ה"אביר יעקב" מסדיגורה זצ"ל
ה' טבת, יום השנה לפטירתו.
מאת: יעקב רוזנפלד, גנזך קידוש השם.
הרבי הקדוש מסדיגורה היה נחשב כאחד מגדולי צדיקי הדור בין שתי מלחמות העולם, וגם בארץ ישראל, שאליה הצליח להימלט בנס מתחת למלתעות הנאצים, היה מגדולי מנהיגי וצדיקי הדור, ורבים נהרו לפתחו. הרבי הקדוש, שמרבית חסידיו נהרגו בימי השואה, היה מלפנים רבי נערץ לאלפים ורבבות, ומשהגיע לארץ ישראל ראו בו רבים מבני היישוב הישן והחדש צדיק הדור ובאו תכופות להיפקד אצלו בדבר ישועה ורחמים.
מירושלים היו שיירות מצויות לתל אביב, רבים מבני חסידויות ותיקות היו נוסעים למעונו להתבשם מקדושתו ולזכות בברכתו.
הרבי הקדוש רבי אברהם יעקב מסדיגורה לא זכה לילדים וגידל שתי אחייניות בביתו.
אהבתו לארץ ישראל הייתה לשם דבר וגם בימי הרעה, בהיותו בווינה תחת שלטון הנאצים, כשנקרתה לפניו הזדמנות ממשית להגר לארצות הברית לא אבה לשמוע על כך והודיע בנחרצות: "מכאן אני נוסע רק לארץ ישראל".
השלטון הנאצי חיפש אז להשפיל דווקא את האדמו"רים ואת הרבנים, ולכן אולץ הרבי הנערץ, מגדולי צדיקי ומנהיגי הדור, לטאטא את רחובותיה של וינה לקול צחוקם ולגלוגם של המקומיים, שהפכו באחת פניהם והיו אויבים לשכניהם. אז קיבל על עצמו ואמר: כשאזכה להינצל מכאן ואעלה לארץ ישראל אנקה ואטאטא את רחובותיה.
כשזכה וניצל מהתופת ועלה לארץ ישראל והתיישב בתל אביב, היה מדי יום ביומו יוצא לרחבה שלפני הבית שבו התגורר ומטאטא את הרחוב. הוא הפסיק מנהג זה (בפרהסיה) משהבחין כי חסידים עוקבים אחריו ושמים לב למעשיו.
הוא אהב את ארץ ישראל אהבה בלי מצרים. ביותר חיבב את הר הכרמל והיה מסתובב שם "במקום שבו צעד אליהו הנביא", כדבריו, בהתרגשות רבה.
הוא אהב את כלל ישראל והצטער מאוד על שהרוב מבני ישראל אינו זוכה לחיות חיי תורה ואמונה. דבר זה העיק עליו וטרד את שלוותו. הוא שאף שמדינת ישראל תתנהל לאור האמונה וההלכה, ואף דיבר על כך בהזדמנויות שונות, כמו במועצת גדולי התורה, שבה היה נחשב מנהיג נערץ שדבריו התקבלו תמיד.
כשהתבונן ביהודים רחוקים מהקב"ה בתל אביב, בקעה תחינה מליבו הכאוב:
ריבונו של עולם! אני מוחל לך על העולם הזה שלי, וגם מוותר על העולם הבא שלך, אני רק מבקש ממך, תאיר נא לבניך האהובים, יידישע קינדער, שלא יסתובבו עלי אדמות כמו בהמות!
בתקופה האחרונה סבל ממחלה ממארת וייסורי איוב פקדו אותו, אבל הרבי הקדוש נשאר אציל ומלך עד הרגע האחרון. הוא האיר פנים לרופאיו ולא הביע כאב ולא תרעומת. הרופאים השתוממו על גבורת נפשו, כי ייסוריו היו תהומיים. בשבת שלפני האחרונה, אפוף כאבים שאין לתארם, הוא אמר את תפילת "נשמת" במשך שעתיים וחצי.
הסתלקותו ביום ה' בטבת שנת תשכ"א השרתה אבל כבד על כל שדרות הציבור, והמונים ליוו אותו למנוחת עולמים. הוא נטמן בבית העלמין נחלת יצחק גבעתיים ורבים משתטחים על ציונו, בייחוד ביום הזיכרון, ה' טבת.
בגנזך קידוש השם מעלים את זיכרון קודשו, ומתפללים ולומדים לעילוי נשמתו. תהא נשמתו של הרבי הנערץ, הרב הקדוש רבי אברהם יעקב בן הרה"ק רבי ישראל זצ"ל, צרורה בצרור החיים.
הרבי הקדוש מסדיגורא בעצרת בבית הכנסת החורבה, כסליו תש"ג, עם בוא ידיעות האיוב על המתרחש באירופה.
