא לו רבו עתיד מזהיר, הניח ידו על מצחו ואמר: מכאן עתידים לצאת פסקי הלכות.
שלוש שנים זכה ר' ישעיה ללמוד ביח"ל, ושלוש שנים זכתה הישיבה המעטירה שר' ישעיה ימנה על בחירי תלמידיה ויהווה לחבריו דוגמה של בחור מתמיד ושקדן, בקיא וידען, ובד בבד גם עובד ה' חסיד וענוותן.
כשנה ומחצה מתוך שנות לימודיו בישיבה, קיבל ר' ישעיה תורה וחכמה מפיו של ראש הישיבה רבי מאיר שפירא זצ"ל, שנלב"ע בצעירותו בז' בחשון תרצ"ד. בספר 'ישיבת חכמי לובלין' (מאת הרב דוד מנדלבוים שליט"א) מסופר: "אחד מתלמידי הישיבה, רבי ישעיה מונדרי ז"ל, למד פעם שש שעות רצופות ביגיעה עצומה עד אשר נחלש והתעלף… בעקבות זאת תיקן רבי מאיר שפירא זצ"ל, שלאחר מספר שעות של לימוד, ייצאו התלמידים לשוח קימעא בגן הישיבה". לעתים היה רבי מאיר שפירא עצמו, יוצא לטייל ולפוש מעט עם הנער העילוי והשקדן, הממית עצמו באוהלה של תורה.
לימים כתב עליו ידידו הגר"ש וואזנר זצ"ל: "וכבר יצא בנעוריו בעטרה שעטרתו עמו ישיבת חכמי לובלין, והיה מן המצויינים ושמו הטוב יצא מלפניו בעוד שחר טל הילדות, ונהנו ממנו עצה ותושיה בינה וגבורה".
הגאון ר' נתן לוברט זצ"ל היה מספר על זכרונו הנדיר של ר' ישעיה, ואמר כי הודות לכך נשתמרו עשרות חידושים ששמעם ר' ישעיה מרבותיו ב'חכמי לובלין', ולולא הוא, היו חידושים אלה משתכחים בצוק העתים.
בעת שהגיע אביו ר' פנחס, לבקר את בנו יקירו השוקד על תלמודו בישיבה, ניגש אליו יהודי בעל קיוסק מקומי ואמר לו: הנני מוכר בקיוסק הסמוך לישיבה, ומעת לעת באים לשם בחורים וקונים מוצרי מזון, מדוע בנך אינו מגיע לקנות אצלי? האם חסר לו כסף? אם כן, אוכל למכור לו בהקפה. השיב לו ר' פנחס: בחסדי ה' הפרנסה מצויה בכיסי, אלא שבני השקדן מסתפק במועט ואינו נזקק לכך, ומסתפק באוכל הניתן לתלמידים בחדר האוכל שבישיבה.
כעבור שלוש שנים, בשנת תרצ"ה, בהיותו נער כבן שמונה-עשרה, יחד עם אביו ובני משפחתו, מתעתד ר' ישעיה להפליג לארה"ק. ידידיו מהישיבה, בהערצתם אותו, קשתה עליהם פרידתו. חלקם יפגשוהו כעבור שנים מספר בארה"ק, חלקם אף ימשיכו ללמוד עמו בישיבת 'שפת אמת' בירושלים, אך למרבה הצער – מרביתם נעקדו על קידוש ה' בשנות המלחמה האיומה.
בישיבת 'שפת אמת'
בישיבת 'שפת אמת' בירושלים, קובע ר' ישעיה את מקום לימודו כמימים ימימה. היתה זו תחנתו השלישית בימי נערותו. תקופה של פרק זמן לא ארוך במיוחד, אך משמעותי ביותר. תקופה שהטביעה חותם עליו עצמו, ובעיקר על סובביו שלמדו ממנו פרק בהלכות תלמוד תורה.
באותם שנים זכה ר' ישעיה להסתופף בצל הקודש – בצלו של הרבי ה'אמרי אמת' זי"ע, ומקושר היה אל הרבי בכל לבו ונפשו. הרבי ראה את התמדתו של הנער והביע מכך את שביעות רצונו. אירע פעם בעת שר' ישעיה שקד על גמרתו, חש לפתע כי יש צל על גמרתו. הוא הבין לתומו כי מישהו עומד מאחוריו וסבר כי הלה חפץ לשאול אותו שאלה. ומשהרים את ראשו, ראה להפתעתו את הרבי ה'אמרי אמת' עומד ומתבונן בו כשהוא לומד בהתמדה. לאחר מכן התברר לו כי הרבי עמד שם במשך חמש דקות תמימות מבלי שהוא שם לב לכך. [ר' נפתלי מספר: אבי הבחין בצל על גמרתו במשך כרבע שעה, ואז הבחין שהרבי עומד מאחוריו. הוא המשיך בלימודו, וראה כי עדיין הרבי נשאר לעמוד שם במשך זמן ממושך].
