ה"קיבוץ" דברסלב בר"ה, בהיכל ישיבת חכמי לובלין

הרב דוד אברהם מנדלבוים בן לאאמו"ר הגה"ח ר' בן ציון משה מאיר זצ"ל תלמיד "ישיבת חכמי  לובלין"

בין שלל הענינים המופלאים והבלתי מובנים בעליל, שהתרחשו סביב חייו הקצרים והסוערים של רבינו, הי' הקשר הפנימי שרחש לחסידי ברסלב בכלל, ופתיחת שערי הישיבה בלובלין לפניהם ל"קיבוץ" בימים הנוראים בפרט.

ציון רבי נחמן מברסלב (באדיבות ויקיפדיה)

להלן נביא מפי ספרים וסופרים את תיאור הקיבוץ ביח"ל.

*

בעיירה גור, לחדרו הקדוש של כ"ק אדמו"ר בעל ה"אמרי אמת" זצ"ל נכנס רבינו, מהר"ם שפירא זצ"ל, שהגיע כמנהגו מדי פעם לשאול בעצת איש האלוקים ולקבל הוראות וחיזוקים.

והנה רבינו מהר"ם הבחין שכ"ק אדמו"ר זצ"ל יושב ולפניו פתוח הספר "לקוטי מוהר"ן" לרבינו נחמן מברסלב זצ"ל.

כ"ק אדמו"ר זצ"ל הבחין מיד באיזה מבוכה בפניו של מהר"ם, אדמו"ר זצ"ל קם מכסאו אמר למהר"ם שימתין רגע, נכנס לחדר הפנימי ויצא עם ספר-כרך כת"י בידו.

הי' זה כרך שכתב א' מחסידי הרה"ק ר"פ מקוריץ. כ"ק אדמו"ר זצ"ל הראה קטע מתוך הכת"י לרבינו, ופני רבינו אורו.

[נסביר את הענין, בספר אמרי פנחס מהרה"ק ר"פ מקוריץ (במהדורות מסוימות) יש קטע שמשמעו שגבא טורא בין הצדיקים, רבינו ר"פ מקוריץ לרבינו ר"נ מברסלב, ועקב היות מהר"ם שפירא נכד להרה"ק מקוריץ, הי' לשני' אחת נבוך כשראה את כ"ק אדמו"ר זצ"ל לומד בספר לקוטי מהר"ן, אדמו"ר זצ"ל שהבין בחלקיק השני' את הענין, קם והראה למהר"ם, כי בכת"י שהי' אצלו, כתובים הדברים באופן הפוך, שהיתה הערכה והערצה גדולה בין הרה"ק מקוריץ להרה"ק ר"נ זצ"ל – ועקב כך אורו פני מהר"ם שפירא זצ"ל].

מפי הגה"ח רי"ד אלטר שיחי', וכן שמע הג"ר משה ליפשיץ ז"ל מפי כ"ק אדמו"ר ה"פני מנחם" זיע"א (מפי תלמידו הרה"ח ר' רפאל רוזנבוים שיחי').

*

נעבור כעת לישיבה של קבוצה מראשי חסידות ברסלב בפולין, רבי אהרן ליב ציגלמן, רבי יצחק ברייטער, רבי יצחק מאיר קורמן ועוד, שהתקיימה בקיץ תר"צ בווארשא ("אש תמיד תוקד" ע' 522). הנושא שעמד על שלחנם הי' קריטי מאוד.

ידוע ענין ה"קיבוץ" שערכו חסידי ברסלב כל השנים בעיר אומן סמוך לציון הרה"ק ר' נחמן זיע"א, על פי הוראת רבם זיע"א.

עד ראש השנה תרע"ט, חצו החסידים מרחבי אירופה את הגבול לרוסיה, מדי ערב ראש השנה. הם שמו פעמיהם לאומן להשתטח על ציון רבם הקדוש רבי נחמן, וזאת ללא תקלות כלשהן. ה"קיבוץ" באומן, סיפרו החסידים, היה התקבצות נדירה של חסידים שהתעלו לעולמות גבוהים מאוד ותפילתם נעשתה בלהט עצום ובדמעות שליש.

אולם בשנת תרע"ט, עלה מסך של פלדה בלב שליטי רוסיה, וחומה של ברזל חצצה בין רוסיה לארצות אחרות. מעתה, לא הייתה לחסידים אפשרות לחצות את הגבול ולהגיע לאומן. החסיד רבי יצחק ברייטר, מחשובי חסידי ברסלב וממשפיעיה הראשיים בפולין באותן שנים, ריכז את החסידים לעיר הבירה וורשה, וערך בה את ה"קיבוץ" – בפעם הראשונה שלא באומן.

אכן, מבין החסידים היו גם כאלה שכיסופיהם להשתטח על ציונו של רבי נחמן, הציפו את כל ישותם במיוחד בהתקרב ראש השנה, והם לא אבו להיכנע לגזירת השלטון הרוסי. הם ביקשו לקיים את ה"קיבוץ" באומן בכל מחיר, ועשו דרכם לעבר רוסיה הקומוניסטית, בנסותם כל דרך לחצות את הגבול. פעמים שהצליחו, ופעמים שלא הצליחו ושבו ריקם, או שנכלאו בכלא הסובייטי. בכל מקרה, תמיד ריחפה עליהם סכנה גדולה.

