זיכרון לקדושי קלם

מאת: יעקב רוזנפלד

ביום השנה לחיסולה של קהילת קלם ותלמידי ה"תלמוד תורה" (כך כונתה ישיבת קלם הידועה) העלינו במהלך הפעילות שלנו עם קהילות ועדות שונות, ומסדרת ההרצאות שהוגשה לפני תלמידים מקשת גילים רחבה ומגוונת, את זכרם של אישי סגולה מדמויות הפלא של קלם, שקידשו שם שמיים בחייהם ובמותם ואין ערוך לתעצומות נפשם וגבורת רוחם.

קדושי קלם נהדפו לבורות הירי ביום ה' אב תש"א, ומהם כמעט לא נותר שריד.

בראשות הישיבה עמד אז הגאון רבי דניאל מובשוביץ הי"ד יחד עם גיסו הגאון רבי גרשון מיאדניק הי"ד. על האחרון מסופר שהגיע בתקוף הגזרות לקלם כדי לשהות עם גיסו יחד עם התלמידים בזמנים הקשים. באותו יום מר ונמהר, עת צעדו יהודי קלם ותלמידי הישיבה לעבר בורות הירי בשירת "אשרינו מה טוב חלקנו", החזיק הרב מיאדניק ספר תורה ועימו נכנס לתוך בור הירי.

הגאון רבי דניאל מובשוביץ

נולד בשנת תר"מ, ועליו נאמר (ספר קלם):

בשנים האחרונות שלפני השואה היתה כל קלם גאה על מנהלם הרוחני של ה"מוסרניקים", ר' דניאל מובשוביץ, שהיה נשוי לנכדת ר' שמחה זיסל. איש זה היה בכל המובנים "משכמו ומעלה" ועלה על כל הסובבים אותו. מופלג בתורה היה ובקי בכל הספרות הפילוסופית של הגויים. בעל מח מעמיק, מחשבה הגיונית בלתי רגילה, אציל רוח, בעל נשמה עדינה ולב רוחש אהבה לאדם באשר הוא אדם…

עוד כתוב שם:

רבי בצלאל הורוויץ זצ"ל הי"ד בא לקלם קודם המלחמה השנייה, והקשה לר' דניאל הי"ד על אותו רשע. למה עלה לגדולה, ימ"ש, ואיך ייתכן שיעשה צרות רבות ואכזריות כאלו בפומבי בפני עיני העולם, דהא מדרך העולם להסתיר מעשים כאלו כדי לא לעורר רגשי העולם נגדם, ואמר לו שיסוד עבודת האדם הוא להכניע עצמו להקב"ה, ולפנים בישראל הייתה האמונה חזקה וכולם האמינו בגהינם וכו', וזה היה מספיק לבוא ליראת ה' וכניעה מלפניו, אבל בדורנו שנחלשה האמונה הוצרכו מן השמים להראות בארץ לעין כל ייסורים כאלו בשביל שניקח מזה ציור מהו עונשי הגהינם, וכך נכניע עצמנו לפני הקב"ה…

וכשכבשו הגרמנים את פולין נעמד ר' דניאל בישיבה ואמר:

יודעים אנו שבערך ד' מיליון מאחינו הגרים במדינת פולין עומדים בסכנה מהרשעים הארורים ימ"ש אשר פלשו למדינתם, והפסיק לדבר, שלא היה יכול להמשיך לדבר מרוב צער, וזה עשה רושם על כל התלמידים, ויצא מזה חיזוק גדול להרבות בלימוד התורה ובעבודה, וכל אותם הימים לא נראה שחוק על פניהם, וכל אחד התחזק לפי מה הוא, זה לא אוכל סוכר, וזה לא שתה קאפיי, כולם הרגישו ונשאו בעול כלל ישראל.

(שם)

עוד מדבריו באותו פרק:

לא יתכן שהרי נעשתה (גרמניה) מדינה חזקה בזמן קצר מאוד שלא כטבע העולם, אין זה בדרך הטבע! אלא הדבר צריך להיות כן כדי שיוכל להוציא לקיים רצון הקב"ה, דבלי זה לא היה אפשר לו לאזור חיל כזה בזמן קצר, א"כ מי יודע אם עדיין נשלם התכלית אשר בעדו נעשה חזק כ"כ, אין זה רק ושמך נורא על כל מה שבראת.