זמן קצר לאחר שנכנס ללמוד ב'שפת אמת', וכבר יצא שמו למרחוק כגדול בתורה וביראה. גדולי ירושלים השתעשעו עמו בדברי תורה וצפו לו עתיד מזהיר. צמאי דעת וכמהי תורה נתלקטו סביבו וביקשו להתבסם מחכמתו ובקיאותו ואף גם מיראתו הקודמת לחכמתו. ר' ישעיה עלה ונתעלה במעלות התורה וקנה לעצמו שם משמן טוב. עד ימינו אנו, כשחפצים להזכיר דמות של חסיד שקדן ובר אוריין בעל קינה מידה – מוזכר שמו של ר' ישעיה בהערצה רבה.
מדי יום היה ר' ישעיה לומד שלושה סדרים של שש שעות רצופות, ובמשך היממה למד בשקידה שמונה עשרה שעות! ועל כך מספר בנו הרה"ח ר' יצחק מונדרי שיחי' לאוי"ט: "אמו"ר ז"ל היה מסתיר את ידיעותיו בתורה מעיני הבריות, ולא היה שש לספר על עצמו. אולם אירע פעם הזדמנות נדירה שזכיתי לשמוע ממנו מעט על שנות נעוריו, הוא גילה טפח וכיסה טפחיים. היה זה בהיותי אברך צעיר, נסעתי אליו לבקרו בחול המועד סוכות, והוא אמר לי שידידו הרה"ח ר' משה דוד וולקוביץ ז"ל סיפר לו כי בנו הגה"ח ר' גבריאל זצ"ל מחיפה, עמד בכור המבחן על שו"ע יו"ד וקיבל תעודת 'יורה יורה'. שאל אותי אבי: האם גם אתה חושב לקבל היתר הוראה? עניתי ואמרתי לו כי זה אורך מספר שנים עד אשר ארכוש ידיעה ברורה בחלק יורה דעה. שאל אותי אבי בתמיהה רבתי: "כמה שנים?! והרי שלושה חודשים הם זמן מספיק בשביל לקבל היתר הוראה…"
לאחר מכן המשיך ושאל אותי: "כמה זמן אורך לך ללמוד דף גמרא?" הוא לא המתין לתשובתי, אלא המשיך ואמר: "הורגלתי מצעירותי ללמוד סדרים של שש שעות ברציפות וללא היסח הדעת, [ובלשונו: "בסדר לימודי, התחלתי פעם אחת וסיימתי פעם אחת!", כאומר: לא היו לי כמה התחלות באמצע הלימוד, אלא כל סדר לימודי מתחילתו ועד סופו היה מקשה אחת של תורה], וכשלומדים באופן זה אפשר להספיק הרבה", והוסיף וסיפר: "בהיותי בחור כבן עשרים כבר ידעתי ש"ס עם תוספות בעל פה! את ארבעת חלקי שו"ע זכיתי לסיים לאחר פרק זמן שלמדתי מדי יום שש שעות ברציפות אחר הצהריים, כשלכל חלק מן ארבעת חלקי השו"ע הקדשתי שעה וחצי".
בבוקר השכם היה לו סדר נוסף של כמה שעות, ובאותו זמן היה לומד ספרי מוסר, ומשניות עם פירוש הרמב"ם והר"ש.
ידידו מנוער, הרה"ח ר' נחמיה זיידמן ז"ל, אמר פעם, כי יש לציין את גדלותו של ר' ישעיה, שכאשר היה מסיים את לימודו במסכת מסוימת ועבד ללמוד במסכת אחרת, היה נראה עליו כי הוא כבר שקוע באותה המסכתא פרק זמן ממושך, ושלא כדרך העולם שלוקח זמן עד שנכנסים לעניינים.
פעם בעת שנערכה בישיבה סעודת סיום מסכת, נעמד ר' ישעיה ואמר 'הדרן' בפלפול חריף ובבקיאות עצומה, והפליא את השומעים שנדהמו עד מאוד מידיעותיו של הנער הצעיר.
באותה תקופה היה הנוהג אצל בחורי הישיבות, ובעיקר מישיבות ליטא, שהיו עולים מדי יום שישי לביתו של הרב הראשי הגרי"א הרצוג זצ"ל לשוחח עמו בלימוד, וכל מי שהיה משוחח עמו בלימוד, היה מקבל ממנו תשלום הגון לרווחתו.
בהזדמנות התבטא הרב הרצוג באוזני הגרי"ח סנקביץ זצ"ל: "היכן הם הלמדנים החסידיים, מדוע לא רואים אותם אצלי ככל הבחורים בירושלים?!". לאור בקשתו, החליט הגרי"ח סנקביץ לשלוח אליו קבוצה מבחירי תלמידי 'ישיבת שפת אמת', ביניהם היו הגרש"ב לייזרזון זצ"ל, הגר"י מונדרי זצ"ל, הגר"י פלקסר זצ"ל, הג"ר נתן לוברט זצ"ל והגרש"ז פישר זצ"ל, שידברו עם הרב הרצוג בלימוד. כאשר העלו בפניו את דבריהם בסוגיות חמורות שבש"ס, התפעל הרב הרצוג מאוד מהיקף ידיעותיהם ומעומק הבנתם, עד שנרעש והפליא את שבחם ברבים.