משהלכה והחריפה הסכנה, הפך ה"קיבוץ" של ראש השנה באומן למושג שאינו ניתן להשגה כלל, החסידים  נכנעו לגזירות העתים, וחיפשו מקום חלופי לקיים בו "קיבוץ", כאשר רוחו של הרבי תאציל עליהם מרחוק.

בשלב מסוים העלה רבי אהרן ליב ציגלמן שהי' מנכבדי החסידים את הרעיון להתאסף מכל פולין לעיר לובלין, היו כמה סיבות לענין, הסיבה הראשונה היתה ששם היה גר וגם טמון ה"חוזה מלובלין" זיע"א, שכידוע העניק הסכמה לסה"ק "לקוטי מהר"ן", ולפי מסורת ברסלב, נפגש מוהר"נ עם רבינו ה"חוזה" (ראה בספר "עמודי אור" ח"ב ע' 390), גם בעיר לובלין היו קבורים עוד הרבה מגדולי הדורות, כמהר"ם מלובלין, המהרש"ל, רבי שלום שכנא ועוד, ובספרי מוה"ר נחמן זצ"ל כתוב שיש חשיבות גדולה להשתטח על קברי צדיקים בערב ראש השנה.

ואכן, בר"ה תרפ"ח התאספו חסידי ברסלב מכל פולין בעיר לובלין וכמתואר במכתב של אחד המשתתפים ב"קיבוץ" בשנה זו רבי אלחנן ספקטור ז"ל (קובץ "מבועי הנחל" קובץ 46 (אלול תשמ"א) ע' 28):

רבי אלחנן ספקטור ז"ל מקובנה בבגדי רבנותו

"בהגיע ראש השנה שנת תרפ"ח, נהרו כל חסידי ברסלב בפולין ללובלין. – ברכבות, באוטובוסים, באניות קטנות דרך נהר הוויסל, התאספו במסירות נפש נפלאה לובלינה, ערך שש מאות איש. ההתעוררות שם בתפילות, בלימודים ובריקודים – אין לשער. אשרי עין ראתה זאת!"

התפילות התקיימו בתחילה בבית מדרשו של ה"חוזה מלובלין" זצ"ל (ספר "כיסופים" ע' 161), ושנה אח"כ כשהמקום הי' צר מדי, עברו להתפלל בבנין בית החרושת לטבק של האחים קרסוצקי (ספר "אש תמיד תוקד" ע' 147).

אך כבר אז ראו שהמקום צר, ותנאי האיכסון והאכילה במקום לא היו כראוי, והציבור התקשה להמשיך במצב הזה.

ולשם זה התכנסו כאמור קבוצת ראשי החסידים ודנו בענין.

רבי יצחק מאיר (איצ'ע) קורמן נטל את רשות הדיבור והסביר לחבריו את הרעיון המקורי שעלה בראשו, היה זה מיד אחרי שנחגגה ברוב עם ובמעמד רבבות אלפי ישראל בכ"ח בסיון, חנוכת הבית של "ישיבת חכמי לובלין", והסביר רי"מ: הרי רוב תלמידי הישיבה נמנים על עדת החסידים, ובימי ראש השנה הם נוהגים לנסוע לרבותיהם, וא"כ בנין הישיבה כמעט ריק, נבקש מראש הישיבה, רבינו מהר"ם שפירא זצ"ל, שיואיל בטובו לתת לחסידי ברסלב להתפלל בר"ה ויוהכ"פ בין כתלי הישיבה, המקום שם מרווח וגדול, וכך יוכלו לשהות יחד כרצון רבינו מוהר"ן.

היו בין המשתתפים באסיפה שהעלו חששם שרבינו מהר"ם שפירא לא יסכים לתת להם את הבנין, כיון שרק כעת חינכו את הישיבה, הכל נקי וחדש, ואיך יסכים כעת להכניס לבנין מאות חסידים עם כל המשתמע מזה.

התפתח ויכוח בענין, והוחלט לנסח מכתב בקשה מרגש ולשגרו בידי שליח אישי, רי"מ קורמן, ובו שטחו החסידים את כל השתלשלות מצבם לגבי ה"קיבוץ", וביקשו את עזרתו של רבינו, המכתב נמסר לידי רי"מ קורמן שהי' קרוב משפחה של רבינו (ראה בספר "עמודי אור" (ח"ב ע' 406 הערה 4) שזוגתו של רי"מ קורמן והרבנית של מהר"ם היו בנות דודות).

ביום י"א מנחם אב תר"צ התייצב רי"מ קורמן לפני רבינו מהר"ם שפירא ובידו מכתב הבקשה (ירחון "נצוצות" תשרי תשע"ז ע' 124).