עוד:

ביום השבת קודש, קודם שהתחילה המלחמה קרא הר"ר דניאל את כל באי הת"ת ודרש ואמר: כי ראה בחלום שיהיה חורבן גדול, וא"א לברוח, ע"כ יקבלו דין שמים ולא יפסיקו את עבודת ה' שלהם, וע"כ לא הסכין א' מכל המשפחה והנטפלים אליהם לברוח, כי היה דברו מאומת אצלם. ואפילו גיסו הרב גרשון והרב שמעון ברוידא (…) באו אל קלם למען היות כולם ביחד.

טרם שהוציאום דרש להם שנית ואמר שיקבלו דין שמים באהבה ויצאו מנגנים בשמחה כהולכים למחול… (שם עמ' תמד)

"כאשר עבר פעם סמוך לביתו של ה'דבר אברהם', הבחין בו כשהוא יושב בחצר כשזקנו חבוי בבגדו (הוא היה הרב היחיד שלא הסיר את זקנו בגטו). כיון שכך, מצא אותה שעת כושר, ניגש אליו ונכנס עמו כשהיה על ענין קידוש השם וההתנגדות לגרמנים. ביני וביני נתגלגלה השיחה אודות שני סיפורי מעשה שנתפרסמו באותם הימים בגטו.

המעשה האחד, היא שיחתו השלווה של רבי דניאל מובשוביץ לתלמידי הת"ת, למול לועי מכונות הירייה בקלם; רבי דניאל דיבר על ענין קידוש השם בשקט ובניחותא, ומשהאריך צעק עליו הגרמני שיסיים, או פנה רבי דניאל לתלמידיו העומדים על פי הבור ואמר: "הנה עומדים אנו עתה במצב שדיברתי עליו לפני רגע, כלומר – קידוש השם. לכן אל בהלה, צריך לקבל בשקט את גזר הדין. ובפנותו לגרמני אמר: "אני סיימתי. אתה יכול להתחיל".

עוד היה מעשה בזמן השמדת יהודי קיידאן. יהודי העיר כבר נדחפו אל תוך הבור, והנה ברגע האחרון קפץ מתוכו קצב יהודי, התנפל על המפקד הגרמני ונשך לו את הגרגרת עד מותו. שאל בן הישיבה את הרב: "איזה משני המקרים עדיף?"

הרהר הרב ואמר: "לרבי דניאל מתאימה הדרך שהוא הלך בה, ואילו לאותו קצב יהודי – הדרך הישנה. היה זה משונה מאד אילו התחלפו השנים במעשיהם. מובטחני – הוסיף הרב – שגם רבי דניאל היה יודע את המלאכה, ואף על פי כן מתאימה לו הדרך שהוא הלך בה".

(ישורון כרך כה)

"מעשה שהיה בזמן השמדת יהודי העיירה הליטאית קלם, בשעה שיהודי העיירה כבר עמדו ליד הבורות למול לועי מכונות היריה ביקש רב העיירה רבי דניאל מן הגרמני שניצח על המלאכה שירשה לו לומר דברים אחדים לעדתו… הגרמני הרשה לו לעשות זאת בקיצור. הרב התחיל לדבר על עניין קידוש השם בשקט ובניחותא כאילו היה דורש בימים כתקנם לפני תלמידיו.

(תולדותיה של מחתרת, יד ושם, עמ' 52 בהערה)

כשהוציאו את הרב דניאל מובשוביץ עם כל רבני התלמוד תורה ותלמידיה, ועם התושבים היהודים שנותרו בעיירה, מקלם למקום הרצחם בחצר גרוזשעווסקי, אמרו כולם וידוי והרב גרשון החזיק בידו ספר תורה. לפני שמסרו נפשם לקדש שם שמים, נשא הרב דניאל נאום קצר לתלמידיו ואמר:

בפיוט על עשרה הרוגי מלכות שנאמר בתפילת מוסף של יום הכיפורים, נאמר: 'שרפי קודש צעקו במרה, זו תורה וזו שכרה וגו', ענתה בת קול משמים: אם אשמע קול אחר אהפוך את העולם למים, לתוהו ובוהו אשית הדומים, גזירה היא מלפני – קבלוה משעשעי דת יומיים'. הנה השאלה היא גדולה ועצומה: 'זו תורה וזו שכרה'?? ומה היא התשובה 'אם אשמע קול אחר אהפוך את העולם למים'?? אלא שהעולם הגיע למצב שלא היתה לו זכות קיום והוא היה ראוי לכיליון מוחלט, ורק מאחר שהבטיח הקב"ה שלא יביא יותר מבול לשחת את הארץ, על כן נבחרו אלו העשרה הרוגי מלכות כדי שהם במותם על קידוש ה' יכפרו על העולם כולו, ואם שרפי מעלה יעכבו הגזירה לא יהיה מה שיכפר על העולם, ולא תהיה ברירה אחרת אלא להפוך שוב העולם למים…