לימים נפגש הרב הרצוג עם הגאון המקובל רחי"ל אויערבך זצ"ל, וסח באוזניו בהתפעלות כי "כמה מופלגי תורה מישיבת שפת אמת הפליאוהו בידיעותיהם, בעלותם על כל עמיתיהם מן הישיבות האחרות" (הר"ר אלעזר פלקסר הי"ו בשם אביו הגה"ח רבי יצחק פלקסר זצ"ל. וכן העיד מקורבו של הגרי"א הרצוג, הרב שאר-ישוב הכהן זצ"ל, רבה של חיפה, שמדי ערב שבת היה רואה את ר' ישעיה מתפלפל בלימוד עם הרב הרצוג).
במכתבים שנשתמרו מהגרי"א הרצוג זצ"ל כשהוא מתכתב עם ר' ישעיה בפלפולה של תורה, משתקפת מתוכם ההערצה והחשיבות שייחס לו, ומפליאים השבחים שכתב הרב הרצוג לר' ישעיה, עוד בהיותו תלמיד בישיבת שפ"א, וזה תוכן מכתבו: "ב"ה כ"ב כסלו ת"ש, לידי נפשי העילוי המצוין, הרב עדיו לגאון, מוה"ר ישעי' מאנדרי הי"ו, ת"א רח' מזרחי 2. אחדשה"ט יואיל נא להודיעני מה מצבו עכשו, ומתי יזדמן לו להיות בירושלים בשבוע הבע"ל. יודעננו לי מקודם וגם הזמן בדיוק, כדי שאתפנה מעסקי לקבלו, שלא יצטרך לחכות הרבה, כי חוששני מאוד ליקרא דאורייתא. ידידו המוקירו מאוד מאוד, יצחק הלוי הרצוג, הרב הראשי לאר"י".
מדי חודש בחודש, היה ר' ישעיה צועד עם כמה מחבריו לביתו של ראש ישיבת מיר, הגרא"י פינקל, וכל אחד בתורו היה מרצה בפניו את חידושיו. לאחר מכן היה הגרא"י פינקל מוציא מטבעות מכיסו ומעניק להם לאות חביבות. באותו הפרק זכה ר' ישעיה לקבל 'כתב סמיכה' מהרבנים הגאונים, הרב מטשעבין, הרב הרצוג והרב פינקל זצ"ל.
בשנת תשל"ט, אמר רבינו ה'לב שמחה' זי"ע להרה"ח רבי יצחק מאיר שפרנוביץ שליט"א והרה"ג ר' יצחק זילברברג שליט"א בעניין הישיבה שהוקמה בירושלים ברח' חאגיז [ולאחמ"כ באשדוד]: "א בחור, א יונגערמאן, דארף לערנען כאטש א צוויי דריי בלעטער א טאג. מיט תוס' קען איך נישט פאדערען, אבער כאטש מיט רש"י. אין 'שפת אמת' האבען געלערענט זעכציג בחורים, צוואנציג פון זיי האבען געקענט ש"ס… א שליש! יצחק פלקסר, שמאי, ישעיה". [-בחור ואברך, צריך ללמוד לכה"פ 2-3 דפי גמרא בכל יום. עם תוס' איני יכול לדרוש אבל לכה"פ גמרא עם פי' רש"י. בישיבת 'שפת אמת' למדו פעם 60 בחורים, ו-20 מתוכם ידעו ש"ס… שליש מהישיבה! לדוגמא, יצחק פלקסר, שמאי גינזבורג, ישעיה מונדרי, ז"ל].
"ער קען אויך רמב"ם"
בחודש אלול ת"ש, נישא ר' ישעיה לבתו של ר' אברהם דב (בערל) זוננפלד ז"ל, בן רבי יעקב מאיר ז"ל בן הגאון רבי יוסף חיים זצ"ל. לאחר שנסתיימו ימי השבע ברכות, המשיך כמקדם להתמיד ולשקוד על תלמודו. נפשו לא יודעת שבעה, ומקיים הוא בהידור את מאמר חז"ל "יש לו מנה רוצה מאתיים". ש"ס, שו"ע ורמב"ם כבר מזמן שגורים על לשונו כאמירת "אשרי יושבי ביתך", אולם הוא אינו פוסק מהתמדתו העצומה, שוב ושוב ממשיך לחזור ולשנן, ולהוסיף וללמוד עוד ועוד פוסקים ומפרשים. באותו הפרק למד ושינן בהתמדה גם את התלמוד ירושלמי מרישא ועד גמירא, ועשרות שנים לאחר מכן העיד, שמאז מונח הירושלמי היטב בזכרונו.
ברכת מזל טוב לרגל אירושיו (קול ישראל שבט שנת תש)
לפני נישואיו, כשנכנס חותנו ר' בערל ז"ל אל הרבי ה'אמרי אמת' להתברך לרגל השמחה השרויה במעונו, שיבח הרבי בפניו את חתנו הבחור המופלג, באמרו, כי מלבד ידיעותיו ברחבי הש"ס, יודע הוא אף את ספרי הרמב"ם. [ובלשון קדשו: "ער קען אויך רמב"ם"] (מפי בנו הגה"ח ר' חיים זצ"ל).
ממייסדי ה'סניף' בתל אביב
כל ימיו התהלך ר' ישעיה בצדי דרכים ולא חיפש להימנות על יושבי כותל המזרח, אך ככל שברח מן הכבוד – היה הכבוד רודף אחריו. תפקידו הראשון היה כבר בשנת תרצ"ו, בעודו תלמיד מן המניין בישיבת 'שפת אמת'.
בשנת תרצ"ו, בהוראת הרבי ה'אמרי אמת' זי"ע, פעל הרבי ה'לב שמחה' להקמת ישיבה חדשה בעיר תל אביב, ואם כי בתחילה היה נראה זה רעיון נועז להקים ישיבה בעיר חילונית מובהקת, כעבור תקופה לא קצרה הפך הרעיון למציאות מוגמרת עד היום הזה.
הרב דוד (וייסברוד) הלחמי ז"ל, מראשוני תלמידי ה'סניף' של ישיבת 'שפת אמת' (שנקראה לימים ישיבת חידושי הרי"ם), מתאר בזיכרונותיו את שנות נערותו: "מסביב אימה ומאורעות דמים ממושכות, הימים ימי הפרעות של תרצ"ו-תרצ"ט, ואנו מעודדים בברכתו של האדמו"ר ה'אמרי אמת' זצ"ל, ובציוויו השקענו את עצמנו בלימוד תורה ובריכוז הישיבה החסידית בת"א. הר"מ והמדריך הרוחני היה הרב הגאון ר' ישעיה מונדרי זצ"ל, מבחירי תלמידיו של מהר"ם שפירא זצ"ל ומבחירי תלמידי ישיבת 'שפת אמת'. כעבור תקופה קצרה חזרה קבוצת היסוד ל'שפת אמת'. קבוצה צעירה יותר באה, בהדרכתו הרוחנית של האברך המופלא הרה"ג ר' בונם לייזרזון זצ"ל, אט אט התבססה הישיבה והתרחבה, ומסניף היא הפכה לישיבה עצמאית, ונקראה על שמו של כ"ק אדמו"ר החידושי הרי"מ זי"ע. בראשה הועמד הגה"ח ר' גדליה הרץ זצ"ל, מבחירי תלמידי 'שפת אמת'. לימינו של נשיא הישיבה, אדמו"ר ה'לב שמחה' זצ"ל, התלקט חבר עסקנים חסידיים מסורים, בראשותו של העסקן המופלא והבלתי נשכח, הרה"ח ר' פנחס מונדרי ז"ל, ובמשך הזמן הוקם הבניין הגדול ברחוב פרץ, בלבה הסואן של הכרך הגדול".
בחורי ה'סניף' בתפילה בהיכל ביהמד ברח' פרץ (באדיבות משרד ישיבת חידושי הרימ)
דיין שדן דין אמת לאמיתו – בבית הדין הרבני
ביום י"ח בסיון תש"ג, הוקמה הרבנות הנפרדת של 'אגודת ישראל' יחד עם בית דין בהרכב הרב מאיר קרליץ, אחיו של ה'חזון איש' זצ"ל, הרב מרדכי יפה-שלזינגר, רבה של אייזנשטאט, ור' ישעיה מונדרי זצ"ל. מהכנסות הרבנות מסידור נשואין דיני תורה וכו' שולמה לדיינים משכורתם החודשית הדלה. הרבנות הנפרדת של אגו"י התקיימה עד לתקופת הקמת המדינה והקמת משרד הדתות, או אז הצטרפה אגו"י למועצה הדתית בתל-אביב.
הקמת הרבנות של אגו"י בעיר ת"א לא היתה סוגה בשושנים. ה'ועד הלאומי' לחם נגדה קשות. גם העיתונות הכללית ועיתון 'הצופה' בראשה, יצאה למאבק נגד האוטונומיה שמבקשים החרדים להקים על אדמתה של מדינת ת"א… אולם אגו"י המשיכה בדרכה ולא התייחסה אף לאיומי האלימות שהופנו כלפיה, עד אשר שככה הסערה.
בשנת תש"ח, עם הקמת מערכת בתי הדין הרבניים שע"י הרבנות הראשית, נתמנה הגרמ"י שלזינגר לכהן כאב ביה"ד הרבני, לאחר הסכמתם של ה'חזון איש' וגאב"ד פרעשבורג זצ"ל. אולם ר' ישעיה נותר ללא משרה.
ועל כך סיפר שליחא דרבנן הרה"ח ר' יהודה מאיר אברמוביץ ז"ל, שכאשר בוטלה הרבנות הנפרדת של 'אגודת ישראל' והוחלט להצטרף לרבנות הראשית ולמועצה הדתית בת"א, הוסכם כי חברי בית הדין של 'אגודת ישראל' יצורפו כדיינים לבתי הדין של הרבנות הראשית. אך למעשה לא קוימה ההבטחה והצטרף רק הרב שלזינגר, ואילו הרב קרליץ התמנה לרבה של פא"י, ור' ישעיה מונדרי התמנה למנהל תלמוד תורה 'סיני'.
כעבור מספר שנים ביקש ר' ישעיה לפרוש מתפקידו ב'סיני' ולהתמנות לדיין בביה"ד הרבני בת"א, אולם מכיוון שלא רצה להנפיק 'פנקס חבר' של 'הפועל המזרחי', נחסמה בפניו הדרך לבית הדין, שכן ה'פועל המזרחי' שלטו אז במשרד הדתות. משהגיע הדבר אל הרבי ה'בית ישראל' זי"ע, הוא ביקש מר' יהודה מאיר לפנות לרב אונטרמן ז"ל, רבה הראשי של ת"א-יפו, ולפעול למען מינויו של ר' ישעיה. ואכן, עשה ר' יהודה מאיר כפי שנצטווה, ולאחר מכן נכנס אל מעונו של ה'בית ישראל' והודיעו כי העניין סודר, וכי בתוך שבועות מספר ימונה ר' ישעיה לכהן כדיין.
שאל ה'בית ישראל' את ר' יהודה מאיר: "ומה אמרת לו?". "כך אמרתי לו", השיב רי"מ, "הרב אונטרמן, האם אני מקובל עליך כידיד?", והוא ענה לי שאכן אנו ידידים טובים ומשתפים פעולה לאורך השנים. הוספתי ואמרתי לו: "בתור ידיד טוב, אני מייעץ לך לרכוש את ידידותו ואת אהדתו של הציבור הגדול של חסידי גור בתל אביב…", לשמע הדברים עלתה בת שחוק על פניו של ה'בית ישראל' זי"ע ('איש חי רב פעלים' מאת הרה"ח ר' אברהם חנוך אברמוביץ הי"ו).
וכך בחודש סיון שנת תשט"ז, לאחר מאבק איתנים בכנסת, ובזכות פעילותם הנמרצת של חברי אגו"י, נתמנה ר' ישעיה באופן רשמי כחבר בית הדין הרבני האזורי בת"א.
ביושבו בביה"ד לדון דיני ממונות, היה ער לכל פרט, ולא פסח אף לא על פרט קטן. קונטרסיו מלאים במחקר על בעיות שונות שנדונו בבית הדין. שעות ארוכות הקדיש מזמנו לעריכת פסקי הדינים ולהעלותם על גבי הכתב. ולמרות התעסקותו והשקעת כל ראשו ומוחו בהם, עם סיום עבודתו בבית הדין, כלל לא ניכר בו שעסק בעניינים אלו, כי זמן דין תורה לחוד וזמן תורה לחוד.
הגה"ח ר' ישעיה מונדרי והרה"ח ר' שלום חסיד ז"ל, בשמחת נישואי הרה"ח ר' יצחק מונדרי יבלחט"א
מרביץ תורה לעדרים ומנהל ת"ת סיני
בתקופה שכיהן כחבר בבית הדין של 'אגודת ישראל', טרם מונה כחבר בביה"ד הרבני, היה מגיע להשתתף בישיבות בית הדין פעמיים בשבוע, ובד בבד עסק לפרנסתו גם כמנהל תלמוד תורה 'סיני', ובפרק זמן מסוים, בטרם מונה למנהל הת"ת, היה מחנך בכתה הגבוהה. ביגיעה ובמסירות היה מחנך את צעירי הצאן, התמסר והשקיע בחינוכם של הנערים המתעתדים ללמוד בישיבות הקדושות והכניס בהם תורה ויראת שמיים. אך מה שבעיקר השפיע עליהם, היתה דוגמתו האישית.
ת"ת 'סיני' זהו מוסד ותיק ששכן בדרום העיר ת"א, ברח' הקונגרס 29. במהלך השנים יצאו מבין כתליו של הת"ת דור של תלמידי חכמים, רבנים וראשי ישיבות, עסקני ציבור מפורסמים ומאות בני תורה ויראי ה'. הת"ת נוסד בשנת תרצ"ד ע"י ר' גרשון ליס ז"ל, שעלה בשעתו ארצה במיוחד למטרת ייסוד המוסד שהיה בית הספר החרדי הראשון בעיר ת"א. במשך כעשור שימש כמנהל הרה"ח ר' זלמן ינקלביץ ז"ל, אחריו ר' ישעיה מונדרי, שאביו ר' פנחס ז"ל נמנה על אחד הפטרונים הגדולים של הת"ת, ואחריו הרב יצחק שנקר. מרן ה'חזון איש' זצ"ל היה נוהג מפעם לפעם להגיע לת"ת ולבחון את התלמידים על תלמודם.
הרה"ח ר' משה אירנשטיין ז"ל, ראש עיריית ב"ב, מספר בספרו 'שליח ציבור' על זכרונותיו משנות ילדותו בעיר ת"א: "בת"ת 'סיני' לימדו מחנכים חסידים ואנשי מעשה, שהשקיעו את כל לבם ונפשם בחינוכם של הילדים את הרכים. ביניהם הגאון רבי יצחק ידידיה פרנקל זצ"ל [רבה הראשי של תל אביב-יפו], הגה"ח ר' ישעיה מונדרי זצ"ל, הרה"ח ר' נחמן דוד מלבסקי, ועוד. היה זה צוות למופת, שהצד השווה שבהם היה מסירות ללא סייג וללא פשרות לחינוך הטהור של הילדים הרכים בדרך התורה והמסורה. אחד מראשי הנהלת הת"ת היה הרה"ח ר' פנחס מונדרי ז"ל, שהיה גם אחד מעמודי התווך בכל הפעולות הקשורות לחיי תורה ויראה באותם הימים".
[במאמר המוסגר: מעניין לציין לרושם המיוחד שעשו דבריו של הגה"ח ר' יעקב העניך סנקביץ זצ"ל, ראש ישיבת שפ"א, בדבריו בחנוכת הבית לת"ת 'סיני'. הוא התייחס לעובדה שבאותם ימים התכנס הקונגרס הציוני בבאזל שבשווייץ ואמר בתוך דבריו: "הם יושבין להם שם בקונגרס בשוויץ ומדברים גבוהה גבוהה בנוגע לארץ ישראל… ואנחנו כאן ברחוב הקונגרס בתל אביב שבאר"י, נבנה עוד מבצר ועוד מבצר לחינוך ילדי ישראל לתורה ויראם שמים…"].
אחד מתלמידיו של ר' ישעיה בת"ת 'סיני', הרה"ח ר' שמואל מנחם ליברמן ז"ל, ר"מ בישיבת 'אמרי אמת', סיפר שבתוך תקופה של כמחצית השנה, לימדם ר' ישעיה את כל מסכת ב"ק עם פירושי הראשונים. עוד סיפר, שהיה מתלווה אליו בדרכו לבית הדין, ובעת לכתם בדרך, שינן ר' ישעיה את שו"ע 'חושן משפט' בעל פה, וכך רכש מפיו את רוב שו"ע חו"מ מדקות אלו של הליכתם ברחוב!
כך גם סיפר הרה"ח ר' גרשון מרקסון ז"ל, שזכה ללמוד אצל ר' ישעיה יחד עם עוד נערים בני גילו, שגדלו והיו לימים חסידים מופלגים בני עלייה, כדוגמת הגה"ח ר' שלמה זילברשטיין זצ"ל ועוד, ובמשך שנת לימודים אחת, לימדם ר' ישעיה את כל מסכת בבא קמא מתחילתה ועד סופה.
בהפסקות בין השיעורים, היה ר' ישעיה הוגה בקביעות בספריו. ומדי יום לאחר סיום הלימודים, היה ר' ישעיה צועד עם תלמידיו לכיוון בית הדין שבו שימש כדיין, ובדרך היה חוזר ומשנן עמם בעל פה את הגמרא שלמדו בכתה באותו יום. גם בתפקידו כמנהל הת"ת, תדיר היו מונח שולחנו כרך עם כל הש"ס כולו, והיה הוגה בו בשקיקה בזמנים הפנויים שהפכו לסדר לימוד ארוך…
*
בהיותו במיטב שנותיו, טרם הגיעו לגיל שיבה, נלב"ע ר' ישעיה בשם טוב – ביום י"ז בתמוז תשל"ג, יום שבירת הלוחות – כשהוא זוכה להותיר אחריו בנים תלמידי חכמים בעלי שיעור קומה, מאות תלמידים ההולכים בדרכו, ואף מעט מזעיר מחידושיו שהועלו ע"ג הכתב, בקבצים תורניים שונים, בקובץ 'אהל של תורה', בספר 'אהל ישעיהו' על מסכת ב"ק, ועוד, וכן במחברות שנשתמרו בידי בני המשפחה. בהלוויותו הספידוהו נרגשות וביכו את גודל האבדה, ידידו מנוער הגר"ש וואזנר זצ"ל, הגאון ר' יעקב רוזנטל אב"ד בת"א-יפו, והגה"ח ר' שלמה זילברשטיין זצ"ל רב דחסידי גור בב"ב. ר' ישעיה נטמן בבית החיים בב"ב, סמוך ונראה לקברו של ה'חזון איש' זצ"ל, ועל יד קברו של ידידו הדגול וקודמו בהנהלת ת"ת 'סיני', הרב זלמן ינקלביץ ז"ל.
