ב"גנזך קידוש השם" מציינים את…

ר' ישראל זופניק – תלמיד חכם, חסיד, נדבן ובעל חסד

40 שנה לפטירתו

מאת: יעקב רוזנפלד, גנזך קידוש השם.

באכסנייתו של איש העסקים האמריקאי, חסיד סאטמאר "קנאי" בכל רמ"ח אבריו, ר' ישראל זופניק זצ"ל, הופיע ביום בהיר הרבי הקדוש מגור, ה"בית ישראל" זצוק"ל.

הרבי הנערץ מגור, "רבן של כל בני הגולה", ביקש לשוחח עם הנדבן הנודע שהגיע לביקור בארץ לימים ספורים.

מה ביקש הרבי לומר לו?

"איש עסקים" בקאשוי

ר' ישראל זופניק היה איש עסקים אמיד בעיר קאשוי שבסלובקיה. חנות הספרים שבבעלותו הייתה לשם דבר ועוד עסקים מסועפים נוהלו על ידו הודות למוחו הגאוני, ובעיקר בזכות סייעתא דשמיא רבה שלה זכה.

ר' ישראל רווה נחת ממשפחתו הצעירה, ובד בבד עם הצלחותיו המסחריות, לא זנח את אהבתו לתורה והיה דבוק ברבותיו הגאונים. הוא היה תלמיד אהוב לגה"ק ה"קרן לדוד", הגאון הנודע רבי שאול בראך היה רבו המובהק, ובצילו של האדמו"ר הרה"ק מסטראפקוב זיע"א חסה ושאב ממעיינותיו הטהורים.

בקאשוי, בין מסחריו המשגשגים נודע עסק הספרים אשר הקים, ובו היו אלפי כותרים.

ערב המלחמה נסע לארצות הברית והביא עימו ספרים רבים במטרה לפתוח חנות ספרים ותשמישי קדושה, אך למרבה יגונו, תוך כדי שהותו בארצות הברית, פרצה המלחמה וקשריו עם אשתו וששת ילדיו נותקו כליל.

בודד ועירום מכול

תמה המלחמה, ובשורות האיוב החלו פוקדות את ר' ישראל בזו אחר זו.

מהר מאוד הבין שכל בני משפחתו נהרגו על קידוש ה'. בדד נשאר מכל משפחתו, אלמן שבור ורצוץ, ואב שכול חסר כול.

מגביר בעמיו, אב מאושר שלא חסר בעולמו דבר, נותר אבל, בודד ועני, חסר כול.

באותם ימים התגלתה אישיותו הנפלאה של ר' ישראל זופניק.

ביתו היה מלא באורחים, אשר בציציותיהם לא בדק. הוא היה מאכיל ומשקה אינספור עניים, פליטים, גלמודים ושבורי לב. בביתו היו ישנים, מפיתו היו אוכלים ולהם היה נותן את כל ליבו החם והאוהב. זאת, למרות היותו נקי מנכסים, שבור ורצוץ, חסר כול.

במכתב של הנהלת ישיבת פאפא בשנת תשל"ה כותבים שרידי המלחמה שהגיעו אז מאירופה:

ביתו (של ר' ישראל זופניק) בית ועד לחכמים וזקני צדיקי הדור, היה פתוח לרווחה יומם ולילה ולא יבושו ריקם מלפניו כל אשר דופקים בפתחי ביתו, בית חסד בלי גבול וקץ…

הוא השקיע עמל רב בפתיחת בתי מסחר והחל לשקם את חייו, ומייד כשנקרתה לפניו ההזדמנות נסע לאירופה הדוויה, שם החל לעזור ולסייע לפליטי המלחמה.

זופניק'ס ש"ס

באירופה הוא גילה אלפי ניצולים, מהם תלמידי חכמים ובני תורה, שלא היו בידם ספרים ללמוד. באותם ימים השקיע כוחות לא לו עד שזכה להדפיס מהדורה מיוחדת של הש"ס כולו בכרך אחד, במהדורה מוקטנת בצורה של ארבעה עמודי ש"ס שמשתרעים על פני דף גיליון אחד גדול.

הש"ס הזליף טללי חיות לאינספור פליטי חרב שהיו צמאים לגמרא, לאהבת חייהם, ותמיד זכרו לטובה את מה שכינו בחיבה וגעגועים "זופניק'ס ש"ס".

