היום לפני שמונים שנה

ידיעות זוועה מתפרסמות בעיתונות.

בד בבד עם הודעות הכיבוש של הצבא האדום שבימים אלו, סוף חורף תש"ד (מרץ 1944), החל בסדרת ניצחונות מזהירה בשדה הקרב, החלו להתפרסם ידיעות האיוב על השמדת יהודי אירופה בממדים בל ייאמנו.

הינה ידיעה אחת כזו:

(דבר, 10 במרץ 1944)

עיתוני ארץ ישראל ויהדות ארצות הברית, שהחלו לחשוף את הזוועות, קיימו בד בבד שגרת פרסומים די מוזרה שאינה מתכתבת כלל עם הידיעות המחרידות על טרגדיית יהדות אירופה. הפרדוקס הזה ראוי לתחקיר מקיף, שכן גם במשך השבועות הקרובים, שבהם נכנסה במפתיע יהדות הונגריה הענקית לרשימה השחורה משחור של שגרת הגירושים וההרג, עדיין חיה העיתונות היהודית הכללית בתוך בועה משלה. פורסמו בה אינספור אירועי תרבות, פנאי, הצגות ותערוכות, כשלצד כל אלו מופיעות ידיעות מהיקום המקביל, על רצח העם היהודי ושפך הדם הגדול והנורא בהיסטוריה.

בעיניי, קצת מוזר לקרוא באותו עיתון (דבר, 10 במרץ 1944) את המודעה הבאה: