הקפות במחנה ריימסדורף
"מגנזי הארכיון"
מאת: יעקב רוזנפלד
על מחנה ריימסדורף לא רבים יודעים היום, כשם שלא שומעים על העיר צייס, השכנה שלו. האמת שגם לפני 85 שנה לא היה ריימסדורף מקום מוכר לרוב המוחלט של בני האדם שנכלאו בו לעבודת פרך בבית החרושת לבנזין סינתטי. אלפי היהודים, בעיקר מהונגריה, נאלצו לעבוד עבודה מפרכת קשה מאוד. הם עבדו במשך 12 שעות ברציפות בלי מנוחה וקיבלו מזון בלתי מספק.
בסוף החורף של שנת תש"ה הכריחו הנאצים את אסירי המחנה, קרוב לחמשת אלפים במספר, לצעוד לכיוון טרזינשטט. רובם למרבה הצער לא שרדו את הצעדה. הם כשלו בדרך או נורו בידי המרצחים. מבין כל הצועדים בדרך הקשה שרדו רק כמה מאות. הם הגיעו לטרזינשטט ביום שחרור המחנה, יום סיום המלחמה.
הסיפור הזה הוא עצוב וקורע לב, ומצד שני, הוא מבטא את גבורת הנפש היהודית. בתוככי מחנה ריימסדורף מתרחש הסיפור הזה בעיצומם של ימי השואה, והוא פורסם בשנת תשי"א בידי הרב שמואל זנוויל כהנא, בן רבה של ורשה הגאון רבי שלמה דוד כהנא זצ"ל.
בגזיר עיתון "הצפה" מצהיב בתוככי ארכיון גנזך קידוש השם נמצא סיפורו של הרב כהנא הבן, שהיה יושב בהר ציון בקבר דוד המלך ובמרתף השואה, ומשכך אגר בזיכרונו מעשים רבים ממה שסיפרו ניצולי השואה שבאו לאתר ההנצחה הזה.
המבקרים והתלמידים שסיירו בימים האחרונים בין מדפי ארכיון גנזך קידוש השם התמקדו בעיקר בתיעוד העצום ששמור ומקוטלג ביד אומן על חגי ישראל והימים הנוראים בימי השואה. אנשי הצוות, שמלווים את המבקרים ובעיקר את התלמידים, עומדים מהצד ומתבוננים: מה הכי "תופס" את העיניים מבין שלל העדויות והמסמכים. שמתי לב שהסיפור הזה, שאכתוב אותו בשינוי עריכה בסיסי, ריגש מאוד רבים מהמבקרים.
שותפות במחנה
שותפות נקשרה במחנה ריימסדורף בין הגאון ר' משולם לבין לייזר שהיה טייח במקצועו. שניהם עבדו בפרך בבית החרושת עבור הנאצים. יום יום הלכו לפנות בוקר לעבודה, יחד מעדו ר' משולם ולייזר ועבדו עד אפיסת הכוחות לקול צרחותיהם של הנאצים. כמו צללים חזרו כל לילה מהעבודה, ואז היה ר' משולם מדבר על ליבו של לייזר הטייח ומנחמו באמונה וביטחון. לייזר היה מסייע לר' משולם ללכת על רגליו החלושות, ור' משולם היה מחזיק את לייזר בדברי חיזוק ונחמה. זו הייתה השותפות ביניהם, שותפות של חיזוק בגוף ובנפש. כל אחד נתן את חלקו.
חצי שנה התקיימה שותפות זו, ור' משולם הקפיד עליה בעיקר בשבת. מה היה בשבת? ובכן, על עבודה בשבת ויום טוב לא ויתרו הנאצים, אולם ר' משולם הצליח להינצל מעבירות חמורות שכן לפי חז"ל, שניים שעשו יחד – פטורים, ולכן היה תמיד מבקש מלייזר הטייח שיישא יחד עימו את המשאות, וייטול עימו את עול העבודות הקשות שכם אחד, וכך היו ניצולים מדי שבת מעבירות חמורות של חילול שבת.
ר' משולם ידע שסכנה יש ביוזמה זו, כי הנאצים לא אהבו שאחד עוזר לשני לעבוד ור' לייזר לא רצה להסתכן, ולכן הבטיח לו ר' משולם "חלק בגן עדן".
מדי שבת היה לייזר מסייע לר' משולם לעבוד ונשא יחד עימו משאות, ופעמים רבות עקב כך נבצר ממנו לסיים את המטלות שלו והיה בסכנה, אבל הוא המשיך לדבוק במסירות בהסכם שלו עם ר' משולם. חוץ מר' משולם ולייזר, לא ידעו עוד בני אדם על ההסכם הזה. הם ראו בסיועו של לייזר מעשה הומניטרי שכן איש חלש היה ר' משולם, ועמד כל העת באפיסת כוחות.