(תורתך לא שכחתי)

הסוף המר

ב-21 ביוני 1941, ה' באב תש"א, הצעידו כוחות משטרת העזר הליטאית תחת פיקודו של איש הגסטפו מקובנה את תלמידי הישיבה ויהודי העיירה אל מחוץ לה, על מנת לרצוח אותם שם. תלמידי הישיבה צעדו שורות-שורות, כשבפיהם תפילת "עלינו לשבח". מסופר ששרו בדרך את השיר "אשרינו מה טוב חלקנו". הנאצים רצחו אותם ורובם נקברו בקבר אחים בחוות גרוזנביסקי.

יחד עם בני קהילת קלם והישיבה הקדושה, נהרגה על קידוש השם הרבנית הצדקנית מרת נחמה ליבא ברוידא הי"ד.

הרביעי למי שאני אסיר תודה, היא בתו של אדמו"ר רש"ז, אלמנתו של מו"ר צבי ברודא, הגדולה בחכמה ובדעת וביראת ה' ובמדות הטובות כאחד מתלמידיו הגדולים של אדמו"ר זצ"ל, מרת נחמה ליבא תחי'ה. לאורך ימים ושנים ולחיים טובים ושלום, אשר קטנתי מלספר אף מקצת שבחה. הנה עת הייתי בקעלעם התארחתי בביתה איזה שנים, והיה לי הזדמנות להתבונן על דרכיה ומנהגיה והליכותיה בחכמה ויראת ה' ומעשיה הטובים, והרבה למדנו ממנה, שכל עניניה ומעשיה הטובים והנהגותיה הטובות והישרות, היו הכל ע"פ חכמה גדולה מחכמתו של אדמו"ר זצ"ל, אשר היתה בתו וגם תלמידה גדולה ונכבדה, ומלבד הטובות הרוחניות אשר קבלנו ממנה, מחכמה ויראה וצדקה ומכשרון מעשיה ומדותיה, הנה גם הרבה טובות בגשמיות היו לנו ממנה, וזכרה הטוב לא ימחה מלבנו לעולם, נזכה לראות בטובתה ולשמוע שלומה הטוב.

וכך מובא עליה בספר "בית קלם":

הרבנית הישישה הובאה באלונקה לגיא המוות ושם הומתה לתוך בורות הירי. ה' ייקום דמה.

מתולדותיו:

רבי דניאל נולד ה'תר"מ בעיירה סידרא, הסמוכה לגבולה הצפון-מזרחי של פולין, לרבי משה גרשון מובשוביץ, רב העיירה ולימים גם רבה של דומברובה ביאלוסטוצקה ונובי דוור. בנעוריו למד בכנסת ישראל שבסלובודקה, אצל רבי נתן צבי פינקל "הסבא מסלובודקה", שהיה לומד בחברותא עם אביו בשהותו מדי שנה בחודשי הקיץ. בסלובודקה למד עם מרן הגר"א קוטלר. בתקופה זו הכיר את רבי אברהם דב כהנא שפירא רבה של קובנה, שהתרשם ממנו עד כדי כך שאמר עליו: "לא ידוע לי מקיום אדם מופלג בכשרון בדומה לו בכל רחבי ליטא".

לאחר לימודיו בסלובודקה עבר ללמוד ב"תלמוד תורה" הנודע בקלם אצל רבי צבי הירש ברוידא וגיסו רבי נחום זאב זיו בנו של "הסבא מקלם". לאחר פטירתו של רבי נחום זאב בשנת ה'תרע"ו, נשא דניאל מובשוביץ את בתו חיה לאשה. גיסיו, חתני רנ"ז האחרים, היו אף הם אישים בולטים בתנועת המוסר: רבי אליהו אליעזר דסלר ורבי גרשון מיאדניק.

היער סביב קלם. צילום: עיריית קלם

יריעה זו מגוללת את הסוף המר של קהילת קודש זו, ובעז"ה ביריעה הבאה נביא תיאור חי על ימי תפארתה של קלם, ההווי העשיר שלה, וימי שקיעתה.