ב"גנזך קידוש השם" מציינים את…

"סימן אדום בצוואר"

סיפור מהרבי הקדוש מסקווירא, 45 שנה לפטירתו.

מאת יעקב רוזנפלד, גנזך קידוש השם

שבור ומיואש הסתובב הבחור פליט השואה ברחובות וויליאמסבורג.

בגפו הגיע מאירופה העשנה, את כל העבר שלו השאיר שם. הוריו ומשפחתו, כמו מרבית חבריו, עלו בעשן המשרפות, וגם, לא עלינו, אמונתו ואלוקיו. הוא החליט להתחיל חיי חופש באמריקה. חיים חילוניים.

הוא החל להסתגל לחיים החדשים באמריקה. שנים אחדות ניסה את עצמו פה ושם, והינה הגיע אליו צו הגיוס. בארה"ב בזמן מלחמה יש סמכות לקונגרס להורות על גיוס חובה, והבחור שכבר עמד בפני ועדה רפואית נמצא בריא וחזק, ושלטונות הצבא לא הותירו לבחורים כאלו הרבה ברירות.

הגזרה הזו נפלה על הבחור כרעם ביום בהיר.

הוא כל כך רצה לחיות חיי שקט ושלווה בארץ החופש, כל כך לא רצה להפליג בספינת מלחמה אל עבר הלא נודע, ושוב לראות דם וחלקי גוף, ושוב להיות בסכנת חיים.

הוא בא לבית דודו ופרץ בבכי מר. חרב עליו עולמו. דודו, יהודי חסידי חם, הקשיב לו לבחור המיואש וייעץ לו להיכנס אל הרבי מסקווירא.

הרבי מסקווירא מקבל קהל

הרבי הקדוש ר' יעקב יוסף טברסקי היגר בשנת תש"ח מבוקרשט, רומניה, לארצות הברית, ועד מהרה היה ביתו תל תלפיות ליהודים צמאי נוחם וישועה שמילאו אז את העולם היהודי "בכל פינות ומחנות".

בחדרו של הרבי מסקווירא עמד הבחור ובכה. את כל החיים שלו הוא בכה; את העבר, את ההווה ואת העתיד המחריד אותו עד כדי טירוף הדעת.

והרבי, טוב עין ורך לבב, הביט על הבחור בחמלה והקשיב לו. מכל הלב הוא בירך אותו, ואז שאל: "ואיפה הציצית"?

הבחור עשה תנועה בידיו, כזו שאומרת: כאן, כבר לא…

אמר הרבי: היכנס עכשיו לחנות וקנה ציצית, ואותה אתה לא תוריד אף פעם מגופך, אף פעם, ויהי מה. אם תעשה ככה תינצל בעזרת השם מהצורך להילחם בחזית.

כשחיים ומוות תלויים מול העיניים כבר לא עושים חשבונות, ועד מהרה עמד הבחור בחנות תשמישי קדושה ומדד ציצית, ומאז הציצית לא ירדה ממנו, גם באותו יום שבו נקרא למיון האחרון לפני ההפלגה בספינת המלחמה לעבר הלא נודע.

הנוהל היה שלפני ההפלגה רופא בודק שוב את המתגייסים, ולצורך בדיקה זו התבקש הבחור להתפשט ולעמוד לפני רופא.

הוא הוריד את חולצתו ואת מכנסיו אבל את הציצית לא, כי הרבי אמר…

הוא עמד לפני הרופא, וזה אמר לו להוריד את הטלית-קטן, אבל הבחור סירב. לא הועילו כל השידולים והשכנועים. "אני את זה לא מוריד", אמר בעקשנות מוזרה.

ואז, הרופא הניח ידו עליו וזעק בהפתעה: מה זה הסימן האדום הזה על הצוואר שלך? זה כלל וכלל לא מוצא חן בעיניי. אני לא מאשר לך להפליג למלחמה במצב זה.

הוא חתם על המסמכים הרלוונטיים ושלח את הבחור החוצה.

הבחור נבהל כהוגן והמתין זמן רב עד שהרופא סיים את משמרתו, ובחוץ "התנפל" עליו בבכי ושאל אותו: "מה יש לי בצוואר?"

חייך הרופא ואמר לו ביידיש: אני יהודי כמוך. החלטתי שליהודי אדוק כמוך, עקשן שאינו מוכן להוריד את הציציות אפילו לרגע, החברה הזו איננה מתאימה. אני הרי יודע מה ממתין לך שם בחברת הקצינים והחיילים. ההתמודדויות הללו והניסיונות הבלתי פוסקים לא ייטיבו עימך לא בגשמיות ולא ברוחניות, ואני גם לא חושב שלצבא תהיה איזו תועלת ממך.

הבחור היה נדהם.

הוא ראה זאת כנס גלוי.

הוא חזר לבית דודיו בוויליאמסבורג, סיפר להם את הקורות עימו והודיע להם שמבחינתו הוא "בעל תשובה" גמור. הוא ראה מול עיניו את ההשגחה הפרטית ומתחיל הכול מחדש.

היהודי הזה השתלב מהר מאוד בחיים החדשים-ישנים שלו; זכה להקים בית מפואר וראה בנים ובני בנים, כולם שומרי תורה ומצוות, חסידים ואנשי מעשה.

ליום ההילולא ה-45 של הרבי הקדוש מסקווירא

רבי יעקב יוסף מסקווירא היה רועה לאלפי חסידים. בשנת תש"א שהה ביאסי וניצל מ"פרעות יאסי" שבהן נהרגו בסאדיסטיות שליש מיהודי העיר, חלקם הגדול ב"רכבות המוות" הידועות.

תמונה זו צולמה ביום פטירתו של הרבי מסקווירא, ב' ניסן תשכ"ח. ההמון נוהר לבית המדרש של סקווירא בעדפארד עוועניו, ווילאמסבורג, להתעדכן על פרטי ההלוויה של הרבי.

"מעריב", בפטירת הרבי מסקווירא