בימים ההם בתאריך הזה
פרקי היסטוריה, שזורים אלו באלו, בשישה המשכים מרתקים.
תמוז תשפ"ה, יעקב רוזנפלד – גנזך קידוש השם.
1.
השבוע ימלאו 99 שנה להולדתו של הרבי הגאון והקדוש מגור רבי פנחס מנחם אלתר זצ"ל.
לידתו של הצדיק הייתה ביום כ"א תמוז שנת תרפ"ו, בפלניצה, כיום אחד מרובעי ורשה, על הגדה הימנית של נהר הוויסלה, בפינה הדרום-מזרחית הרחוקה של העיר.
עד 1951 היא הייתה כפר נפרד, לאחר מכן הפכה לחלק מוורשה. לפני מלחמת העולם השנייה הייתה פלניצה, הנמצאת באזור מיוער, מקום מועדף ולבתי קיץ. אוכלוסייתה מונה כ-8,600 תושבים.
פלניצה שוכנת לאורך קו הרכבת הראשי, המחבר את ורשה עם לובלין.
רבי פנחס מנחם, בן הזקונים של הרבי ר' אברהם מרדכי אלתר, ה"אמרי אמת מגור" (מנישואים שניים), היה ילד פלא שספג רבות מתורתם, חסידותם וצדקותם של גאוני וצדיקי פולין, ורכש אוצרות של קדושה, חוכמה, הנהגה ומידות טובות מאביו הגדול, שאהבו כנפשו ולא זזה ידו מתוך ידו.
אהבת תורה של גדול הדור. מפייס את ספריו העתיקים בעשרת ימי תשובה.
תיעוד נדיר של בעל הפני מנחם זיע"א בילדותו, מנווט את הסירה (השמאלית). את הסירה הימנית מנווט אחיינו היתום רבי בנימין מנחם אלתר ז"ל. מאחורי הפני מנחם זי"ע נראה ר' צבי מיירנץ אוחז בילד. הנגיד והמחנך החסיד ר' צבי מיירנץ הי"ד היה אביו של ר' מוטל מיירנץ זצ"ל. הוא לימד את צאצאי האמרי אמת, ובמסגרת הלימוד לקח אותם מדי פעם לטיולים.
בפרוץ השואה, והוא נער רך, נמלט עם אביו לארץ ישראל. נישא למרת ציפורה אלתר בשנת תש"ו, ומאז שנת תשט"ז עמד בראש ישיבת "שפת אמת" בירושלים. כל ימיו התגורר בדירה צנועה וישנה במתחם הישיבה. היה תמיד מראשי היהדות החרדית וביטא בדברים צלולים את עמדותיה העקרוניות. רבי פנחס מנחם היה עובד ה', אוהב ישראל, גדול בתורה וחומל על שבורי לב. שנותיו בהנהגת חסידי גור כאדמו"ר, לאחר פטירת אחיו הרה"ק רבי שמחה בונים – ה"לב שמחה" – בשנת תשנ"ג, היו קצרות, אך הותירו חותם עז לשעה ולדורות. בשנת תשנ"ו, בתקופת שפיכות הדמים ברחובות ארץ ישראל – עידן פיגועי ההתאבדות, לא עמד ליבו הרך בצער ישראל. הוא פרסם מכתב חיזוק שתוכנו הדהד בעולם כולו, ומייד אחר כך נפטר בפתע, והוא בן 69.
שעות לפני הסתלקותו מהעולם התבטא באוזני הרבנית:
"מיתת צדיקים מכפרת. כלל ישראל שרוי במצב קשה. צריך מסירות נפש בשביל כלל ישראל. אני רואה שכאן קשה לפעול; מלמעלה אפשר הרבה יותר לפעול". גם בסעודת פורים, ובכלל בכל התקופה, הרבה לשוחח ולפזר רמזים על מסירות נפש למען כלל ישראל, ואיש לא הבין. פטירתו הפתאומית במוצאי פורים דמוקפין, אור לט"ז באדר ה'תשנ"ו, הכתה בתדהמה את כלל ישראל. באותו יום נפסקה שפיכות הדמים שהתחוללה בארץ ישראל באותה תקופה.
מסירות נפש לכלל ישראל. הרבי מגור מביע אהבה לכל יהודי מכל חוג ועדה.
מברך באהבה .
מסירות נפש הייתה מהותו של הרבי הקדוש מגור, וזו הייתה מהותם של אבותיו הק' מדור דור, וזו הייתה מהותו של רבו, אותו שכר אביו ללמדו תורה עם עלותו לארץ ישראל, הגאון רבי חייקל מילצקי זצ"ל, ועליו נספר בחלק השני של יריעה זו.
2.
רבי חיים חייקל
בהר המנוחות שוכן דומם קבר ועליו מצבה צנועה. לעיני המתבונן תהיינה השורות החקוקות עליה תמוהות, אולם מי שהכיר את הצדיק רבי חייקל מילצקי יודע שזו הייתה מהותו.
”פ"נ חיים חייקיל זאב מילצקי ב"ר ראובן ז"ל שסבל רוב ימיו יסורים ובעוונותיו הרבים לא הגיע להמדריגה שהי' יכול להגיע”.
