הגרף פוטוצקי ויהודי לנצהוט

הארמון של הגרף פוטוצקי בלנצוט

יהודים התגוררו בלנצהוט מזה ארבע מאות שנה. לפי המופיע ברישומי מוזיאון פולין, התגורר בה הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק כשנתיים לאחר תום ימי גלותו, וממנה עקר עם תלמידיו לליז'ענסק. מופיע שם גם שבשנת תקמ"ו, שנתו האחרונה של הרבי ר' אלימלך, בעת שלטון האוסטרים על האזור, הגישה קהילת ליז'ענסק בקשה מהרשויות להקצאת שטח עבור הקמת יישוב יהודי בן 70 משפחות בסביבות לנצהוט. היוזמה לא הצליחה, שכן השלטון האוסטרי אישר קרקע דלילה ומרוחקת.

לנצהוט הפכה למרכז כלכלי תוסס עם פתיחת קו רכבת והרחבת מפעלי המשקאות והסוכר על ידי משפחת פוטוצקי – הבעלים של לנצהוט. עד מהרה החלה אוכלוסיית העיירה לגדול. באמצע המאה ה-19 היו כ-20 פונדקים בבעלות יהודית בעיירה. האוכלוסייה היהודית בעיירה גדלה בהתמדה, ובשנת 1900 הגיעה ל-1,940 איש (40% מהאוכלוסייה). יהודים מילאו תפקיד משמעותי יותר ויותר בחיי העיירה, והיו פעילים חברתית ופוליטית.

בשנת 1921 מנתה העיר 4,518 תושבים, מתוכם 1,925 יהודים. ב-1910 הקימה הקהילה היהודית מקווה חדש ומרשים.

נראה חסיד אומות העולם הרוזן אלפרד פוטוצקי

מלאכה ומסחר היו מקור הפרנסה העיקרי ליהודי לנצהוט. שני שליש מתוך 250 החנויות והדוכנים המקומיים היו שייכים ליהודים. בעיירה פעלו שני בנקים יהודיים, וכן הבנק העממי עם 301 בעלי מניות ב-1932 ובנק האומנים והחקלאים, שהיו לו 916 בעלי מניות.

כשפרצה מלחמת העולם השנייה מנתה אוכלוסיית לנצהוט 2,735 יהודים. ב-22 בספטמבר 1939 גורשו חלקם לאזור הכיבוש הסובייטי מעברו השני של נהר הסן.

מעט יהודים שרדו מלנצהוט, אולם תפארתה של לנצהוט, בית הכנסת המפואר שלה – עומד על תילו ומהווה גלעד לחיים היהודיים שפיכו בעיירה זו מאות בשנים.

טרם נבקר את בית הכנסת העתיק ומרהיב העיניים בלנצהוט, המהווה פנינה ארכיטקטונית מפוארת ומושך אליו תיירים ומבקרים, נספר קמעה על הגרף אלפרד פוטוצקי, אציל פולני אוהב ישראל שהגן על בית הכנסת מהריסה אף על פי שהיה עלול לשלם על מעשה זה בחייו.

לו היו חיים עימנו עוד שרידי לנצהוט, היינו מזהים על פניהם ניצוץ של התרגשות לשמע שמו של הגרף פוטוצקי, כי דמותו נשזרה בשגרתה של לנצהוט ואורח חייה, ובשונה משאר אצילי ורוזני ערי ועיירות פולין הוא הותיר דווקא שובל נעים של זיכרונות וגעגועים. הוא היה גוי הגון, ובסוף ימיו קיבל על פועלו הערכה ממסדית כ"חסיד אומות העולם".

מבקרי הארמון הנהדר של פוטוצקי בלנצהוט סיפרו שאחת התצוגות המרהיבות בו היא החנוכייה המפוארת שקיבל הגרף מהקהילה היהודית כאות הוקרה. אלפרד, שהנוצרים כינו אותו "דוד היהודים", חלק גדול מיהודי העיירה התפרנסו על ידו, ולא זו בלבד: הוא נהג לאכול רק בשר כשר, זאת משום שלא רצה להחליף את מוכרות הבשר חוה ושפרה שיינמן, היהודיות שסיפקו לו בשר ודגים הבייתה.

יש הרבה מה לספר על אלפרד ובכלל על שושלת האצילות שממנה צמח, אך במגבלותינו נספר על מה שנוגע ליחסיו של הגרף פוטוצקי עם היהודים לפני המלחמה ובמהלכה.