המשתתפים באסיפה הנ"ל, לא ידעו, שממש בימים אלו, יצא מהר"ם שפירא מחדרו של כ"ק אדמו"ר מגור בעל ה"אמרי אמת" כשהוא אחוז התפעלות ממה שראה, על הידידות שהיתה בין זקינו הרה"ק מקוריץ להרה"ק ר"נ זצ"ל, וכעת הוא שעת הכושר לדבר איתו על ה"קיבוץ"…

הדרך ל"קיבוץ" של חסידי ברסלב בין כתלי "ישיבת חכמי לובלין" נסללה…

ואכן, מהר"ם שפירא קיבל את פני רי"מ קורמן במאור פנים ובשמחה גדולה, והביע את הסכמתו המלאה להגעת החסידים לבנין הישיבה, כולל אכילת הסעודות בחדרי האוכל וכד'. כשהוא מוסיף ואומר בחיוך לרי"מ:

"יש צד שוה ביני לביניכם, אתם חסידים בלא רבי, ואני רבי בלא חסידים"…

יצוין, כי בר"ה תרצ"א, עוד לא היה הבנין של יח"ל מושלם, וחוץ מההיכל המפואר של בית המדרש הגדול, היתה הבניה בשלבי סיום ועוד לא נגמרה (ראה בספר "אש תמיד תוקד" ע' 523), והיה זה הקרבה עצומה מצד מהר"ם שפירא להרשות במצב כזה למאות חסידים להגיע לבנין לקרוב לשבועיים ימים, (מיום א' דסליחות עד מוצאי יוהכ"פ).

בשנים הבאות כשהישיבה היתה כבר גמורה בתפארתה, אנו קוראים תיאור יפה של החסיד רבי משה בורשטיין ע"ה מרוז'אן שהגיע ל"קיבוץ" ביח"ל (בספר "כיסופים" ע' 181):

ר"מ הי' מספר על הדר יופיו של בניין ישיבת יח"ל. הוא סיפר על חדרים נאים שנבנו עבור הבחורים שזכו כאן לראשונה לחדר משלהם. החדרים רוהטו בארבע מיטות בכל חדר, וליד כל מיטה מונחת הייתה קערה ונטלה עם מים עבור נטילת ידיים.

*

רי"מ קורמן ז"ל שהי' איש המעש, נתן לבו לענין זה, שרוב החסידים שהגיעו מכל רחבי פולין היו אנשים עניים, והנסיעה ברכבת עלתה סכום רב, והוא החליט להרכיב משלחת שתיפגש עם שר התחבורה הפולני, ותבקש ממנו שיואיל לאשר הוזלה במחיר הנסיעה ל"קיבוץ" בלובלין, ונביא מש"כ בספר "אש תמיד תוקד" (ע' 89-90):

במענה למכתב, הוזמנו רבי יצחק ברייטער ורבי גדליה שטיינזאלץ לפגישה בעיצומה של יום שבת קודש עם השר במשרדו שבמרכז וורשה, כיון שמפקחין על עסקי רבים בשבת (שו"ע סימן ש"ו, ו), יצאו שניהם אל הפגישה כשהם לבושים בקאפטן חסידי ומעליו מעיל, היות ובפולין קריר גם בקיץ.

בכניסתם למשרד, התבקשו לפשוט את מעיליהם. ר' גדליה היה נבוך מעט, הוא לא חש בנוח להיפגש כך בקפוטת אטלס יהודית עם השר הנכבד, אך רבי יצחק אמר לו "אל תבוש במלבושי השבת".

לאחר שהקשיב השר לבקשתם, התעניין: "מדוע אתם נוסעים דווקא ללובלין?". החל רבי יצחק מספר לו על חסידי ברסלב, על ציון רבינו שמעבר לגבול המסוגר ועל הקיבוץ בלובלין. דבריו שנאמרו בחן ויצאו מן הלב, ריגשו אפילו את השר הפולני, שתפס בידו ואמר: "בקשתכם מאושרת. ומאחל אני לכל החסידים נסיעה טובה!"

בצאתם מעם השר, אמר רבי יצחק לידידו: "הבה נעשה ריקוד!".

לאחר מכן סיפר ר' גדליה בבית-החסידים על הפגישה, כשהוא מלא התפעלות מהאישור שניתן מיד וללא שהיות, "איך אפשר להסביר לגוי דבר כזה?!" השתומם כולו.

כך זכו חסידי ברסלב בפולין להנחה משמעותית של 75% בנסיעה ברכבת לובלינה.

וכותב בספר "עמודי אור" (חלק ב' ע' 443):

האירוע הזה, שבו אישר השר מיידית את בקשת החסידים, ריגש את רבי יצחק ברייטער באופן נדיר, היכולת להעביר 'דעֶם רעֶבִּינְס זאַך', את העניין של רבינו – היישר מלבו ללב של נכרי פולני, ריגשה אותו. התברר לו בחוש, שהאמת ודרכו של צדיק-האמת – הם מושגים בהירים לחלוטין למי שאינו מכסה את עיניו, עד שגם שייגיץ פולני, אם רק יטה לשעה את אוזני לבו, יתרגש ויאמר "אלוקי ישראל מלך".

כל מהות ראש השנה, אמר רבי יצחק, היא יום השלטת בהירות האמת האלוקית, הפוקחת גם עיניים סומות של גויי הארץ.

*

ההגעה ללובלין

תלמיד יח"ל, רבי דוד ויסברוד ז"ל כותב בספרו "שיח צדיקים" (ע' קז):

הזריזים שבין חסידי ברסלב הקדימו את בואם לשבת סליחות. לא היה כל צורך לשאול לזהותם, כי צורתם העידה עליהם. מטענם הדל, לבושם ללא קפידה והשמחה על פניהם, הצביעו עליהם כחסידי ברסלב. הימים הבאים הביאו עמם המוני חסידים, ואילו בליל "זכור ברית" היה הקיבוץ הברסלבי שלם, לא נפקד איש. ראשי הקיבוץ סוקרים את הבאים ודואגים לאיכסונם. המונים זורמים לבית המדרש הגדול של "ישיבת חכמי לובלין", רחוב לוברטובסקה המוליך לישיבה מלא אנשים זקנים, צעירים וטף כולם נוהרים לקיבוץ הגדול.

ונעתיק מתיאורו של אחד מה"קיבוץ", רבי משה בורשטיין ז"ל מרוז'אן (ספר "כיסופים" ע' 104):

אט אט פשטו הרחובות את מלבושי החולין, והלבן הבליח פה ושם. עוד יהודי חסידי הופיע בקיטל צחור, ועוד אחד לבש צַחוּת וֹבֹהַק. הרחובות נצבעו בלבן, מבקשים להיטהר ולהתקדש. הכול נהרו לעבר הישיבה הגדולה.

משה, שהילך בין האברכים לבושי הצחורים, אפוף היה התרגשות. זו לו הפעם הראשונה בעיר לובלין, והנה צועד הוא וקרב אל רחוב לוברטובסקה בה שוכנת הישיבה המדוברת ביותר בעולם החסידות: ישיבת יח"ל שהקים מהר"ם שפירא.

וניצב הוא בישיבה וצופה בפלא: ישיבה חסידית ובה מיטב הבחורים, שזוכים למבנה משל עצמם! זכו תלמידי הישיבה, ומהר"ם שפירא הקים עבורם בניין רב פאר ורחב מידות: שש קומות, מאה ועשרה חדרים, אולמות, מטבח וספרייה. משה חשב על שביעות רצונם של תלמידי הישיבה, ועל התורה הנישאת כאן בלהט, ומפיצה מעיינותיה חוצה.

תלמיד יח"ל, הרה"ח ר' מאיר לאמט ז"ל מספר (ירחון "ניצוצות" תשרי תשע"ז ע' 132):

"…מה אומר לכם! קינאנו באחווה ששררה ביניהם… אני זוכר אותם מגיעים בהמוניהם ומתרפקים איש על צוואר אחיו… הופתעתי מאוד, משום שראיתי בין המשתתפים גם יהודים נטולי-זקן… זה היה חידוש גדול בשבילי, ובכלל, האהבה העזה, אהבה ללא גבולות ששררה ביניהם הייתה מפעימה – – -"

*

לפני מהר"ם שפירא זצ"ל עמדה דילמה מסוימת, פרנסי העיר לובלין באו לפניו, כשהם מבקשים שיתפלל בבית המדרש המרכזי והעתיק של המהרש"ל בלובלין, כי הרי רבינו מהר"ם כיהן כרבה של העיר לובלין, ואילו היו הבחורים בישיבה – טענו הפרנסים, לא היו מבקשים כלום, והיו מבינים שרבינו מתפלל עם תלמידיו, אבל כיון שרוב התלמידים נסעו לרבותיהם, וכעת מתפללים בישיבה חסידי ברסלב, מן הראוי הי' שרבינו כמרא דאתרא של לובלין, יתפלל בבית המדרש של מרא דאתרא – המהרש"ל.

רבי מאיר שפירא זצ"ל – ראש ישיבת חכמי לובלין

למרבה הפלא ענה להם רבינו זצ"ל, שברצונו להתפלל דוקא בהיכל הישיבה עם חסידי ברסלב, כשהוא מוסיף ואומר:

"אף שמצד היותי רבה של לובלין, היה עלי להתפלל עם הקהילה בראש השנה, מעדיף אני להתפטר ממשרתי, ובלבד שלא להפסיד את התפילה עם חסידי ברסלב". ("עמודי אור" ח"ב ע' 412)

הדברים עוררו הד עצום בקרב הציבור.

מנחה ומעריב – ליל ר"ה

כותב בספר "כיסופים" (ע' 165 והלאה) מזכרונותיו של החסיד רבי משה בורשטיין מרוז'אן ז"ל:

רבינו מהר"ם שפירא עמד ליד עמוד התפילה, ורבי משה (הנ"ל) עמד סמוך אליו, ר"מ התבונן בזיו פניו של מהר"ם שפירא ורישומם העניק לו השראה נשגבה. השטריימל המלכותי לראשו של מהר"ם בלט בתוך שלל הכובעים והדאשיקלאך שחבשו המתפללים כולם.

פסיעות נשמעו מתקרבות לבימה. משה הרים את מבטו מן המחזור וראה את ה"בעל תפילה", הרה"ח רבי שלמה יהודה הופמן, מתעטף בטליתו וניגש בחיל ורעדה לתפילת "מנחה" של ערב ראש השנה.

התפילה ספוגה הייתה בהשתפכות הנפש ובכוונות נשגבות, מהולה בדיבוק חברים עצום ובמתיקות חסידית נפלאה. הציבור עלה בדרגות, נסחף ונסק עם ה"בעל תפילה" אל עולם קדום של קדושי האומה. דומה שנשמותיהם של כל אותם קדושים, התקבצו ובאו כאן לתפילת המנחה בערב השנה החדשה. משה התבונן מדי פעם ברב רבי מאיר שפירא העומד לצדו, בתפילתו היוצאת מלב זך וטהור, וינק ממנו התרוממות רוח.

ומשנסתיימה תפילת מנחה, הייתה זו רק אתנחתא לקראת הבאות.

הציבור החל לומר את תפילת "אחות קטנה", ומשה, שעמד סמוך למהר"ם שפירא התחלחל. קולו של מהר"ם שפירא עלה והתחזק, וכבש את הלב. קולו של המהר"ם שפירא זעזע את הנשמה והעלה אותה לגבהים עצומים. היה בה, בתפילתו של מהר"ם שפירא, משהו נדיר ועילאי.

"אחות קטנה תפילותיה עורכה, ועונה תהילותיה, קל נא רפא נא למחלותיה, תכלה שנה וקללותיה" – השתפך הרב שפירא בתפילתו. כולו אומר הוד, וכולו מביע קדושה, מתרפק ומתרפס לפני אביו שבשמים. והציבור ששמע את התפילה היוצאת מפיו הקדוש לא נותר כשהיה…

הלבבות נמסו, ונקל היה להם להידבק למידותיו של קל עליון.

משך כל השנים שלאחר מכן, גם בהיות רבי משה בורשטין קרוב לגיל מאה, היה לבו רוטט מהתרגשות, ותמיד(!) מוריד היה דמעות של ממש עת נשא בראש השנה את תפילת "אחות קטנה". בזכרונו עלה מראהו הנפלא של רבי מאיר שפירא זצוק"ל בנושאו תפילה מיוחדת זו. "אה! זו הייתה תפילה…!", היה מספר על אותו ראש השנה במחיצת המהר"ם שפירא. ודמעה שנצצה בזווית עינו, לחלחה בהתרגשות גם את עיני הנוכחים.

חשובי החסידים ששמעו את מהר"ם שפירא מתפלל "אחות קטנה" ומעורר וסוחף אחריו את המתפללים למדרגות גבוהות, החליטו בו ברגע לבקשו לזכותם, ולשמש כ"בעל  תפילה" בתפילה החגיגית של ערבית.

החסידים דחו את המסורת להעמיד "בעל תפילה" מקרב חסידי ברסלב עצמם, שכן תפילת "אחות קטנה" כזו שנשמעה מפי המהר"ם שפירא, טרם שמעו. ניגש רבי יצחק ברייטר לרבי מאיר שפירא, וביקשו לכבד את הציבור, ולגשת לעמוד התפילה. הרב רבי מאיר שפירא נענה בחיוב, ולא הסתיר את שביעות רצונו על הזכות הגדולה שנפלה לידו להיות "בעל תפילה" ב"קיבוץ" של חסידי ברסלב.

"מהר"ם שפירא מתפלל?" נרעדו המתפללים בהפתעה, ותפילתם נבעה עתה ממעיינות הלב העמוקים ביותר, ונשפכה והתנקזה עם תפילותיו של מהר"ם, אלי גבהי מרום.

ור"מ הנ"ל ממשיך לתאר את ההתרגשות העצומה שהיתה בהיכל בית המדרש כשמהר"ם שפירא עבר לפני העמוד בתפילת מעריב בליל ר"ה. וקולו כשאגת ארי', פילח וחישמל את האויר.

אחרי התפילה, פתח רבינו בשיר שחיבר על המילים "אשרי איש שלא ישכחך", וכל הקהל הנרגש שר איתו את השיר הזה, וזימר והתרומם והתעלה והרבה בשמחה, למשך שעה ארוכה ארוכה ארוכה… באווירה חגיגית ונשגבה.

אח"כ עבר כל הציבור לפני רבינו, לברכו ולהתברך בברכת שנה טובה. והוא השיב לכולם בחיוך ומתוך שמחה והרחבת הדעת.

נגוני ר"ה

יצוין כאן מה שמביא בספר "כיסופים" הנ"ל (ע' 180):

הניגונים: "זכרנו לחיים", "בספר חיים", "ובכן צדיקים", "אשרי איש", "ויעשו כולם" שהלחין המהר"ם שפירא על פיוטי הימים הנוראים, ואשר אותם שר ב"קיבוץ" של ברסלב בלובלין, הפכו לנכסי צאן ברזל של חסידי ברסלב, השרים אותם מדי שנה לקראת ראש השנה, ובראש השנה, וכן בעשרת ימי תשובה. הניגונים, שנשתמרו על ידי החסידים, נותרו לפליטה לאחר השואה, ונזכרים עם שם מלחינם מהר"ם שפירא, מתוך הכרת הטוב.

