המקרה שהסעיר את העיירה לפני מאה שנה

מאת יעקב רוזנפלד

לפני מאה שנה בדיוק, חודש כסלו תרפ"ה, הובאה ידיעה חדשותית מעניינת בעיתון הפופולרי ביידיש "דאס יידישע ווארט", שיצא לאור בפולין שבין שתי המלחמות.

הינה הכתבה (תרגום נאמן למקור: י.ר.)

כותרת משנה: נוצרי גונב מצבות מבית העלמין, ואז הוא נהרג, ובא בחלום אל אשתו והילדים לבכות את נשמתו החוטאת…

המומנט של גרודנא כותב:

"מקרה יוצא דופן"

איש נאמן מוסר לנו את המקרה יוצא הדופן דלהלן שהתרחש בימים אלה בעיירה וואסילישאק ליד גרודנה, מקרה שממש הסעיר את האוכלוסייה של כל הסביבה, הן היהודית והן הנוצרית.

לא רחוק מבית העלמין של העיירה התגורר נוצרי בבית פרטי. כיוון שרצונו היה להרחיב את הבית, הוא התחיל לבנות חדר נוסף, ועקב כך שהיה נצרך לאבנים גדולות לצורך הבנייה, הוא "התיישב בדעתו": כיוון שבית הקברות היהודי עומד קרוב לביתו במרחק אך מספר צעדים, וכיוון שעל הקברים קבועות אבנים גדולות ומסותתות, הוא ייקח מהם אבנים ויקבע אותם ביסודות של הבית.

הוא התכוון הן להרוויח את עלויות האבנים, והן את עלויות העבודה וההובלה.

וכך היה. באישון ליל רתם הנוצרי את החמור ועלה עימו לבית העלמין, והתחיל לעבוד.

הוא הספיק להעלות את המצבה הראשונה על העגלה, ואז התנתקה המצבה והאבן הכבדה נחתה פתאום על הרגל שלו ומחצה אותה לגמרי, לקול זעקותיו ויללותיו.

זעקות השבר שלו הדהדו בסביבה, ובני ביתו של הנוצרי חשו לעזור לו והובילו אותו אל הרופא העירוני, אך זה האחרון תיאר את המצב כ"נורא" והורה לפנות את החולה לבית החולים בעיר לידה, כדי לעשות לו ניתוח, אולם לבית החולים בלידה לא הביאוהו כבר, כי למרבה הצער הוא מת על אם הדרך.

מותו של האיש, שהתקבל בקרב כל רובדי האוכלוסייה, הן זו היהודית והן זו הנוצרית, כ"אצבע אלוקים", הותיר רושם עז על כל האוכלוסייה, אולם הסיפור בהחלט לא נגמר בזה.

עברו 5 ימים מאז מותו של הנוצרי, ואלמנתו באה אל הרב מוואסילישקי. היא נכנסה לחדרו ופרצה בבכי נורא חסר מעצורים. בין יפחותיה סיפרה כי מאז מות בעלה הוא מתראה אליה מדי לילה בחלום, וצועק בקולות קורעי לבבות "שהיא תעשה משהו כדי לגאול את נשמתו החוטאת".

לדבריה, אחרי שבפעם הראשונה הוא בא אליה בחלום, היא רצה מבוהלת אל הכומר והוא הורה לה להביא נרות למנזר, אולם זה לא עזר, ובלילה הגיע המת בקולות עוד יותר נוראים.

היא מבקשת מהרב רחמנות על המת ועליה, היא מבקשת עצה איך להרגיע את נשמת המת.

הרב הורה לה לתרום חבילת נרות לבית הכנסת, ולאורם ילמדו ויתפללו יהודים. כן הורה שכל בני הבית ישבו יחד שבעה שלושה ימים.

אחרי שהנוצרים מילאו במדויק את הוראת הרב, חדל המת מלבוא אל האישה בחלום, אולם, לדברי האישה, 3 פעמים בשבוע נדמה לה שבאיזו פינה בבית נדלקת פתאום אש גדולה ("אש גיהינום" – כך במקור. איני יודע מה הכוונה). האש הזו ניצתת לרגע ותיכף היא כבה, ואיש אינו רואה אותה.

כעת היא מחפשת קונה לבית. היא מוכנה למכור אפילו בחצי מחיר משום שהיא פוחדת לגור בבית הזה, עדיין לא נמצא הקונה.

הדים רבים לו לסיפור הזה, ושורה של אגדות התפתחה בעקבותיו הן בקרב האוכלוסייה היהודית והן בקרב זו הנוצרית.

אשנב לעולם שהיה

הידיעה, שהמקור שלה הוא סופר העיתון "מאמענט" שבקובנה, ליטא, פותחת אשנב לעולם מרתק שהיה ואיננו. יש בידיעה זו ניחוח מרענן מהווי החיים היהודיים בעיירות פולין וליטא, ובכלל, מזכירה לנו שמות נשכחים של עיירות שבעבר היו מלאות יהודים ותוססות חיים שיש בהם תורה ויראת שמיים, ומאז השואה הן עומדות בשיממונן. זו מנת חלקם של אלפי ערים ועיירות ברחבי אירופה, בעיקר המזרחית, שמעולם לא התאוששו מהחורבן, כי בניגוד לערים הגדולות והמרכזיות כמו ורשה, בודפשט ודומותיהן, שקצב החיים מכתיב להן שגרה פעלתנית כלשהי, הרי שאינספור העיירות הזרועות ביבשת מקוללת זו לא תשתקמנה לעולם ושוב לא יישמעו בהן מצהלות ילדים, שירת חסידים וניגונו המתוק של דף הגמרא. היהודים החיו את מקומות מגוריהם והכניסו בהם נופך. החנויות היו הומות, השווקים תוססים וההווי מלא רוח חיים ושמחת נעורים. כל זה לא ישוב. לעולם. ומי שמגיע לשם, ומתבונן בשירת החיים, יסכים בפה מלא עם קביעה זו. מתה אירופה, מתה ולא תחיה עוד.

עדיין הערבים הפראיים לא הגיעו לפולין, עדיין עסוקים הם בהחרבת עריה ומחוזותיה של אירופה המרכזית; מתי יבוא התור של פולין, הונגריה, אוקראינה ורומניה – אין לדעת; אולם מה שברור, החיים היפים שפיכו בהם בעבר לא ישובו לשם לעולם.

וואסילישאק הוא שם העיירה שהסיפור המובא בעיתון התרחש בה, או נכון יותר בגבולותיה, צמוד לבית העלמין שלה שעמד, כרגיל, בפאתי העיירה. במאמר הבא אספר אי"ה מעט על העיירה ועל תושביה היהודים שהיוו בה רוב ברור; על הרבנים שלה ועל בית הכנסת ההיסטורי שלה, שהצלחנו להשיג תמונה נדירה שלו מלפני שנים ספורות, לפני שהשלטונות בבלארוס מכרו אותו בסכום פעוט, וגם על זה נספר בעז"ה.

ולפני שנביא את הסיפור המעניין, הפלאי, נספר קמעא על העיירה הליטאית, השלווה והשמחה, שמרבית תושביה (1,800 בערך) היו יהודים.

בתים בעיירה