בזיכרונותיהם תמיד שזרו שרידי לנצהוט סיפורים ואנקדוטות על הגרף ויחסיו עם כולם. הוא התעניין בפרנסתם, בחלומותיהם, ביוזמותיהם ובחייהם האישיים. אז, בתקופה שבין שתי המלחמות, כשרבים מתושבי לנצהוט חלמו על עלייה לארץ והשתתפו בקיבוצי הכשרה, היה הגרף מלווה את הצעירים בעצה ומעש ולא חדל להתעניין בגורלם לאחר שעזבו את העיירה והשתקעו בארץ.

בית הכנסת הגדול בלנצהוט ולידו בית המדרש

בשנת תרצ"ז, בעת שהתחולל החרם הפולני על היהודים ועסקיהם, ניסו לרתום את לנצהוט ואת הגרף ליוזמת החרם, אולם אלפרד פוטוצקי סירב בנחרצות. יהודי לנצהוט היו ידידיו. הוא היה מתעניין בענייניהם ומושיט עזרה במידת הצורך. בייחוד רכש חיבה למשה שטיצל, כנר שנולד עם הגרף באותו יום.

רבים מיוצאי לנצהוט זכרו היטב את אפרים גולדמן שהיה מוכר כ"משוגע", אבל כישרונותיו היו נדירים. הוא היה חורז חרוזים, מזמר, מפסל ומצייר. הגרף היה מזמין רבות את אפרים לנשפים שערך בארמונו. מראה היהודי הלבוש בבגדי חסידים היה תופס את תשומת הלב של האורחים. בין כישרונותיו הייחודיים שהיה מציג בפני האורחים המכובדים: הוא היה משרטט את דמויותיהם של אנשים על הקיר תוך רגעים ספורים. (לפי הרישום בדפי העדות של יד ושם, אפרים ב"ר מנחם מנדל הי"ד נשרף בשנת תש"ב בבית הכנסת בקוצין.)

בחודש אלול תרצ"ט, עת קדרו שמי לנצהוט, בימים הראשונים של הכיבוש הנאצי, השתתף אלפרד בישיבת העירייה בנושא גירוש היהודים ה"בוגדים". הוא סירב בנחרצות ליוזמה ונטל על עצמו אחריות שהיהודים לא יבגדו. במהלך הימים והשבועות הראשונים של הכיבוש הנאצי, בצל הגזרות, מעשי ההרג, הוונדליזם וההשפלה, התגלה אלפרד פוטוצקי בטוב ליבו ופעמים רבות סיכן את עצמו כשהגן על יהודים ורכושם.

בערב חג הסוכות של שנת ת"ש אספו הנאצים את כל התושבים היהודים לגן הסטראוסטה. הדבר נעשה תוך כדי מכות והשפלה. בדרכן, פגשו שתי נשים יהודיות (קסטין וולקנפלד) את פוטוצקי בדרכו לישיבת העירייה. הוא היה כאוב ונרגש ולחש להן: שאו בגאווה את גורלכם ושִמרו על כבודכם. לאחר ישיבת העירייה באה אליו משלחת יהודית גדולה. הגרף אמר להם: עשיתי כל שיכולתי, אך לא הצלחתי במאומה.

באותה עת זלגו עיניו דמעות ואמר למבקריו: אני מייעץ לכם לברוח. לברוח לכל אשר יישאוכם עיניכם.

בשנות המלחמה גורשו היהודים וחזרו לעיר חליפות, כן באו תכופות פליטים לעיר, ובכל אותם זמנים היו ידיו של פוטוצקי פתוחות להגיש עזר וסיוע. הוא תרם כסף ומצרכים, הוא סיפק פחמים והודות לתמיכתו נוסדו בתי תמחוי בזמנים הקשים.

בשנת תש"ב (1942) נתפסו משרתי הגרף והואשמו בחבירה לארגון מחתרת. בית הדפוס המחתרתי שנבנה בארמון מתחת לגג הפליל אותם, וגם הגרף עצמו נחקר במשרדי הגסטאפו.

במהלך מלחמת העולם השנייה הציתו הנאצים את בית הכנסת ההיסטורי של לנצהוט. לפי עדויות, רהיטי בית הכנסת נערמו במרכז ההיכל והחלו לבעור, אך לפתע כובתה השרפה בידי קצינים גרמנים שהגיעו במהירות לפי הוראה מגבוה שניתנה הודות להתערבותו של פוטוצקי, שהמפקדה הנאצית שכנה בארמונו. התערבות זו הצילה את בית הכנסת ההיסטורי מחורבן.

גלריה מצולמת מבית הכנסת ומחדרו של המגיד מקוזניץ, ועוד פרטים על בתי הכנסת בלנצהוט, בפרק הבא אי"ה.