כחלוף שנה לפטירתו, קונן עליו אחד מידידיו: "ר' ישעיה זצ"ל עלה למרומים בשעת דמדומים, כשהגמרא שעל שולחנו נשארה פתוחה ומיותמת, דפיה מתנפנפים ברוח הערב הקלילה הלוך ושוב כספינה זו המטילטלת על גלי הים באין תופס משוטיה, וזעקה אילמת כאילו זועקת: מי יערוך מערכותיך, ומי יישר הידוריך, מי יפענח צפונותיך, מי יגלה מסתוריך, מי יפיק הוויות ומי יתרץ שברים".
התודה והברכה לבני משפחתו שיחיו על סיועם ועזרתם בהכנת מאמר זה, ויהיו הדברים לעילוי נשמתו ואבן דרך לשואפים לילך בדרכו
יפה כח הבן מכח האב
ר' ישעיה זצ"ל נולד בשנת תרע"ו, חודשים ספורים לאחר פטירת זקינו החסיד רבי ישעיה מונדרי ז"ל מהעיר מלאווא שבפולין, שזכה להסתופף בצלו של הרבי ה'שפת אמת' זי"ע.
בספר 'די יידישע מלאווע' המתאר את חיי הקהילה היהודית בעיר מלאווא, מסופר על משפחת מונדרי המעטירה שהתגוררה באותה העיר: "בביתו של ר' ישעיה מונדרי שעסק לפרנסתו במסחר, תמיד ניתן היה לראות כאן אנשים שבאו הנה מעיירות הסמוכות לקנות סחורה, או אנשים תשושים מרעב שבאו לביתו לאכול לשובע נפשם. בביתו של ר' ישעיה היה השולחן ערוך במשך כל שעות היום. ידוע ידעו כולם על מנהג קבלת האורחים שנוהג ר' ישעיה באורחיו, תמיד היה מקבלם בסבר פנים יפות, וביתו דמה לביתו של כלבא שבוע בשעתו.
"ר' ישעיה היה יהודי בעל צורה, בעל צדקה גדול וחסיד גור נלהב. כשהיה הרבי מגור (מרן ה'אמרי אמת') זצ"ל עובר דרך העיר, היה מתאכסן בביתו של ר' ישעיה. בנו ר' פנחס מונדרי ז"ל, נודע ומפורסם בשל היותו אחד מגדולי עסקני 'אגודת ישראל'. לימים עלה לאר"י יחד עם עוד עשרות משפחות חסידיות מתושבי העיר, וביניהם יוסל גרפינקל, יחיאל כץ, יהושע נאפארסטק ועוד. מדי יום חמישי בשבוע, כשהיה מגיע הדואר מארץ ישראל, ידע אפילו הדוור הנכרי, כי כל העיירה מצפה בקוצר רוח למכתבים 'משם'. איש לרעהו היה מוסר את הבשורות הטובות שהביאו המכתבים מארץ ישראל…"
יצויין כי כך גם העיד הרה"ח ר' שמואל סגל ז"ל, מהעיר מלאווע, שאל ביתו של ר' ישעיה היו מגיעים אנשי קשי יום, כל מי שלא היה היכן לאכול או ללון, היה מקבל לביתו ומתקבל שם בסבר פנים יפות.
סיפר נכדו ר' אברהם יצחק ז"ל: סבי ר' ישעיה היה מתנהג בגינוני קדושה ובהנהגות חסידיות מיוחדות, כך למשל בסעודת שבת, הגברים היו יושבים בחדר אחד, והנשים בחדר נפרד.
נכדו ר' נפתלי שיחי' מספר: שמעתי מהרבי ה'בית ישראל' זי"ע, שאמר כי הוא הכיר היטב את החסיד רבי ישעיה ז"ל מחסידי ה'שפת אמת' ("איך האב גוט געוואוסט"). [לאחרים אף התבטא אודותיו כי היה שארפער חסיד]. וכמין נהרה היתה שפוכה על פניו כששח אודותיו, ונראה שהיה מיודד עמו מאוד.
