לנצהוט פרק ב'
כדי להכיר את דמויותיה של העיירה לנצהוט, נביא זיכרונות של כמה מיוצאי העיירה שהתרפקו בגעגועים על העולם הקסום שהיה ואיננו.
כאשר עולה ברצוני לשרטט דמות מהעיירה היהודית שהייתה ואיננה עוד, ניצבת לפני דמות סבי ז"ל מלנצהוט. סבורני כי זהו הסב היקר והטוב מכל הסבים שבעולם. אך יודע אני שגם אם אצליח לתאר את דמותו המופלאה, ללא משוא פנים ובלי לתת לרגשותי להתגבר עלי, אוכל לתאר רק את גדלותו של האיש היהודי בעיירה, אך לא את דמותו המיוחדת, ולא קווים מיוחדים לו, ורק לו. האם לספר על עבודתו את הבורא? איש ידוע חולי שקם כל בוקר בשעה 4 והלך לבית המדרש הגדול ללמוד ולהתפלל? האם לשבח את פזרונו וצדקתו, את הכנסת האורחים שלו, את כיבוד תלמידי החכמים שלו, את התרחקותו משקר ומלשון הרע, את דאגתו לחינוך הבנים ובני הבנים?
תהיה זאת תמונה מזהירה, אך כללית, כי לא היה מיוחד. כמוהו נהגו רבים בערים ובעיירות בפולין, בגאליציה, מעוזי התורה, היראה והחסידות.

החותמת של תומכי עניים נושאי המטה ולומדי משניות בלנצהוט
דיוקנה של סבתא (אלקע בריינדל פודרבייטל הי"ד)
זוכר אני את סבתי ב-13-12 שנותיה האחרונות. לא הייתה צעירה עוד. כל בנותיה וגם רוב בניה יצאו את בית הוריהם. רובם הקימו משפחות ונכנסו לעול הפרנסה. בצער גידול בנים המלווה את ההורים בחינוך ילדיהם היה גם צערם של סבא וסבתא. אך בזמן שסבא, השלם עם ליבו ועם אלוקיו, צפה בביטחון של יהודי לקראת הבאות, הייתה סבתא נאבקת…
בת עמדה ללדת – סבתא מוכרחה, כמובן, לצאת, לייעץ, להדריך, ולקנות את המתנות הראשונות. נכד או נכדה חלו – מיד סבתא מתייצבת לימין הרופא, מזרזת אותו, וכשיש טורח, טורחת ועוזרת על ידו. אינה חסה על כוחותיה, עד שחוגגת את ניצחונה על המחלה או על המיחוש.
(לאחר התיאור על פעילות הצדקה של סבתא במסגרת אגודת הנשים של לנצהוט, הנכד מספר):
גולת הכותרת של פעולתה הציבורית הייתה ייסוד בית יעקב בעיירה. עליה היה להילחם בקיצוניים משני הצדדים, ולבסוף הצליחה. נוסף לכך נתקלה בקשיים כספיים. היא לחמה בעקשנות וניצחה. שרה שנירר ע"ה הייתה מתגאה בבית הספר ובסבתי והעלתה על נס את עקשנות רצונה של אשה יהודייה זו…
(יצחק נבנצאל)

