"טבח דונמונדה"

טבח שבוצע בימי כ"ו אדר וח' ניסן תש"ב, בתוך בור ענק ביער סמוך לריגה בו נורו למוות יהודים מגורשי גרמניה ששוכנו במחנה יונגפרנהוף.

גטו ריגה ידוע לשמצה ואזכורו מעלה רטט של יגון נוקב.

מתוך חמישים אלף היהודים ששוכנו בו בכפיה, שרדו רק מאה (!).

אנשי הס.ס. ועוזריהם הלטבים הפעילו אכזריות חייתית על קרבנותיהם, ומתוך מסכת ההתעללויות והרציחות נודעו מעשי ההרג ההמוניים שבוצעו ביערות ריגה, על מנת לדלל את אוכלוסיית הגטו.

הטבח הראשון היה בין י' לי"ח כסליו שנת תש"ב (1941). במסגרת טבח זה אולצו 27 אלף יהודים אזרחי לטביה להתכנס ביער 'רומבולה', וזאת כדי לפנות מקום בגטו מינסק עבורי יהודי גרמניה המגורשים.

יהודי גטו ריגה, ששוכנעו באמצעות שקרים וסיפורי בדים להתפנות לטובת מקום עבודה נוח יותר, צעדו בתום לב למותם, ועד הרגע האחרון לא העלו על דעתם לאן פניהם מועדות.

יהודים שגורשו לגטו ריגה מורדים מהרכבת בפיקוח חיילי גסטאפו

ביער רומבולה הייתה האדמה בוצית, מה שהקל על הרוצחים הברבריים, הנאצים והלטבים, לחפור בקלות בור ענק, אליו אולצו הקרבנות להיכנס ובתוכו נורו אחד על השני, ערמות ערמות של גופות רטטו בעמקי הבור העמוק, כאשר חלק גדול מהנרצחים (שלפי ההוראות מגבוה הותר לבזבז על כל אחד מהם רק כדור אחד, – בצד האחורי של הראש, כאשר למטרה זו הופקדו לוחמים מנוסים ומומחים) מתו בחנק תחת משקלן הכבד של הגופות שנערמו זו על גבי זו.

מתוך 27,500 היהודים ניצלו מהטבח רק 4500 צעירים כשירים לעבודה.

שלושה חודשים אחרי טבח רומבולה, חשו הגרמנים מצוקת מקום גם בקרב האוכלוסיה היהודית שגורשה לריגה מגרמניה ואוסטריה, ושהתה במחנה יונגפנרהוף. (יונגפנרנהוף, כשלושה ק"מ מריגה, הייתה אחוזה שהוסבה למחנה ריכוז עבור יהודים שגורשו מגרמניה ואוסטריה. כ-4000 יהודים שוכנו בצריפי בקר ישנים, קרוב לאלף מהם מתו ממחלות ומגפות ויתרם, רובם נטבחו ב"טבח דונמונדה")

הנאצים פרסמו על עבודה חדשה בתנאים נוחים בעיירה דונמונדה, עיירה שכבר עשרות שנים לא הייתה קיימת. המודעות שבישרו על עבודה נוחה במפעל של אריזות דגים, הצליחו למשוך למקום הריכוז הרבה יותר יהודים ממה שהגרמנים תכננו, וכך יצאה לפועל "פעולת דונמונדה"; טבח חייתי שבוצע ביער ריגה.

בטבח דונמונדה, נקטו הנאצים והלטבים בפעולה מצמררת שכונתה בפי רב המרצחים פרידריך ג'קלן בשם " אריזת סרדינים". במקום לעמול בכריית כמה בורות, הם חפרו בור אחד גדול ואילצו את הקרבנות לכרוע ברך ולהמתין לכדור הבודד שיפלח את ראשם. משהתמלאה השכבה הראשונה, אולצו הקרבנות הנוספים לשכב על גופות הנרצחים בתצורת ראש – רגל, וכן הלאה, עד שהבור התמלא בהרבה קומות – 'שכבות' של גופות ורק אז כוסה הבור בשכבת אדמה. רבים מהקרבנות נקברו בעודם חיים.