סעודת ליל ר"ה

רבינו שב לדירתו להסב לסעודת החג בצוותא עם תלמידיו, וכמה מנכבדי החסידים האורחים הוזמנו לשולחנו של רבינו, ביניהם בלט החסיד הישיש רבי בן ציון אפטר שהי' מקורב ביותר ואהוב באופן בלתי רגיל על מהר"ם שפירא.

ומספר תלמיד יח"ל, רבי דוד ויסברוד ז"ל (בספרו "שיח צדיקים" ע' קי):

רבי בן ציון מתיישב ליד רבינו, ופעמים אין ספור חוזר על המנגינה הברסלבית הידועה המושכת על הפסוק "עמך ה' ידכאו". המנגינה מרטיטה את נימי הלב, ותלמידי יח"ל שחוזרים על המנגינה ועוזרים לרבי בן ציון מתיפחים בבכי. גם עיני רבינו זולגות דמעות. בקול עצוב ספוג געגועים אין סופיים למשהו נעלם ונסתר, משמיע כפעם בפעם את המילים: "עמך ה' ידכאו" – שכינתא בגלותא.

וכך מספר גם תלמיד יח"ל, הגאון רבי אלימלך אשכנזי ז"ל בספרו "גנזי המלך" (ע' תנז):

"וזכורני כשרבי בן ציון היה מגיע אל מורי הלובלינער רב, והי' מזמר לפניו ניגון שהיה מקובל בברעסלב שהוא מזקינו הרה"ק רבי פנחס קאריצער זי"ע על הפסוק (תהלים צד, ה) "עמך ה' ידכאו ונחלתך יענו", והרב הי' מקשיב להניגון".

יצויין, מה שסיפר תלמיד יח"ל, הרה"ח ר' יהודה מאיר אברמוביץ ז"ל, כי פעם אחת בליל ר"ה שלח אותו רבינו מהר"ם שפירא אל רבי בן ציון אפטר וביקשו להזכירו לפניו… (מפי בנו רבי חנוך שיחי' – ירחון "ניצוצות" – אדר תשע"ט ע' 32).

נביא עוד מה שסיפר רבי משה בורשטין ז"ל בספרו "כיסופים" (ע' 180) מה ששמע בעצמו מהחסיד רבי בן ציון אפטר ז"ל:

רבי בן ציון אפטר, ראה פעם את ידיד נפשו מהר"ם שפירא, צועד מולו ברחוב, דמותו של מהר"ם שפירא הייתה מרשימה ומכובדת – מלבד היותו רב העיר ומקים ישיבת יח"ל, היה גם ציר בסיים הפולני ולבושו מוקפד ומכובד כיאה למעמדו זה. רבי בן ציון אפטר שלבוש היה כחסיד פשוט, ואולי היו בגדיו דהויים וישנים, חשש שמהר"ם שפירא עלול להתבייש בו כחבר, ועבר לצדו השני של הרחוב כדי לא להיתקל בו ולא לאלצו לברכו לשלום לעיני אנשים ברחוב.

רבי מאיר שפירא, שראה את רבי בן ציון מצדו השני של הרחוב, עבר גם הוא לצד השני וקרא: "ר' בן ציון! הנך מתבייש בי?"

תקיעות ומוסף

בספר "עמודי אור" (ח"ב ע' 425) מצטטים מדברי תלמיד יח"ל, רבי דוד ויסברוד ז"ל הכותב:

"נערכים ל'תקיעות'; 'אנשי מעשה בין החסידים מקיפים את החסיד רבי אפרים קרקובסקי; צדיק נשגב, מנקיי הדעת של ברסלב של מעלה, ומטים את אוזנם לרמזי התקיעות היוצאים מפיו".

"קבוצת אחרת עוקבת בדריכות אחר תנועותיו של רבי פנחס'ל מפשבוז', שלפי עדות החסידים ראוי היה לנהל עדה גדולה של חסידים. הוא דמות שכולה 'ביטול'. ללא צל-צילה של 'מציאות'. אחד מענייניו של רבי פנחס הוא עשרת פרקי התהילים שקבע מוהר"ן, הוא מוסר את נפשו להפצת רעיון ה'תיקון הכללי'. רבינו מוהר"ן זכה לגלות את אחד הסודות הנסתרים של התשובה, ואמר שבאמירת עשרת מזמורי התהילים, מתקן האדם את שקלקל!

בהזדמנות של קיבוץ אלפים בלובלין, מצא רבי פנחס'ל כר נרחב להחדרת הדבר הקדוש.

רבי פנחס בתמימותו, ניגש לרבינו, מהר"ם שפירא, והשפיע עליו, כיד ה' הטובה עליו בחשיבות ה'עשרה קאפיטלאך'.