היו רבים שדבקו בכרכים אלו, וגם כשיצאו למרחב וזכו להיבנות מחדש וראו שנים יפות, וגם ספרים נאים ומשובחים עיטרו את בתיהם, לא זנחו את הש"ס הזה שהזריח אור בימי החשכה והיו שומרים על ש"ס זה כעל בבת עיניהם ולומדים בו באהבה ובהתרגשות.

כן הדפיס מחדש את הספר "שואל ומשיב".

ר' ישראל זופניק, איש העסקים שמסחרו עלה ושגשג, קידש שם שמיים כאשר באותם ימים היה הראשון והיחיד מבין שדרת אנשי העסקים העשירים ששמר על צורה חסידית והקפיד להופיע בכל פורום בלבוש חסידי כבד ומלא, ובוודאי עטור זקן עבות שבו מעולם לא נגע.

עמיתיו בעולם הכלכלה בברוקלין היו תמהים לנוכח צורתו האדוקה, ולימים היה הוא עצמו מספר כמה עיניים היו מתעגלות לעומתו בתימהון עת היה נפגש באותם ימים עם צמרת המסחר והכלכלה הניו יורקית, אבל לדידו זה לא היה ניסיון כלל.

בד בבד עם התבססותו הכלכלית והצלחת "מפעל חייו" – בית החרושת הענק לשמנים שהקים בעשר אצבעותיו, ושסיפק פרנסה ליהודים חסידים ואנשי מעשה רבים, החלו גם מוסדות התורה בארצות הברית להתבסס, שכן את רווחיו חילק בין מוסדות התורה והחסידות שהחלו להיבנות אז, ובניינים רבים עד אין מספר הוקמו במימונו בכל רחבי ברוקלין. בניינים הקים עבור מוסדותיו של הרה"ק רבי יואל מסאטמאר, שבו דבק אחרי המלחמה והיה לחסידו בלב ונפש, ובהמשך לישיבות פאפא, נייטרא, צעהלים, קאשווי, סקולען ועוד רבות.

כן כותב עליו במכתב קודשו הגה"ק רבי שלום משה אונגאר זצ"ל מנייטרא (עליו נקדיש אי"ה יריעה נפרדת, שכן דמות קמאית של גאון וקדוש היה, שבימי המלחמה איבד את אשתו ושלושת ילדיו, ואביו הגאון מנייטרא נפטר במחבואו לנגד עיניו והוא עצמו טיהר אותו וקבר אותו במו ידיו, ולאחר המלחמה זכה להיבנות מחדש ופתח ישיבות ומוסדות תורה, ורבים ניאותו לאורו):

"מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל, ועליו אני אומר ונתתי להם יד ושם טוב מבנים ובנות שם עולם אתן לו אשר לא יכרת",

כי לדאבון לב לא זכה ר' ישראל זופניק להיפקד שוב בזרע של קיימא, אך ביתו, אותו הקים עם רעייתו הצדקנית מרת טעמא ע"ה, היה בית שאלפים ורבבות הפיקו ממנו קורת רוח ו"כמה גדולים מעשיו שעשה שלא תשתכח תורה".

בארץ ישראל

בד בבד עם עשייתו הכבירה למען מוסדות התורה בארצות הברית, מימן מכיסו מוסדות ובתי כנסיות רבים בארץ ישראל. הוא היה תלמיד נאמן להגאון ר' יוסף צבי דושינסקי, ועמד לימין מפעליו בארץ ישראל.

בניינים רבים של מוסדות תורה בירושלים נזקפים לזכותו של ר' ישראל זופניק, והוא אשר מימן מהמסד ועד הטפחות את בניין המקווה הידוע בירושלים "מקווה זופניק", אשר מזה יותר מיובל שנים נחשב לאחד המקוואות הנודעים בעולם כולו בשכלולו ובהידורו.

הייתה לו תקופת שפל שבה הפסיד את כל הונו, וגם אז לא ראו עליו כלום, והמשיך ללוות סכומים עצומים ולרשום המחאות נדיבות לטובת מוסדות וישיבות, זאת בכוח אמונתו הטהורה.

העיד עליו כ"ק הגאון הרב דושינסקיא זצ"ל, גאב"ד ירושלים, שבתוך תקופה קצרה שב לעושרו, ולא זו בלבד שזכה לפרוע את כל חובותיו, אלא הוסיף לתמוך ולבנות עוד עולמות של תורה וטהרה בלי סוף.

