ב"גנזך קידוש השם" מציינים את…

הנער היתום מהעיירה שהיה לתפארת עולם התורה

מאת יעקב רוזנפלד, גנזך קידוש השם.

על "ילדי טהרן" מי לא שמע, אבל ספק אם בני הנוער כיום יודעים במה ובמי מדובר.

והיום, יום פטירתו של ראש הישיבה הגדול, מרן הרב גרשון אדלשטיין זצ"ל, שבצעירותו נתן את כל כולו לילדי טהרן, שאחרי סבל וטלטולים באו ארצה בגפם חסרי השכלה וידע בסיסי כיוון שהמלחמה הנוראה עשקה מהם את כל התוכן של ימי הילדות והנערות.

רבי גרשון, בעצמו יהודי של מסירות נפש.

אימו, שממנה התייתם בנערותו, הצליחה לזייף את תאריך הלידה שלו ושל אחיו רבי יעקב, ובכך שהיו רשומים יותר צעירים מגילם לא אולצו להתחנך בבית ספר בפיקוח היבסקציה. למד בילדותו בסתר, יחד עם אחיו, אצל המשפיע החב"די רבי זלמן לייב אסטולין, ובהמשך אצל רבנים נוספים מחב"ד שמסרו את נפשם ללמד את ילדי ישראל תורה במחתרת, דבר שלפי החוק הקומוניסטי היה עוון פלילי שעונשו גלות או מוות.

לאחר מות אימו, הרבנית מרים, השיג האב אישורי עלייה לארץ ישראל, וביום ל"ג בעומר שנת תרצ"ד הגיעה המשפחה לארץ ישראל.

האב, הגאון רבי צבי יהודה, התיישב ברמת השרון, בה הוכתר לימים לשמש כרב ואב"ד, ובביתם הקטן והדל שהיה חף מרהיטים ישב האב ולימד את בניו תורה.

ימים ולילות ישבו הנערים ולמדו, ואיך היה נראה סדר לימודם של היתומים הצעירים בעיר שאף ישיבה לא שכנה בה? הבה נקרא את דבריו של רבי גרשון עצמו בספרו "דרכי החיזוק". הדברים מרתקים ואנו מביאים אותם כמו שהם, ככתבם וכלשונם:

"בילדותי למדתי כל השנים עם אאמו"ר זצ"ל ואחי רבי יעקב, ואספר מעט על סדר לימודנו אז.

כשבאנו לארץ בשנת תרצ"ד היינו עדיין פחות מגיל בר מצוה ולמדנו מסכת בבא קמא, גמרא עם רש"י, כל דבר היינו לומדים פעמיים, והיו שלוש גמרות על השולחן. גמרא אחת שהבאנו איתנו מרוסיה, ועוד שתי גמרות שאאמו"ר הביא מבית הכנסת, והיה אחד מאיתנו קורא עם אבא עד סוף הענין, ואחר כך מתחלפים והשני קורא, כמו שעושים בחיידר שנותנים לילדים לקרוא… והתחלנו בבא קמא כבר ברוסיה כשהיינו כבני שבע-שמונה, וכאן בארץ המשכנו וגמרנו את המסכת.

ולאחר מכן היינו צריכים להתחיל מסכת אחרת, ולא היו עוד גמרות בבית. רק כרך אחד סנהדרין מכות שבועות מש"ס וילנא הישן, לכן התחלנו מסכת סנהדרין. לקחנו מבית הכנסת עוד שתי גמרות קטנות בלי מפרשים, והיה אאמו"ר לומד עם הגמרא הגדולה ואנו עם הגמרות הקטנות ולמדנו מסכת סנהדרין גם כן בלי תוספות כל דבר פעמיים, בכל יום מתקדמים כמה שמספיקים ולמחרת חוזרים על זה וממשיכים הלאה, והיינו מספיקים בערך דף גמרא בשעתיים, תחילה חוזרים על מה שלמדנו אתמול ואחר כך ממשיכים, ובסוף כל פרק חזרנו חזרה שלישית, וכך במשך החורף גמרנו כל מסכת סנהדרין ועשיתי על זה סיום בערב פסח.