לפני מאה שנה בדיוק, בשנת תרפ"ה, הגיע רבי חיים חייקל לארץ ישראל, ישר מבתי מדרשם של בעלי המוסר בני ליטא, שבצילם גדל ואת פריים חמד. הוא היה איש מוסר בכל הווייתו, עובד ה' וגדול בתורה. סביב דמותו הילכו סיפורים מופלאים. הוא נידון למוות כמה פעמים ברוסיה בעוון הפצת תורה וניהול ישיבה, וניצל בנס. בארץ ישראל כיהן כראש ישיבת חיי עולם, וכשהגיע הרבי מגור לארץ ישראל, שכר את רבי חייקל לשמש כמורה לבן זקוניו רבי פנחס מנחם.
רבי חייקל, יליד סלבודקה ותלמיד ישיבתה, פתח ישיבה בקרימנצ'וק ולאחריה בלובנה. על פעולתו זו כמעט שילם בחייו, כאמור, אבל הוא היה איש של מסירות נפש.
בארץ ישראל התגורר רבי חייקל בחצר שטרויס הנודעה (כיום, רחוב הע"ח 20 ירושלים), שבה התגוררו גדולי ירושלים ובעלי המוסר שבה.
"חצר שטרויס הפכה להיות מרכז של תורה ומוסר בירושלים. במקום התגוררו גדולי המוסר המפורסמים שבדור, שעלו מליטא והתיישבו בירושלים, ובהם: רבי יצחק בלאזר, רבי נפתלי אמסטרדם, רבי צבי לויטן, רבי יצחק מלצן ורבי אריה לייב ברוידא, אחיו של 'הסבא מקלם'. הקשר של השכונה לתנועת המוסר היה חזק כל כך עד שנהגו לומר בדרך הלצה כי מקור שם השכונה 'מוסררה' הוא מן המילה 'מוסר'. קבוצה מיהודי ירושלים קבעו אף הם את מקום לימודם בחצר, ונודעו אף הם בהתמדתם ובהנהגות פרישות ומוסר. ביניהם הרב מאיר הלר, הרב צבי הירש ויספיש (נכדו של הרב נחום משאדיק), הרב שמואל תפילינסקי, הרב יונה ראם, הרב אליהו ברוך פרלמן, הרב חייקל מילצקי, הרב יהודה הולצמן והרב זליג לייב לוין".[1]
מי בנה את חצר שטראוס (שטרויס)?
על ההיסטוריה של ה"שכונה" ושל מי שבנה אותה נקרא בחלק השלישי של יריעתנו.
הגאון רבי חייקל מילצקי זצ"ל. איש מסירות נפש.
3.
חצר שטראוס
שמותיהם של צדיקי ירושלים וגאוניה שחיו בחצר שטראוס ועבדו בה את בוראם מתוך קדושה ורוממות ובמיעוט ענייני ה"עולם הזה" והנאותיו ידועים בהיכלי התורה בכל העולם, המה גיבורי כוח במלחמתה של תורה, והרשימה המפורטת לעיל אינה מלאה. נעדרים ממנה שמות נוספים כמו הגאון רבי צבי פסח פרנק ועוד, שהגיעו אל החצר הזו בתקופה מאוחרת יותר, ועוד רבים מגאוני ירושלים שהתגוררו בעיר העתיקה או ה"חדשה" ורק קבעו את לימודם ביום ובלילה בבית המדרש שבחצר שטראוס. בין כותלי בית מדרש זה שרתה השכינה, והרגשת טוהר אפפה את כל מי שביקר בו ואפילו לשעה קלה.
חצר שטראוס נבנתה בידי איש יקר ומיוחד, אוהב תורה ולומדיה, רבי שמואל שטראוס, חמיו של מורנו רבי יעקב רוזנהיים, נשיא אגודת ישראל העולמית.
ר' שמואל היה בן תרבות אשכנז, היא גרמניה המערב-אירופית, אך ליבו נמשך דווקא להווי היהודי והטהור של מזרח אירופה, ומשכך התקרב ל"סבא מקלם" רבי שמחה זיסל זיו, ואף תרם סכום גבוה ל"בית המוסר" שבקלם.
ר' שמואל שטראוס, שעריסתו עמדה בין אנשי תרבות גרמניה ומהם ינק את השכלתו, הפך להיות מעריץ נלהב של יהודי השטעטל המזרח-אירופי, ובשנת תרמ"ד, לאחר פטירת אשתו, שלח את מורו ורבו הגאון הצדיק רבי יעקב שור זכר צדיק וקדוש לברכה לירושלים עיה"ק כדי לבנות בה דירות עבור תלמידי חכמים ולשכן אותם בהן חינם אין כסף.
רבי יעקב שור, שמאז ומעולם דגל בדרך החסידות והילך במשעוליה בדבקות ואמונה, הגיע לירושלים, ולאחר שיקול דעת יסודי החליט לייסד את השכונה הזו דווקא לבני המוסר – הליטאים שבירושלים.
מי היה "הגאון מקיטוב", רבי יעקב שור, ומה היה הקשר שלו עם הנדבן האשכנזי בן העיר קרלסוהה שבגרמניה? על כך בפרק הבא, לכבוד ציון 101 שנה לפטירתו, קיץ תרפ"ו, ולא לפני שנספר מה הייתה "מסירות הנפש" של הנדבן רבי שמואל שטראוס, טרם זכה לעשירות, שבעטייה זכה לתמוך בתורה ובלומדיה בהיקף כה נרחב.
בפרק האחרון נספר מעט על יהדות קרלסרוהה, עירם של ה"קרבן נתנאל" וה"ערוך לנר", ועל חורבנה הנורא לפני שמונים וחמש שנים.
המשך יבוא בעז"ה.
[1] ויקיפדיה.