רבינו קיבל את ההצעה בשמחה רבה, וכאשר רבי איצ'ה מאיר קורמן, ניגש לתיבה לאמירת המזמורים, מצא את רבינו לצדו.

פני רבי פנחס'ל קרנו מחדווה, עלה בידו לעשות נפש אחת גדולה לרעיון מוהר"ן.

עוד מבעוד יום ניגשו ראשי העדה למהר"ם שפירא, וכיבדו אותו ב'תקיעות'. הבחירה נתקבלה בהבנה ובהסכמה כדבר המובן מאליו.

בינתיים פנה רבינו לבית הטבילה. ירד וטבל. עלה ונסתפג, לבש קיטל, אזר את אבנטו, התעטף בטלית, שופרות אין-ספור תחת חגורתו, ובצעדים איטיים עשה את דרכו אל הבימה המוגבהת.

הקרובים אליו הרגישו במאמציו הכבירים לסתום את פי המשטינים. פאותיו התבדרו והתנופפו ברוח הקלילה שנשבה דרך החלונות הפתוחים. אגלי זיעה כיסו את פניו, שפשטו צורה והחליפו גוונים. שיניו דא לדא נקשן, וגופו רעד כולו. מתיחות איומה נשתררה בבית המדרש, כשרבינו קירב את השופר לפיו להשמיע את התקיעות.

"תקיעה – – -"

קול צלול וחד יצא מפיו הטהור, ללא הפסק וללא פגם, בהעברה בעלמא.

נפתחו שערי רחמים והתפנתה הדרך לתפילת המוספין.

תקיעותיו של מהר"ם שפירא עשו רושם גדול מאד, תקיעותיו בורכו בחדות ובהירות נדירה, עכ"ד (שם).

בירחון "ניצוצות" (תשרי תשע"ז ע' 137) מצוטט מכתב החסיד הידוע רבי אלחנן ספקטור ז"ל הכותב:

אני זוכר בבירור, הרב ז"ל שהיה התוקע, הפליא בקול צלול וצח מאוד בלי שום עיכוב, רק היו קולות קצרים ומהירים מאוד…

"תשליך"

כותב בספר "עמודי אור" (ח"ב ע' 428):

מחזה כזה לא ראתה לובלין מאז ימי רבי שלום שכנא. המונים זורמים מאכסניותיהם לכיוון נהר הביסטריצה. שעת תשליך בלובלין של מעלה. בצדי הדרכים עומדת לובלין היהודית על עשרת אלפי יהודיה, כנועה, רוטטת, ממתינה להופעתו של רבינו מהר"ם שפירא ותלמידיו בלוויית חסידי ברסלב.

ונמשיך בתיאור של ר"מ בורשטיין בספר "כיסופים" (ע' 173):

המהר"ם שפירא צעד לאמירת "תשליך". הוא צעד ברחובה של העיר כמלך בגדוד. אחריו צעדו המוני יהודים לבושי חג, הלכו והתקרבו אל נהר ביסטריצה, להשליך במצולות כל חטאתם.

נהר ביסטריצה (באדיבות ויקיפדיה)

ההמון שר וצעד, צעד ושר את המלכת מלך המלכים על ברואיו, והמשיך לצעוד אל הנהר המטהר. תהלוכה חגיגית ושמחה שכזו לא נראתה בכל יום ברחובותיה של לובלין. השירה הדהדה למרחוק, הבליעה בין שורותיה את פסיעות הצועדים, את ציוצי הציפורים ואת אוושת הרוח. רק שירת היהודי המיטהר לפני השם האלוקים נשמעה כאן ברחובה של עיר.

הקהל העצום רוקד ושר, ועיני הגויים מתעגלות מתימהון.

גם הסופר רבי יחיאל גרנשטיין ז"ל, איש לובלין, מתאר (ספר "נצר משורשיו" על תלמיד יח"ל רבי מנחם מנדל ויץ ז"ל ע' 128):

"לראש הישיבה, רבה של לובלין, התלוו תלמידיו ובני קהילתו, וכולם צעדו ברוב עם לעבר נהר הוויסלה. כל יהודי העיר צפו במראה הנפלא הזה, ואף הגויים תושבי העיר הביטו במחזה מבעד לחלונות בתיהם, ועיניהם מופתעות לראות איך נראה מלך היהודים צועד ברחובה של עיר בליווי לגיונותיו".

הריקודים אחרי תשליך

כותב בספר "עמודי אור" (ח"ב ע' 325):

בסיום ה'תשליך' התחלק הציבור לשתי כתות. אלו הולכים לשמוע את רבי בן ציון אפטר, והשאר פונים לשמוע את ידידו המשפיע רבי יצחק ברייטר. שניהם מדברים בלהט ורוממות-הרוח על קדושת הימים, ומאמרי ראש השנה שב'ליקוטי מוהר"ן'.

רבינו מהר"ם שפירא היה נוהג לרדת אף הוא לשמוע את שיחת ידידו רבי בן ציון כשהוא מנשקו בראשו בסיום שיחתו, בשנתו האחרונה של רבי מאיר העיד רבי דוד ויסברוד ז"ל: "תכפה עליו התרגשותו, והוא החל רוקד עם רבי בן ציון באמצע המעגל בהתרגשות גדולה".