ביום ח' באדר תרע"ה נטמן החסיד ר' ישעיה ז"ל (ב"ר אברהם הלוי ז"ל) בחלקה מס' 47 בביה"ח גנשא בווארשה. מפאת ייחוסו והיותו קרוב משפחתם של האדמו"רים לבית מודז'יץ זצ"ל, זכה להיטמן בחלקה זו שהינה מיוחסת ביותר, באשר מצויים בה רוב אהלי האדמ"ורים שנסתלקו בין השנים תר"ע-תר"צ. וביניהם האדמו"רים מקאצק, פילוב, לומאז', אמשינוב, מודז'יץ, זוואלין, פאלצאויזנא, בראנוביץ, ה'דברי שמואל' מסלונים, וואליע, ועוד. קברו של ר' ישעיה ז"ל ממוקם על פתח אהלו של הרה"ק רבי יעקב מיאבלונה זי"ע, מצאצאי הרה"ק רבי יחזקאל מקוזמיר זי"ע (המידע על מקום קבורתו – באדיבות הר"ר שמחה פרוצל שיחי'). [בענין זה מוסיף ר' יצחק מונדרי שיחי': הגיע פעם לת"א אחד מצאצאיו של האדמו"ר מזוואלין. וסבתי, אשת ר' פנחס ז"ל, אמרה לאבי ר' ישעיה ז"ל: אמנם בתור חסיד גור אינך נוהג להסתופף בצלם של אדמו"רים אחרים, אך אדמו"ר זה הרי הוא קרוב משפחתך, ומותר לך ללכת אליו…]
יריעה רחבה ניתן להקדיש אודות פעילותו הענפה של העסקן האגודאי הרה"ח ר' פנחס מונדרי ז"ל, הן בעיסוקיו בפעילויות 'אגודת ישראל' בפולין, ויותר מכך במאמציו לבסס את היישוב היהודי בארה"ק. ר' פנחס היה מכונה "אבי אגודת החלוצים באגודת ישראל בפולין", וזאת מפני שהיה ראש וראשון לכל דבר שבקדושה. עשרות אם לא מאות משפחות, חבות לו את חייהם הרוחניים והגשמיים גם יחד. בהוראת מרן ה'אמרי אמת' זי"ע, עסק במשך שנים רבות בחינוכם של בנות ישראל. הוא לא גילה על כך לאיש כי הדבר נעשה בשליחות מהקודש פנימה. בשנת תרפ"ח ייסד בית ספר 'בית יעקב' בעירו. הוא היה דואג לתלמידות לכל צרכיהם, סייע להם בעלותן ארצה, ואף עסק רבות במצוות הכנסת כלה. [ראוי לציין את מידת זהירות שמירת העיניים המופלגת של ר' ישעיה זצ"ל בעודו בחור, בעת אשר היו נערות בבית אביו ר' פנחס ז"ל].
אספת פרידה לר' פנחס מונדרי, אדר תרצ"ה
בעיתון 'ארטאקיסשע יוגענד בלעטער' (טבת תר"צ), מוזכר שמו של ר' פנחס ז"ל בין רשימת הנציגים והאורחים החשובים שהשתתפו בכנסייה הגדולה השנייה. ר' פנחס היה גם מראשוני מקימי קיבוצי ההכשרה של 'צעירי אגו"י'.
בשנת תרפ"א, כשביקש ר' פנחס להפליג לאר"י בהוראתו של מרן ה'אמרי אמת' ולפעול שם עבור היישוב היהודי בארה"ק, ניסו ראשי הציונים בעירו להערים עליו קשיים בדרכו. הם התנו עמו שמסכימים להרפות מהפרעותיהם באם ישלם להם סכום גדול עבור קרנות התנועה הציונית, ואף יחתום על הצהרה מיוחדת כי הוא תומך בהם ובמפעליהם. אולם ר' פנחס סירב כמובן להיענות לבקשתם, ובס"ד בדרכים אחרות עלה בידו להשיג דרכון לעיר וינה שבאוסטריה, שם קיבל 'ויזה' של תייר, וכך התאפשר לו לעלות ארצה למשך מספר חודשים. בשהותו בארה"ק פעל רבות בכדי להשכין שלום בחוגי היהדות החרדית בירושלים, ולאחדה למען ביסוס היישוב היהודי ברוח התורה והמסורה, כהוראת מרן ה'אמרי אמת' זי"ע.
בשנת תרצ"ה עלה לארה"ק עם בני משפחתו. [בעיתון 'דרכנו' (אדר תרצ"ה) נכתב תיאור מיוחד על מסיבת הפרידה שנערכה לכבודו בהשתתפות כמאה איש, באולם ביה"ס בעיר מלאווא]. הוא קבע את משכנו בעיר ת"א, והמשיך ביתר שאת ועוז בעיסוקיו עבור הכלל והפרט. ר' פנחס נודע בזהירותו המופלגת בדיני ממונות. הרבי ה'לב שמחה' זי"ע סמך עליו את ידיו ובטח ביושרו. גם כאשר שימש כמנהל מוסדות, נזהר שלא ליהנות מדבר השייך לכספי המוסד, על אף שעל פי ההלכה מותר הדבר לכתחלה. רבות ניתן להאריך עוד אודותיו, אולם קצרה היריעה וארכו קורותיו. ר' פנחס נלב"ע בג' תמוז תשכ"א. יהי זכרו ברוך.
