היום לפני שמונים שנה, מהעיתונות היהודית בארה"ב

מכתב מבלגיה המשוחררת

לפני שמונים שנה, בימים שבהם התבשר העולם על מותו של היטלר ימ"ש, פורסם בעיתון האמריקאי "מארגען זשורנאל" (ביידיש) מכתב מחייל בשם וועלוול שיינבערג מברוקלין, שהיה באותה עת מוצב בבלגיה המשוחררת. המכתב מרגש מאוד והוא מבטא את רחשי ליבם של רבים מחיילי צבא ארה"ב, יהודים שומרי תורה ומצוות, שהמראות שנגלו לעיניהם לא נתנו להם מנוח והם החליטו לעשות כל שבכוחם לבנות את הקהילות ולשקם את הניצולים.

"בן עמרם", סופר העיתון, מבטא במילותיו את מה שיהודים רבים מארה"ב – חיילי הצבא – מרגישים בליבם לנוכח המפגש שלהם עם האסון היהודי הנורא באירופה.

רבים מהם לא נותרו אדישים ונשבעו לעצמם שלעולם לא יעזבו את הקהילות ואת הניצולים ולעולם יקשרו את גורלם עם גורל יהודי אירופה, שרידי החרב, פליטי המלחמה.

מעניין ומרגש לקרוא את המכתב שמתפרסם ב"מארגען זשורנאל" יומיים לאחר שהתבשר העולם על מותו של היטלר ימ"ש. ביום ל"ג בעומר תש"ה הושחרו כותרות העיתונים בעולם כולו בידיעה מרעישה על מותו של השטן שהרס את העולם, ועוד הייתה ידו נטויה (דוגמאות להלן). המכתב על יהודי בלגיה ניצולי השואה אינו זקוק להסבר כלשהו, מילותיו מדברות בעד עצמן, ונתרגם חלק מהן.

(וועלוול מתאר את ימי ערב פסח בחיק הניצולים):

"הם יצאו מהמרתפים, מהבונקרים, וממקומות מסתור יותר גרועים, וישר נפנו לחפש מזון כשר לפסח… אחרי כה הרבה ימים טובים שנאלצו לחוות בהסתתרות ובפחד מוות, אחרי כה הרבה חגים "מופרעים" החליטו הניצולים שאת החג הזה הם יחגגו בשמחה כמו שצריך.

(החייל מתאר באיזו צורה הצליחו הניצולים להשיג בשר כשר)

בינינו יש חייל אופה במקצועו והוא לקח על עצמו את מלאכת אפיית המצות, אבל יין לא היה ניתן להשיג. אבל יהודי, כמו יהודי, יכול תמיד להסתדר. הם השיגו צימוקים, בין היתר מידי החיילים האמריקאים שהיו להם, הם השרו את הצימוקים וכך הם הפיקו יין צימוקים כשר וטוב.

לאחר שוועלוול מספר על תהליך השגת האולם וסידור השולחנות, הוא מתאר בהתרגשות את מהלך ליל הסדר הראשון והשני.

קל לתאר את מה שעברו היהודים הניצולים בשנים האחרונות. בתיהם נהרסו, הם התחבאו, ואת חבריהם וקרוביהם הרגו או שלחו למחנות וגטאות. אבל הניצולים – אחרי כל מה שעברו, הם מלאי ביטחון, והם רק רוצים להתחיל הכול מחדש ולחיות את החיים היהודיים כמו שצריך.

אני, מצידי, הבטחתי ליהודים שאבנה להם מחדש את בית הכנסת החרב. בינתיים הם מתפללים באיזה חדר ששרד לא הרחק מבית הכנסת.

בסוף החודש דיברתי על ליבם של קבוצת חיילים יהודים וביקשתי מהם שיירתמו למען בניית בית הכנסת".

"אחד מהניצולים", מספר וועלוול, " 'למדן', הראה לי קטע מצוואת רבי יהודה החסיד שמודפס בסוף ספר חסידים, ושם נאמר כי גרמניה תיחרב בידי רוסיה. וזה מה שאנו רואים עכשיו…" (לכאורה הוא מדבר על קטע שמובא בחלק מספרי צוואת רבי יהודה החסיד: "עתידין התרתרי"ם לבוא בארץ אשכנז ויחריבוה, איני יודע אם כולה או חציה", י.ר.).

את מכתבו מסיים וועלוול שיינבערג כך:

"אני נשבע שאבנה מחדש את בית הכנסת ואת החיים היהודיים, ולא, אין שמי שיינבערג".

קטע מאותו גזיר עיתון. "חיה בצורת אדם שקראו לה היטלר" – מאמר על חייו ומותו של השטן בהתגלמותו.