הגיע חג שמיני עצרת שחל באותה שנה בשבת קודש…
הטילו על ר' משולם לשאת קורות, ולייזר הטייח סייע בידו, כרגיל. פתע, בעיצומה של העבודה, שכח ר' משולם איפה הוא נמצא. הוא נזכר בחג, ואז, פתאום תפס קורה אחת, חיבק אותה כמו ספר תורה והתחיל לרקוד איתה בדבקות נפלאה כמו שרוקדים בשמחת תורה בעת ההקפות…
תחילה פיזמו השניים: "מלך עולמים הושיעה נא", ולאט לאט עלה קולם והתנשא לשירה אדירה. הם צווחו את נשמתם הטהורה: מלך עולמים הושיעה נא, ואז ר' לייזר ור' משולם יצאו בריקוד עצום. הם שרו בקול רם ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו ורקדו חבוקים עם הקורות, משל הם חובקים ספרי תורה בבית כנסת מואר ומוקפים מאות ילדי חמד ודגלים בידיהם…
אנשי המחנה השתוממו, ניסו להעיר להם כי סכנה נוראה יש בדבר, אולם ר' משולם לא היה בזה העולם כאן, הוא הלך והתנשא בריקודו יחד עם לייזר והיה נראה עליהם שהשתנתה מראיתם וגבהה קומתם, כך באמת, לפי התיאור. עמדו השניים ורקדו יחד עד שהופיע איש ס.ס. וירה בהם והרג אותם. כך מתו שני הקדושים השותפים יחד ועלתה נשמתם בטהרה מתוך שמחה עצומה, מתוך שירת ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו…
הריקוד בשמחת תורה בגטו ורשה
אנחנו, בגנזך קידוש השם, בחרנו להביא את הסיפור הזה מתוך מאגר של מאות עדויות שמסודרות בארכיון שלנו, מהסיבה דלעיל.
מדגם מתוך התיאורים והעדויות שהצגנו בפני תלמידים ומבקרים בשבוע האחרון:
תיאור על "שמחת תורה בגיטו ורשה תש"ב", 15 אסירים ברומניה שחגגו הקפות בעמק הבכא, סציו 1941, שמחת תורה בגרמניה הנאצית בברלין (!), שמחת תורה בגטו קובנה תש"ד, שמחת תורה ברדוויל תש"א, תיאור על סוכות בסיביר "אשר כדי לא לעבוד בו שיחדנו במגפיים, נעליים, לחם וסיגריות"… עדות נפלאה על בניית סוכה בגטו "ווארטא",על סוכות ביערות פינסק, על "לולב בלי אתרוג" באושוויץ, סוכות כשרות בגטו וילנא, עדות על התור הארוך בקאליש להיכנס לסוכה למרות חטיפות הנאצים, עדות נדירה על סוכת "צריף החסידים" במחנה העבודה טשנסטחוב, על ראובן ישראל קוט שבמסירות נפש הוריד את תקרת בקתת השמירה והניח עליה קש כדי לקיים מצוות סוכה בשוואנינגן, על פינצ'ה שטייאר במחנה זגלמביה שלא התייצב בארוחת הצהריים ולאחר חיפוש נמצא בסוכה שבנה לעצמו ומפזם אושפיזין… הוא נשפט לשבעה ימי מעצר במרתף קר ואפל ובכל ימי העונש שמעוהו אומר תהילים, עדות מגטו טרנוב על תור ארוך של יהודים שבמסירות נפש עמדו והמתינו לארבעה מינים למרות שהייתה בכך סכנה מיידית, תיאור נדיר על ורשה שנת 1943, בסוכות של אותה שנה נבנו סוכות ויצאה הוראה מטעם ועד הרבנים "לכל מי שאגר מזון כי יחלקום חלק כחלק עם הרעבים, בייחוד עם הפליטים", תיעוד ההצלה הנסית של 50 הבחורים "שרקדו בליל שמחת תורה וטהר ליבנו על סף תא הגזים", תיאור מעניין על "אפיית מצות" בערב סוכות בהוראת רב העיירה צ'יזיב, כדי שיהיה לחם משנה בסוכה, ליל שמחת תורה בגטו וולומין רגע לפני ההשמדה, סוכה בלב מחנה בוכנוואלד, על "דמעות שליש של אלפי ישראל בנייטרה בעת שבירכו על סט אחד של ארבעה מינים שבועות לפני הגירוש הסופי", על הסוכה של ר' מנחם זמבה והאתרוג שהיה יקר בעיניו כשלל רב, בשנה האחרונה בגטו ורשה, על חג הסוכות האחרון אצל ר' שלום אליעזר מראצפארט, על ההקפות במחנה סקרזשיסקו סביב לחומש אחד בראשות הרבי מראדושיץ, על ההקפות בשנת תש"ד בגטו קובנה "שחיזקו את האמונה והכניסו תקווה ואומץ בליבות הקפואים", על הסוכות שהוקמו בבורות ששימשו למחסה מפני התקפות אוויר, על הסימטאות בין רחובות שירוקא ופטרובסקה שבהן היו סוכות מוסוות בתבן, ובתוכן "טעמו יהודי בריסק כזית לחם", על "ריקודים סוערים של בני הישיבה, בבית המלאכה בגטו קובנה, בליל שמחת תורה", על הרב שגאה בבכי במחנה גור בצרפת בליל שמחת תורה לפני הגירוש לפולין והיהודי הישיש שניגש אליו לנחמו באומרו: אל נא יבכה כבוד הרב, גם בפולין נמצא הקב"ה"… על שמחת תורה בשנת תש"א בוורשה – תיאור חי על חבורה גדולה של חסידים ותיקים שרקדו בדבקות עצומה ברחוב מילא, ברחובה של עיר… על וולף, החסיד הברסלבי, שהביא במסירות נפש אתרוג יחיד לוורשה המופצצת, שנת ת"ש…
כל אלה הם חלק זעיר משפע העדויות וקטעי התיעוד מכל רחבי פולניה, הונגריה, רוסיה, גרמניה, רומניה, אסטוניה, לוב ועוד.
הצוות החינוכי והתיעודי של גנזך קידוש השם מביע את רגשי הכרת הטוב לוותיקי העושים במלאכה שבזכותם נחשף הדור הצעיר לחומרים הנפלאים האלו שמספרים את גבורת הנפש היהודית בימי השואה.
