הרב שעלה למרום בשירת "אתה הראית לדעת"

מאת יעקב רוזנפלד

בימי הקיץ תש"א, לאחר פלישת גרמניה לברית המועצות במסגרת "מבצע ברברוסה", חוללו הנאצים בסיוע הליטאים פרעות ורציחות בקרב יהודי ליטא. עדויותיהם של שרידי עיירותיה של ליטא מסמרות שיער. במקומות רבים אולצו יהודים לחפור לעצמם קברים והם נורו לתוכם באכזריות, הי"ד.

גם על העיר מרטש (מרץ' – עיירת נפה במחוז אליטה [Alytus], ליטא) עברה כוס התרעלה, וממנה לא נשאר כמעט שריד ופליט. בין שתי מלחמות העולם התגוררו בעיירה זו 1,400 יהודים.

בחודשים תמוז, אב ואלול ביצעו הנאצים ועוזריהם הליטאים מרחץ דמים נורא, וביום ט"ז אלול אירע בה הטבח שהביא את הקץ לקהילת קודש ותיקה זו. היהודים אולצו להתייצב באתר הבורות שחפרו לעצמם ובאכזריות חייתית נורו אנשים, נשים וטף לתוך הבורות.

אנחנו, בגנזך קידוש השם, מנציחים את עיירותיה של ליטא היהודית, ובפעילות החינוך שלנו מספרים על הדמויות הטהורות שלהן ועל ההווי המיוחד שהיה ואיננו.

לציון שמונים וחמש שנים לתופת נוראה זו נספר מעט על הרב של מרטש, שהיה מהראשונים שנהרגו על קידוש השם אז, לפני פ"ה שנים, עת פרצו הנאצים לעיירה ובסיוע הליטאים חוללו בה שמות.

הגאון ר' מיכל דוד טרופל זצ"ל, כך היה שמו של רב מרטש. הוא היה גאון נפלא, רב ישיש ונערץ, שספרו מים חיים מבאר סוגיות מורכבות במסכתות הש"ס.

רבי מיכל דוד נולד בשנת תרכ"ה לר' יוחנן מהעיר נימנצין הסמוכה לווילנה. בצעירותו נחשב עילוי והגה בתורה בוולוז'ין ובמיר, עד שהוסמך להוראה בידי הגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור מקובנה.

תחילה כיהן ברבנות, כאברך צעיר, בעיר וויסל שברוסיה (פלך יקטרינסלב), שהייתה קטנה והיהודים שבה היו מועטים. משם עקר ל"שדה לבן" בילוצרקב שברוסיה, בה כיהן כרב אהוב ומסור בלב ונפש לקהילה. לאחר שנות עשייה ברוכה בשדה לבן הוכתר כרב העיר מרטש, ובה פעל גדולות ונצורות.

בד בבד עם גדלותו בתורה והוראה, היה מעורה בכל ענייני הציבור ונחשב כאיש חסד במלוא מובן המילה. אורחים הגונים למכביר היו בני ביתו והתקבלו בחיבה ובמאור פנים.

הרב טרופל היה רב שמרן. הוא סירב בנחרצות לשינויים במסורת העתיקה, ולדוגמה, סיפר הרב אפרים אשרי זצ"ל, באספת רבנים בליטא ביקש אחד מהקהל לעמוד על הרגליים בדומייה קצרה לזכר הרבנים שכבר נפטרו, ואז, הרב טרופל, עם היותו רך לבב ועדין נפש, הביע סירוב נחרץ לעמידת דומייה זו, בטענה שלא נשמע כמנהג הזה בישראל וכי דבר זה נחשב כ"חוקות הגויים".

קבר האחים של קדושי מרץ הנשים והילדים

בפרוץ המלחמה כבר היה בא בימים, בן שבעים ושש שנים. בימי חודש סיוון שנת תש"א, כשניסו היהודים הנכבדים להסתתר בבתי שכנים "טובים", הם מיהרו להיווכח כי טעו מרה בכך שנתנו אמון בגויים. היהודים הוסגרו לידי הנאצים, ובמקרים רבים נשדדו ונשארו גם ללא בגד לעורם. אולם הרב טרופל הסתתר בביתו של נוכרי באחד מכפרי הסביבה אשר לשם שינוי הגן עליו ולא חשף את מקומו.

שבועיים לאחר כניסת הנאצים למרטש הם החלו בחיפושים אחר הרב, ולא בחלו בשום אמצעי כדי להפעיל לחץ על ראשי הקהילה כדי שיסגירו אותו לידיהם. אולם דבר לא הועיל. בני הקהילה אהבו את הרב כנפשם, ולא העלו על דעתם רעיון כזה. נעצרו חמישים מטובי העדה וניתנה להם ההוראה לחשוף את מקום מסתורו של הרב, ולא – יבולע להם. אבל כל החמישים ענו יחד: עשו לנו כרצונכם, ואנו לא נעשה דבר שיסכן את חייו של הרב. הנאצים השתוללו מזעם ואיימו, כעדות הרב אפרים אשרי, "לעשות כלה בכל העדה היהודית".

ראשי הקהילה השתדלו אצל מי שרק הייתה לו השפעה, ועד לראשי הכמורה הגיעו, אולם דבר לא הועיל. בשלב כלשהו ניתן להם אולטימטום: אם הרב לא יוסגר תוך 12 שעות, יושלכו כל היהודים לנהר.

יהודי מרטש ערכו תפילות ושפכו דמעות כמים, ובסוף החליטו למסור לרב את דרישת הנאצים. אבל לא היה אף אחד שהעז לבצע שליחות זו, עד שהנוצרי שהרב התחבא בביתו אזר עוז וסיפר לרב על המתרחש.

והרב, תיכף עם שמיעת הסיפור, מיהר ללבוש בגדי שבת; התעטף בטלית וב"קיטל", חבש כיפה לבנה לראשו ובספר תורה בחיקו הלך בלוויית הגוי לעבר העיירה, למפקדה הנאצית.

קבר אחים של קדושי מרץ הגברים

טרם לכתו נפרד מאשתו הרבנית ומחתנו הרב ווינר מקלם ומבתו, ואמר להם: רצוני שאם יהרגוני שלא תבכו. "הנני הולך לקיים את המצווה הגדולה במשך כל שבעים ושמונה שנות חיי, מצוות קידוש השם"…

כשהופיע הרב לפני הנאצים הצטווה לרקוד ולשיר, ואז לפת את ספר התורה בחוזקה והחל לשיר בקול לא לו:

"אתה הראית לדעת כי ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו".

הוא רקד ועלז בשמחה ואמונה, והנאצים ימ"ש לא סבלו מחזה זה. הריקוד של הרב הוציא אותם מהדעת. הם החלו להכותו ולייסרו בייסורים מרים וקשים, עד שכרע נפל ותעל נשמתו השמיימה.

חלקים מגופו הטהור נמצאו לאחר מכן והובאו לקבורה בבית העלמין של העיר.

לאחר מכן כינסו הרוצחים מאות יהודים בבית הכנסת והרגו אותם במיתות משונות, והשליכו את גופותיהם הק' לנהר נימן.

ה' ייקום דמם.

(מקור: פנקס הקהילות ליטא, אלה אזכרה)