ואחרי סנהדרין המשכנו מסכת שבועות שהייתה גם כן באותו הכרך, ומסכת שבועות כבר למדנו עם התוספות, הכל במהירות ובפשטות, ולפעמים לא הבנו חלק מהתוספות ורק אאמו"ר היה מבין וממשיך הלאה, ולמחרת כשחזרנו נקלטו שאר הפרטים והבנו את הפשטות, ואחרי כל פרק למדנו גם את כל הרא"ש והר"ן כסדר, ואת דברי הרמב"ם השייכים למסכת שבועות הלכות טוען ונטען עד פרק ט' עם הכסף משנה.

ולמדנו ככה שלושה סדרים ביום, סדר ראשון בבוקר למדנו כארבע שעות בערך. ובאמצע הייתה הפסקה כחצי שעה שאאמו"ר נח מעט ואנו שיחקנו במשחקי הילדים. ואחרי הצהריים למדנו סדר שני עד מנחה קטנה, ולאחר תפילת מנחה היה שיעור במשניות, וכן למדו עין יעקב או חומש עם רש"י, עד תפילת מעריב, ואחר כך חזרנו הביתה לסדר שלישי ושוב למדנו, ואז היינו לומדים לבד מה שרצינו. הכל בנעימות בלי לחץ.

ואחרי מסכת שבועות למדנו מסכת בבא מציעא, כהמשך לענייני פרק שבועת הדיינים, וגם אז למדנו כל דבר פעמיים עם רש"י ותוספות ומה שלא הבנו לא מתעכבים, ובסוף הפרק היינו חוזרים פעם שלישית על כל הפרק בבת אחת, וזה היה הולך מהר מאד, כי כבר יודעים וקל לחזור, והיה הלימוד נעים ומושך ומעניין מאד. וכשגמרנו מסכת בבא מציעא כמדומה שלמדנו גם את הרא"ש והנימוקי יוסף, וכן את דברי הרמב"ם השייכים למסכת בבא מציעא הלכות טוען ונטען והלכות מלוה ולוה ענייני ריבית ועוד. ואחרי בבא מציעא המשכנו בבא בתרא גם כן באותה הצורה, וכן את המשך דברי הרמב"ם טוען ונטען מפרק ט' הלכות חזקת קרקעות, ואחר כך למדנו מסכתות נדרים וקידושין ומכות.

ולאחר מכן התחלנו ללמוד מסכת פסחים, ואאמו"ר גם היה אומר שיעורים לבעלי בתים אחרי מעריב, ואמר שיעורים על מסכתות ברכות ושבת, וכמדומה שדילג על מסכת עירובין, ואנו כילדים ישבנו והקשבנו לשיעורים, וקלטנו משהו מזה.

והתחלנו ללמוד מסכת פסחים בראש השנה לאחר התפילה, שאז היינו ברמת השרון, ולא היו מאריכים שם בתפילה כמו בישיבה, ובשתיים עשרה בצהריים כבר גמרו את התפילה, והלכנו הביתה ועשינו קידוש ואחר כך התחלנו ללמוד מסכת פסחים, ולמדנו גם כן גמרא רש"י ותוספות ורמב"ם, ובמסכת זו למדנו גם טור ובית יוסף ומגן אברהם, הכל מהר ובפשטות, ועד ראש חודש שבט כבר סיימנו את כל המסכת ארבע פעמים!

כיון שבפסחים יש עניני קדשים אמר אאמו"ר שנתחיל ללמוד סדר קדשים, וגם אמר ששמע שהגר"מ שפירא בישיבתו בלובלין למד קדשים, והתחלנו אז ללמוד מסכת זבחים, ואמנם עדין לא היו אז חידושי הגרי"ז, אבל היה אספת זקנים וזבח תודה של החפץ חיים, וכן קרן אורה רש"ש ועוד, ולמדנו כדרכנו כל דבר פעמיים, ובסוף כל פרק חזרנו שוב פעם שלישית, ופעם רביעית בסוף המסכת, ואח"כ למדנו גם את הרמב"ם, הלכות פסולי המוקדשים ומעשה הקרבנות. ובדרך זו למדנו כל סדר קדשים, גם מסכתות תמיד קנים ומידות, חוץ ממסכת חולין שלא למדנו, כי זה עניני יורה דעה ולא קדשים, וכמדומה שלמדנו המסכתות למפרע ולא לפי הסדר, וסימנו מסכת בכורות, ולמדנו גם את כל הרי"ט אלגאזי, הכל בצורה פשוטה וקלה.

