ב"גנזך קידוש השם" מציינים את…

חייקל לונסקי, סופר, ספרן וביבליוגרף.

ר' חייקל לונסקי היה איש שקט, אבל מעיינות טוב וחסד נשפכו מעיניו הטובות וחיממו אינספור לבבות, גם בימי הרעה, ימי "גטו וילנה" הקשים והנוראים, שהסתיימו בחיסול קהילת וילנה הענקית והשורשית, מי ייתן לנו תמורתה.

שמונים שנה מלאו למותו של ר' חייקל לונסקי, האיש והאגדה, האיש וההיסטוריה, האיש והספרייה.

את "ספריית שטראשון" איווה לו רבי חייקל לונסקי לבית ולמפעל חיים. הוא הכיר את רבבות עותקי הספרייה כאדם המכיר את תפילת "אשרי". ראש טוב היה לו בין כתפיו, אותו מילא באסמי ידע אינסופיים, ומהם העניק בטוב ליבו לכל באי הספרייה וחוסי צילה.

רבי חייקל שימש 45 שנה כספרן "ספריית שטראשון" שבווילנה. הוא גם חיבר ספרי היסטוריה יהודית יסודיים ומרתקים. תלמיד חכם נאה היה וירא שמיים מרבים, ועל הכול זכורה לטוב דמותו השקטה, הדוממת, כאחד שרק חיפש לעשות טוב לבני אדם.

ספריית שטראשון הוקמה על ידי ר' מתתיהו שטראשון, בנו של הגאון הנודע הרש"ש זצ"ל, שהיה יהודי בעל אמצעים וחיבתו לספרים וכתבי יד הביאה אותו לרכישת ספרים וכתבי יד רבים. את ספרייתו העשיר בלי סוף ובה השקיע את מיטב הונו וכוחותיו, ובפטירתו, בשנת תרמ"ו, הוריש את כל הספרייה, בת קרוב לששת אלפי הכותרים, לקהילת וילנה.

"ירושה" זו היוותה בסיס לייסוד ולפתיחת הספרייה הגדולה ההיסטורית שנדדה ממקום למקום עד לבניין בית הקבע שלה בחצר בית המדרש הגדול של וילנה. בשנת תרס"ב נחנך הבניין הגדול ואולם הקריאה שהכיל מאה מקומות לישיבה ולעיון. הספרייה הייתה הומה ושוקקת חיים בכל עת, ואנשים היו מתחלפים בה לפי תור ורשימה מסודרת.

 ספריית שטראשון

"ליקוטי שושנים", ספר קטלוגי שהוציאה לאור הנהלת הספרייה ובו רשימת כל הספרים מעזבון רבי מתתיהו שטראשון שנתרמו לספרייה. בחותם העגול מופיע הכיתוב "ספרי עדת ישראל ע"י בית הכנסת הגדול בווילנא". (באדיבות היברו בוקס)

הספרייה הייתה פתוחה לקהל בימי חול בין השעות 11:00 ל-15:00 ובין 18:00 ל-22:00. בימי שישי הייתה הספרייה פתוחה בשעות הבוקר, ובשבתות – בשעות אחר הצהריים (ללא כל חילול שבת). בשנת תרס"ד נפתחה מחלקת השאלה, שפעלה בנפרד מן הספרייה המרכזית (שממנה אסור היה להוציא ספרים אלא באישור מיוחד וחריג). שאילת ספרים ממחלקת ההשאלה הייתה מותרת לכול ונעשתה תמורת פיקדון חד-פעמי בסך 50 קופיקות ועירבון חודשי של 10 קופיקות לספר.

הספרייה גדלה והתפתחה, ובשנת תר"ץ הכילה קרוב לארבעים אלף ספרים. תלמידים ומלומדים מכל העדות והחוגים מצאו בה את שאהבה נפשם, ועל הכול נקשרה דמותה של הספרייה בדמותו של הספרן המיתולוגי שבמשך יובל שלם, עד למותו הטרגי, עמד ושירת את רבבות מבקרי הספרייה ומנוייה בסבר פנים יפות מתוך לב טוב שאין כמותו.