מצבת זכרון לקדושי גטו ריגה ביער רומבלה

ביום ראשון, כ"ו אדר תש"ב, אירע טבח דונמונדה הראשון, ובו טווחו ביריות 1900 יהודים בעיקר יוצאי גרמניה (ברלין ועוד). והטבח השני אירע כשבועיים לאחר מכן, ובו נהרגו 1840 יהודים, וכך בא הקץ על מחנה יונגפרנהוף.

בין הרוגי הטבח השני, (ח' ניסן) נמנה הגאון רבי יוסף צבי קרליבך הי"ד רבה של המבורג ומנהיג יהדות גרמניה שהיה נודע ברחבי העולם היהודי כאיש אשכולות, גדול בתורה ורב פעלים.

הרב יוסף צבי קרליבך, רבה של המבורג, גרמניה

הרב קרליבך הנהיג את העם בעוז ותעצומות והיווה "מעוז ומחסה" לאינספור יהודים. ידועה דרשו הנלהבת שנים ספורות לפני השואה, בה התייחס להתרברבותו של היטלר ימ"ש על "אלף שנות הרייך השלישי": "אם הרייך של היטלר יחזיק מעמד אלף שנים איני יודע, אבל בדבר אחד אני בטוח: אפילו אחרי חמשת אלפים שנה יכריזו היהודים בכל מקום 'שמע ישראל', והתורה – דבר ה' – תקום לעולם!".

בליל הבדולח, ט"ז חשון תרצ"ח, נכנס הרב במסירות נפש לבית הכנסת בהמבורג על מנת להציל את ספרי התורה. "הרי התנ"ך קדוש גם לכם" התחנן ובכה בפני הגרמנים ימ"ש אך בתגובה הפליאו בו המה מכות רצח ואך בנס הצליח להימלט מהם.

הרב קרליבך יכול היה להימלט מגרמניה בפרוץ המלחמה ולהצטרף לבני משפחתו שהיגרו לאנגליה  אבל כרועה נאמן נשאר עם עדתו, וכך התגלגל עמם ללטביה, שם שוכן בתת תנאים ביונגפרנהוף. במחנה הריכוז למד מידי יום עם בני עדתו חומש וגמרא ושוחח עמם על קידוש השם, לפי עדויות השיג אישור להדליק נרות חנוכה בגטו, בשנת תש"ב(!) ונשא בפני האלפים דברי כיבושין. כך היה עם קהל עדתו במסירות ואבהיות עד הסוף המר, כשהתגלגל ל'דונמונדה' עם אשתו וארבעת ילדיו אל המוות הטראגי. מדבריו האחרונים:

"אנחנו חיים בתוך תקופה של המשפט האלוקי. חייבים אנו להתעלות ולהראות שראויים אנו להתמודד אתה. כל אחד ואחד שותף לקדוש השם של זמננו".

בנו, הגאון ר' שלמה קרליבך שיבלחט"א, בעבר משגיח ישיבת רבינו חיים ברלין בארה"ב ותלמידו של הרב הוטנר זצ"ל, רצה גם הוא לנסוע ל'דונמונדה' לעבודה הקלה והמפתה, אך סורב עקב היותו כוח עבודה איכותי, וכך זכה להישאר בחיים, שריד למשפחת רבנים מפוארת מאסכולת "תורה עם דרך ארץ".

בימים אלו, במלאות שמונים שנה לעקידתם, בגנזך קידוש השם מתייחדים עם זכרם ומתפללים לעילוי נשמתם.

נזכור גם את נשמת הרב המופלא שקידש שם שמים בחייו ובמותו, רבי יוסף צבי בן רבי שלמה זצ"ל, הי"ד.

שמונים שנה חלפו, והקולות עדיין מהדהדים ביערות ריגה. קולות דמי אחינו צועקים אלינו מן האדמה: זכור, אל תשכח!!!