הרה"ק רבי יואל מסאטמאר אמר אז:

על רבי ישראל ממליץ אני את הפסוק "בטרם תבוא עליהן המיילדת וילדו", שכן לפני שעניים וראשי המוסדות והישיבות באים לחלות פניו, הוא מקדים ותורם להם בנדבת לב ובדרך כבוד…

פרשת המועדון

הייתה תקופה בירושלים ומועדון פרוץ פעל בצמוד לשכונת מאה שערים בירושלים, מועדון ריקוד שגרם לעוגמת נפש מרובה לתושבי השכונות החרדיות.

שנה שלמה התגוששו הצדדים ודם רב נשפך שם בהפגנות שנערכו שם מתוך חמת זעם, אולם הנהלת המועדון לא הסכימה לסגור את שעריו והעניין הלך והתחמם.

יום אחד נחת ר' ישראל זופניק בארץ ישראל ושם פניו לעבר בניין המועדון. למקורביו התמהים הוא הסביר ש"עלה לו רעיון טוב בראש". הוא הולך לקנות את בניין המועדון! הללו ניסו להניא אותו מה"רעיון" וידעו שהוא כמובן לא יצא לפועל. אבל ר' ישראל, כדרכו, לא עשה חשבונות, ובאמונה צעד למשרד הרלוונטי והצעה קסומה בפיו:

אני רוצה לרכוש את בניין המועדון.

ותוך כדי דיבור הוציא סכום מכובד כדמי קדימה.

אין לנו פרטים, איך ובמה שכנע ר' ישראל את בעלי העניין שיסכימו להצעתו, אבל זה מה שקרה בפועל. ר' ישראל קנה את בניין המועדון ובמקומו הקים מוסד תורני חרדי.

באותו יום בא הרה"ק מגור, ה"בית ישראל" לבקרו, כהכרת הטוב. וזה הסיפור שבו פתחנו את מאמרנו לזכר יהודי שריד שואה, שאיבד כל אשר לו, אך לא הפסיק לחלום ולבנות.

לבן משפחתו, הרה"ח ר' דוד ויילר, חסיד גור נאמן, אמר אז מרן הבית ישראל: אמור לו לש"ב ר' ישראל זופניק כי במעשיו הוא מכין לו למעלה מושב טוב

כבר הרבה לפני כן רחש מרן הבית ישראל רגשי הכרת הטוב לר' ישראל זופניק על כך שרבים מפליטי השואה שנתמכו בידי ר' ישראל למדו אחרי המלחמה בישיבת שפת אמת והיו לתלמידי חכמים וחסידים מופלגים.

"אפילו באצבע קטנה"…

ר' ישראל זופניק נפטר ביום כ"ז מרחשוון תשמ"ג, לפני ארבעים שנה בדיוק.

במותו ספד לו גאב"ד ירושלים גרי"מ דושינסקיא בדמעות שליש וסיפר על גדלותו של האיש היקר, לב הזהב, אב שכול שראה טובה בצעירותו ואיבד את הכול, אך את אמונתו ואת ליבו הטוב לא איבד.

הוא ספד על האיש ש"החזיק תלמידי חכמים וגדולי הוראה אשר כל חיותם היה תלוי בו, בהצנע לכת ואיש לא ידע צדקת פזרונו כי אם הוא ומקורביו"…

על האיש הנדיב שהיה "מופלג בתורה, ומדי יום בארבע בבוקר היה לומד בחברותא בעיון ובעמקות, וידע כל שו"ע הלכות מקוואות ונושאי כליו, בעל פה!".

וסיים:

"יכול אתה להרים אצבעותיך למעלה ולומר:

רבונו של עולם! גלוי וידוע לפניך שיגעתי בעשר אצבעותי בתורה ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה".

לזכר עולם יהיו ילדיו הקדושים:

יעקב צבי שנעק"ד בגיל 17, שמעון משה (12), יוסף יהודה (10), שרה יוטא (8), חוה (7) ואברהם מנחם (6).

אשתו הראשונה שנהרגה בשנות הזעם, מרת דבורה בת ר' ישראל צבי הכהן, אשתו מרת טעמא בת ר' יצחק אייזיק.

ששת ילדי ר' ישראל זופניק

ה' ייקום דמם