תלמיד חכם עצום היה רבי חייקל, וכולם נעזרו באוצר ידיעותיו הבלתי נדלה. הוא היה בקי בתורה שבכתב ובתורה בעל פה ובספרות הראשונים והאחרונים, ובבוא לפניו יהודי צמא דעת, מבוגר כמו צעיר, מוכר כמו זר, היה מקדיש בעבורו את כל הזמן שבעולם.

מוח כביר, סבלנות ברזל ולב זהב, היוו תמהיל מושלם להצלחת הספרייה הנודעת, ששרידי מנוייה הבודדים התגעגעו כל ימיהם אליה ואל הספרן, שהיה כמו חלק בלתי נפרד ממנה.

 חייקל בספרייה (אתר איגוד יוצאי וילנה בישראל)

רבי חייקל התגורר בדירה צנועה בווילנה יחד עם אימו המבוגרת, שאף כי כמו גזרה על עצמה שתיקת נצח, אולם טובה הייתה, צנועה ועדינה. הוא יצא מגדרו לכבד אותה ולהיות לה לסעד עד יום מותה, והיה בכך לאות ולמופת.

עני מרוד היה חייקל, אך שמח בחלקו. את אושרו מצא באותיות הקטנות, ובשמחה וצניעות גידל את ילדיו היתומים אחרי מות אשתו.

בשנת תרפ"א כתב רבי חייקל על הספרייה מנקודת מבטו, אותה תיאר כמקום מפגש בין "גאונים וחכמים, חסידים ומתנגדים, יושבים ולומדים, אל שולחן אחד, אשר מעליו מתנוססת תמונתו הפטריארכאלית של מייסדה ר' מתתיהו שטראשון ז"ל. בשעת המלחמה היתה הביבליותיקה למקום מנוחה יחיד במינו לרבנים, דרשנים, לומדים, משכילים, סופרים וסתם אנשים הגונים ובעלי בתים שירדו מנכסיהם. מהם שבאו לעבוד את עבודתם, מהם למצוא תנחומים בספרים הקדושים ולהשכיח בם את יגונם ועוניים".

בשנת תש"א, עם כיבוש וילנה בידי הנאצים וריכוז כל 35 אלף יהודיה לגטו צפוף וסגור, עשה רבי חייקל מאמצים כבירים להעביר את ספרי הספרייה לתחומי הגטו, וזו אכן שימשה אבן שואבת ליהודי וילנה שבורי הלב בימים הנוראים והקשים. הספרייה המתה ושקקה חיים, ובעיצומם של ימי הגטו נערך בה אירוע לציון השאלת הספר ה-100,000!

רבי חייקל נרצח יחד עם בתו בטרבלינקה בשנת תש"ב, לפני שמונים שנה (התאריך המדויק אינו ידוע).

אחר מותו העבירו חברי "בריגדת הנייר" – קבוצת סופרים ועסקנים – את מרבית ספרי הספרייה למקומות מסתור. למבצע הירואי זה, ולגורל ספרי הספרייה, נקדיש יריעה נפרדת בעז"ה.

ב"גנזך קידוש השם" זוכרים את רבי חיים חייקל בן רבי שמואל אשר ודינה, ומתפללים לעילוי נשמתו. תהיינה נשמתו ונשמות ילדיו, משפחתו וקהילתו, שעלו כולם על המוקד ב"שנות ראינו רעה", צרורות בצרור החיים. לעד נזכור את טוב ליבו ואת טהרת נפשו של חייקל לונסקי, תלמיד חכם וירא שמיים, אוהב את המקום ואוהב את הבריות, וגומל חסד עם כל אדם.

אחד מספריו של רבי חייקל לונסקי. (באדיבות היברו בוקס)