ולפעמים הייתי שואל בסברא ואאמו"ר היה עונה ומסביר, ושוב הייתי שואל על התירוץ, וגם על זה היה עונה, אך כששאלתי פעם שלישית היה פוסק ואומר די בזה ואין צורך להתעכב יותר.

ואחרי סדר קדשים התחלנו ללמוד מסכת יבמות במשך כשנתיים, ואז גם היה לי זמן ללמוד ולעיין לבד, והייתי רואה את הרשב"א והרא"ש וכן רבי עקיבא איגר וחזון איש לפעמים.

ובאותה העת הסתפק אאמו"ר אולי לא טוב הוא עושה במה שאינו שולח אותנו לישיבה, והיה אורח שביקר בביתנו ואמר שאם נישאר בבית אנו עלולים להיות בעלי גאווה ולחשוב שאנו כל העולם… ושאל אאמו"ר את מרנן החזו"א והגרי"ז זצ"ל, ואמרו לו שניהם כי טוב הוא עושה בזה שהוא עצמו לומד איתנו, וטוב שימשיך ככה ללמוד איתנו.

ואח"כ המשכנו עוד תקופה ללמוד בבית, אבל ראינו שהזמן מתבזבז, והיו הפרעות, והחלטנו ללכת לישיבה, ובחודש אלול תש"ב הלכנו לישיבת לומז'ה (בפתח תקוה) אני ואחי רבי יעקב, ולמדו אז בישיבה מסכת בבא בתרא פרק מי שמת, אבל אנחנו כבר ידענו את זה ממה שלמדנו בבית עם אאמו"ר, ולכן התחלנו ללמוד גם מסכת סוכה, הכל מהר ובפשטות, ומתחילת חודש אלול ועד סופו גמרנו מסכת סוכה.

ולאחר קצת יותר משנה מיום שבאנו לישיבה, אמר אאמו"ר כי הוא רואה שההצלחה בישיבה אינה כפי שחשב, ועדיף שנחזור ללמוד איתו בבית, וחזרנו לביתנו בחג הסוכות תש"ד.

אמנם לאחר זמן קצר נודע כי הרב מפוניבז' חושב לפתוח ישיבה, ולקח את רבי שמואל רוזובסקי לראש ישיבה, ורבי שמואל בא אלינו לרמת השרון ודיבר עם אאמו"ר שהרב מפוניבז' רוצה לפתוח ישיבה והוא רוצה שנבוא ללמוד שם, ואמר אאמו"ר כי הרב מפוניבז' הוא אישיות שכדאי לשמשו, וכדאי שיהיה לנו שמוש חכמים אצלו. ובחודש כסלו תש"ד נפתחה הישיבה עם עוד ארבעה בחורים חוץ מאיתנו…".

כאמור, בתקופת לימודו של מרן רבי גרשון אדלשטיין בפוניבז', ישיבה שהוא היה ממייסדיה יחד עם עוד 5 תלמידים, נקלטה בין כותלי הישיבה קבוצה מילדי טהרן. בפוניבז', שבה התקבלו בחום ובאהבה, זכו ללמוד תורה ממיטב העילויים שהיו לימים גדולי הדור, ובראשם, ללא ספק, נתן מהודו עליהם הבחור המופלא, שלימים זכה להנהיג את עולם התורה בארץ ישראל, מרן הגאון רבי גרשון אדלשטיין.

בימים אלו, עת מציינים את יובל השמונים לעלייתם של ילדי טהרן ארצה, נביא בעז"ה סדרת מאמרים ותמונות מפיסת היסטוריה זו, וננציח דמויות שונות, חלקן ידועות וחלקן לא, שהיו חלק מקבוצה זו.

ילדי טהרן

כמו כן, בימי השבעה לפטירתו של מרן הרב אדלשטיין נביא את זיכרונותיו מהעיירה הקטנה שומייאץ, שבעבר הייתה בעלת רוב יהודי מובהק, ומכל תפארתה והודה לא נותר כמעט מאומה.