בית יעקב בלנצהוט. למעלה ממאה תלמידות התחנכו בבית הספר, שנתיים (!) לאחר פתיחתו, בנוסף לשמונים תלמידי גן הילדים בגילים 3–6.
שני מוסדות אלו עשו רושם רב על יהודי לנצהוט, ואפשר לומר כי אף עוררו כעין מהפכה במשפחות יהודיות מסוימות…
הנערות שלמדו והתחנכו בבית יעקב רכשו להן ידיעות בתורה, יסודות ההלכה ודיני ישראל וקנו להן אורח חיים דתי ומסורתי. חינוך הבנות האלו נתן את פריו. משורותיהן באו אחר כך הפעילות המסורות שהשתתפו בכל הפעולות למען אגודת ישראל, הן לצורכי השעה והן לצורכי יישוב הארץ…
(בנימין איינהורן)
גבורה יהודית – סיפור
מנדל שטרנהיים, בהיותו בצבא, נאסר על שסטר לסרג'נט (דרגת פיקוד מקבילה לסמל) פולני כתגובה על שאמר לו ג'יד בכוונה להעליבו. הוא נכלא בבית הסוהר בלובלין והיה צפוי לעונש חמור מאוד. סבתא, אלקע בריינדל פודרבייטל, פנתה להרב מאיר שפירא זצ"ל שיפעל למענו, אך הוא העלה חרס בידו. סבתא החליטה להתקשר עם הפרקליט הצבאי…
היא אמרה לפרקליט הצבאי (כפי שסופר לי לימים בישיבת חכמי לובלין, שבה נחשבתי כתלמיד מו המניין):
אם אתה חושב שאמירת ז'יד היא פחות מעליבה את החייל מסתירת לחי, סימן שלא התנשאת לדרגה של איש תרבות, שנשקו הרבה יותר מעודן מאשר כוח הזרוע הגס. ואוי לו למשפט הצבאי הפולני אם הוא מבוסס על עקרונות כאלה…
(יצחק נבנצאל)
שו"ב וחזן העיירה הרה"ח ר' יהודה יעקב בעלז זצ"ל. חסיד, צדיק ומכניס אורחים
הודות לשמו הטוב (כחזן ובעל תפילה בעיר פשמישל) שהלך לפניו הוזמן הגביר האדיר ר' דוד טננבאום וסגניו ר' חיים לינדנבאום ור' אלימלך פרלמוטר על ידי ראשי העדה לבוא ולהתייצב לפני הרב דמתא הגאון הצדיק ר' שמחה שפירא זצ"ל ולפני ראשי העדה, ובהזדמנות זו להתפלל בבית המדרש הגדול.
בשבת חנוכה תרל"ד התכנסו אנשים מכל בתי התפילה בעיר כדי להאזין לתפילותיו. חסידים, מתנגדים ופשוטי עם גמרו עליו את ההלל.
על ידי שבעה טובי העיר ובהסכמת הרב מרן ר' שמחה שפירא זצ"ל, מרא דאתרא, הוא התקבל פה אחד לשו"ב קבוע בעיר לנצהוט, עיר נודעת לשם ולתהילה על חכמיה, סופריה והוגיה, עיר ששימשה למופת לערים קטנות וגדולות שבגאליציה התיכונית והמזרחית. בחודש אדר שנת התרל"ד השתקע עם כל משפחתו בלנצהוט, שם כיהן כשו"ת מכובד במשך שלושים ושבע שנה.
(…)
מדי שנה בשנה, כשהגיע חודש אלול, הייתה התכונה רבה בביתו.
הוא הכין את מקהלתו לתפילות של הימים הנוראים. משורריו ועוזריו היו בחורי חמד חובשי בית המדרש, וביניהם הבחורים החשובים ר' מרדכי פלאשן, ר' יצחק וינר, דוד וולפמן, יצחק זהורהאפט ועוד, שהיו אחר כך לבעלי בתים נכבדים ובעלי תפילות הגונים ומפוארים.
נוסח תפילתו הנעים ומנגינותיו אשר משכו את לב שומעיו נשארו למורשת כל בעלי התפילה בעיר לנצהוט גם אחרי היעדרו…
להלן קטעים מרשימתו של אנשיל כ"ץ, יליד לנצהוט ("לנצהוט עיירתי").
תורה קדמה לכול בעיירה
היו חברות "הכנסת אורחים" ו"ביקור חולים", "חונן דל" – לעוברי אורח ו"תומכי עניים" לעניי העיר. גמילות חסדים ותלמוד תורה ליתומים עניים ולילדים שיד הוריהם לא השיגה להחזיק מלמדים. כל חברה ותפקידה, עם תקנות ישנות נושנות.

חברי הנהגת המזרחי בלנצהוט יושב משמאל אנשיל כץ
תקנות בנות מאתיים שנים ויותר…
…כסוחר כסנדלר, כחייט כנגר, כנחתום כפחח, כל יהודי מושך בפרנסה, ראש הקהילה וכל בעל בית בעמיו יודע שכל העושר והרווחים טפלים לתורה.
להלן מתאר כ"ץ את שבתותיה של לנצהוט:
בחורף, לפני עלות השחר, ובקיץ אחרי סעודת הצהריים מתאספים לשיעורו של ר' וולף קלריסטנפלד, בבית המדרש המלא מפה לפה.
ובין פרשה לפרשה, מחלק שמריל שמש ספלי תה ויענקל אנפנג שולף מכיס הקפוטה שקית קוביות סוכר…
- בפרק הבא: המשך הווי העיירה לנצהוט.
- בפרקים הבאים:
- עלילות דם בלנצהוט
- הגרף פוטוצקי אוהב היהודים
- בית הכנסת בלנצהוט
- סופה המר של עיירה יהודית קסומה