י"ט אלול. יום הריגתו על קידוש השם של בעל התוספות רבי יעקב מאורליינש

מזה 833 שנה דוממת בבית החיים העתיק לונדריש בלונדון חלקת קברו של אחד מגדולי ומאורי אותו דור דעה, בעל התוספות רבנו יעקב מאורליינש, תלמיד רבנו תם, אשר פסקיו ההלכתיים הותירו רושם עז לשעה ולדורות.

רבי יעקב מוזכר רבות בדברי התוספות על פני כל הש"ס אבל מעטים, גם מבין הלומדים המופלגים, יודעים את ההיסטוריה הכואבת הקשורה בדמותו של פוסק ענק זה, שמצא את מותו על קידוש השם בימי המהומות האנטישמיות שהתחוללו בידי נוצרים בימי הכתרתו של מלך אנגליה, ריצ'ארד הראשון.

באורליאן, עיר צרפתית מהעתיקות ביותר, התגורר רבי יעקב, ויש המכנים אותו רבנו תם דאורליינש, ושם לימד תורה לתלמידים וממנה נגזר שמו רבי יעקב מאורליינש.

שער הכניסה לבית הכנסת בעיר אורליאן, צרפת

ב-1182 (תתקמ"ב) החל גל הגירה של יהודים מצרפת לאנגליה, אחרי שהמלך פיליפ גירש אותם מנחלותיו והחרים את רכושם. בספטמבר 1189, בטקס הכתרתו של ריצ'רד, נמנעה כניסתם של נשים ויהודים והם לא הורשו להגיש את מתנותיהם. תקרית זו, אשר פירושים שונים הובאו לה, בתוספת לחוסר שביעות הרצון מצד הסוחרים האנגלים על התחרות שהיהודים יצרו, הביאה לגל רדיפות של יהודים בלונדון שהתפשט ברחבי המדינה. יהודים שלא הסכימו להמיר את דתם הוכו למוות ורכושם נבזז ונשרף.

בראש אלו שנרצחו באכזריות על קידוש השם ביום י"ט באלול תתקמ"ט, לפני 833 שנה בדיוק, היה רבי יעקב בעל התוספות מאורליינש, שהריגתו בצורה כזו גרמה לאבל נורא ברחבי אנגליה ואירופה כולה.

המלך ריצ'רד התנגד לרדיפות אלו והתיר למומרים לחזור לאמונתם הדתית, אם כי יש המייחסים זאת לרצונו לזכות בתמיכתם הכספית של היהודים למימון מסעות הצלב שהחל בהכנתם. הרודפים הוענשו על ידו והרדיפות גונו בצו מלכותי, אך האכיפה לא נערכה בתקיפות, והקהילה היהודית ספגה מכה קשה.

יום פטירתו של רבי יעקב הקדוש חל בדיוק בימים שהעולם הגדול עוקב בהם אחרי הלווייתה של מלכת אנגליה, שהדעות חלוקות לגבי יחסה ליהדות וליהודים, אולם מה שברור ומוסכם הוא שמעולם לא ביקרה בישראל עקב כך שעדיין אין בה "שלום בר קיימא", וביקור כזה יתאפשר רק כאשר יבוא קץ לסכסוך הישראלי-פלסטיני. מה שעוד ידוע שבביקור ממלכתי בירדן בשנת 1984 (תשמ"ד) דווח כי המלכה אליזבת הוטרדה כשמטוסי קרב ישראליים חלפו מעל ראשה, וציינה "כמה מפחיד". בהמשך, כאשר הציג בפניה הנסיך חסן בן טלאל את מפת יהודה ושומרון שבה סומנו ההתנחלויות בסיכות צבעוניות, היא הגיבה באומרה שזו "מפה מדכאת". עם זאת, החוקר הנודע פרופ' רוברט ויסטריך ציין את יחסה החיובי של המלכה ליהודים ואת הימנעותה מסממנים אנטישמיים או דעות קדומות.

אולם ההיסטוריה של אנטישמיות ושנאת ישראל באנגליה היא עתיקת יומין. יהודים שחיו באנגליה החל מתקופת שלטונו של המלך סטיבן (1135–1154) חוו אפליה דתית, וקיימת סברה כי עלילת הדם שהאשימה את היהודים ברצח לצורכי פולחן מקורה באנגליה במאה ה-12. המקרה המוכר הבולט ביותר באנטישמיות באנגליה היה הטבח ביהודי יורק בשנת 1190, שבו העדיפו כ-150 יהודים ליטול את נפשם ולא להתנצר. התמונות המוקדמות ביותר של אנטישמיות נמצאות ברשומות המס המלכותיות משנת 1233.

הנוכחות היהודית באנגליה של ימי הביניים הסתיימה עם הגירוש של המלך אדוארד הראשון בשנת 1290. יהודים שהמירו את דתם הורשו להמשיך לחיות באנגליה בבית המומרים (Domus Conversorum) בלונדון.

היהודים הורשו לחזור לממלכה המאוחדת בידי אוליבר קרומוול בשנת 1655, אף על פי שיש עדויות כי קהילות של אנוסים חיו באנגליה גם לפני הצו של קרומוול. גם לאחר חזרתם לאנגליה היו היהודים נתונים לאפליה ולהשפלה, שהלכו ודעכו בהדרגה במשך מאות שנים כאשר היהודים תרמו תרומה מסחרית ופילנתרופית למדינה. אולם גם בעת הנוכחית, למרות ההיסטוריה ותרומת היהודים לבריטניה, קמפיין נגד האנטישמיות פרסם סקר בשנת 2015 שבו מצא כי 45% מיהודי בריטניה חששו כי אין להם עתיד בבריטניה, 77% מיהודי בריטניה היו עדים לאנטישמיות שבאה לידי ביטוי כהערה פוליטית על ישראל, ו-25% מיהודי בריטניה שקלו לעזוב את בריטניה בשנתיים האחרונות בגלל אנטישמיות.