הנה כך תיאר זאת רבי מוטל יגלניק זצ"ל ("שערים" – ט"ז שבט תשל"ד):

"ואחר כך התחילו הריקודים לפני מעריב, והגר"מ זצ"ל רקד עם ר' בן ציון ביחוד עם כל תלמידיו והחסידים. ומי שלא ראה את הריקודים הללו עוד לא ראה ריקוד מימיו. אי אפשר לתאר בעט אנושי את שמחת הריקודים, והשמחה הייתה מתוך בכיה, שבכו מתוך רוב שמחה וגעגועים להשי"ת".

בירחון "ניצוצות" (אדר תשע"ט ע' 32) מספר רבי חנוך אברמוביץ שיחי' מה שסיפר לו אביו, תלמיד יח"ל, הרה"ח ר' יהודה מאיר ז"ל:

"רבינו חיבב את רבי בן ציון באופן בלתי רגיל, ובאמצע הריקודים הסוערים נתן רבינו יד קודשו לרב"צ ורקד עמו יחד, ורב"צ לא הרגיש כלל בכך, כי כשרקד נתפשט לגמרי מעלמא הדין ולא שם לב לרוקדים סביבו, ואחרי שעתיים של ריקוד הרגיש רב"צ שידו נתונה בידו של רבינו, וזאת בשעה שהפשיל שרוולו כדי למחות את הזיעה מעל פניו"…

מוצאי ראש השנה

בירחון "ניצוצות" (תשרי תשע"ו ע' 137) מביאים מהרה"ח ר' נחמן אלבוים ז"ל שהגיע עם חסידי ברסלב ל"קיבוץ" בלובלין תיאור נפלא ומרומם:

במוצאי ראש השנה, ב'קיבוץ' הלובליני, לאחר יומיים של תפילה שבקעה מתהומות הנשמה, ורוממה את המתפללים לפסגות, נאחזו הכל בריקוד של פרידה, ריקוד ידוע, שברסלב השרישה בו שנה בשנה את לשד התמצית של נשמתה. פה בלובלין, בהיכל הישיבה הקדושה, מול מאות ערלי לובלין שהציצו בתימהון מהחלונות, קיבלו הדברים מימד שלא מעלמא הדין:

טַיֶיערֶע בְּרִידעֶר, העֶרְצִיגע בְּרִידֶער

"וועֶן וועֶלְן מִיר זִיך וִוידעִר זעֶן?

"איי, וועֶן וועֶלֱן מִיר זִיך וִוידעֶר זעֶן"…"

דמעות אושר, רגשות התעלות, וייסורי פרידה, שרק ברסלב ידעה למזג לריקוד אחד, התערבלו שם ברעש עצום עם רעם השירה והריקודים. אלפי נשמות יהודיות, ורבינו מהר"ם שפירא בראשם – שאגו, והריעו, וביטאו בדרכה של ברסלב את ייסורי הפרידה:

"אז גאָט וועֶט געֶבּן גֶעזוּנט אוּן לעֶבְּן

"וועֶלְן מִיר זִיך וִוידעֶר זעֶן – – –

"אז גאָט וועֶט געֶבּן גֶעזוּנט אוּן לעֶבְּן – – -"

("אחים יקרים, אחים נלבבים, מתי נשוב ונתראה? כשהשם יתברך יתן בריאות וחיים – אז נתראה שוב…")

באמת אמרו, שרשמי ותעצומות הנפש של ה'קיבוץ' הלובליני, השתרשו ונאחזו בלבבות אלפי משתתפי ה'קיבוץ' לאורך השנה כולה.

ונסיים בדבריו של תלמיד יח"ל, הרה"ח ר' יהודה מאיר אברמוביץ ז"ל המספר בספרו "איש חי רב פעלים" (ע' 72):

"ימי ראש השנה, שבהם הגיעו יותר מאלף חסידי ברסלב ל'קיבוץ' שלהם בישיבת 'חכמי לובלין', היו ימי התעלות וקדושה. קשה לתאר את התפילות, את השמחה ואת הריקודים, שהעניקו לחג אוירה מרוממת ומיוחדת".

בסיום מאמר זה, הנני חייב להזכיר את מע"כ ידי"נ להלחט"א, הגאון הצדיק רבי נתן צבי קעניג זצ"ל, ראש הכולל דברסלב – ב"ב, שהכניסני לעולם הקסום של ה"קיבוץ" דברסלב ביח"ל, והאיר לי את הנושא, ובשעתו הדפסתי מקצת דמקצת מהדברים בספרי על יח"ל (ח"ב ע' קי"ט והלאה).

הגרנ"צ זצ"ל, נלב"ע במיטב שנותיו, בכ"ז תשרי תשנ"ח, והחזיר נשמתו לבוראה ממש תוך כדי עיון בספרי הנ"ל על יח"ל שהי' חביב עליו מאוד (מפי חתנו הגרא"ז שטרנבוך שיחי'). יהי זכרו ברוך.