חינוך בשארית הפליטה

הישיבה בצעלה

יום אחר יום בוקעים מתוך כותלי בית הספר היהודי בצעלה קולות וניגונים המוכרים לנו מימים ימימה, והצובטים את לבנו... בעיר זו, שבה היה לא מכבר קול צליל יהודי בבחינת מיאוס, קול יהודי גבר על ההיטלריזם... על המפעל המבורך הזה חייבים להודות קודם כל לרבה הצעיר ורב הפעלים של צעלה, הרב ישראל משה אולבסקי.

תלמידי כיתה ב' במחנה המעצר - קפריסין

שעור גמרא במחנה העקורים בעיר שטוטגארט גרמניה

שעור במחנה הקורים רדנבורג- אוסטריה.

שיעור תורה לילדי שארית הפליטה בישיבה בגרמניה

תלמידי ישיבת 'שארית הפליטה' במחנה העקורים פרנוולד

קיבוץ שארית הפליטה 'אהל שרה' בלודז- 1946

מחנה עקורים היידנהיים- גרמניה

מלמד עם תלמידיו במחנה עקורים

בית יעקב בברגן בלזן

באפס תנאים ובהיעדר מוחלט של נתוני פתיחה מבטיחים, רק עם רוח יוקדת ואמונה לוהטת – קם "בית יעקב" בברגן-בלזן: "ה'עשיריה' שלנו נטלה על כתפיה את האחריות לקבץ יחדיו את אותם ניצוצות זעירים שרחשו בתוך הגופות הכחושים, המכוסים עדיין באפר הכבשנים. הייתה זו חובתנו לשוב ולהצית את האש... לגודל מזלנו, היו בינינו די הרבה מורות ומדריכות מנוסות, שהתמסרו לעבודה בלהט רב ובכוחות מחודשים. כך, שבועות ספורים לאחר השחרור, הוקמה מחדש בברגן-בלזן מסגרת לימודית של 'בית יעקב'. הבנות נהרו בהמוניהן אלינו, צמאות ללמוד, לחזק את אמונתן ולחדש את תקוותן לעתיד טוב יותר. הן חיזקו אחת את רעותה, עזרו זו לזו להתמודד עם מצבן החדש ועם הבעיות שהתעוררו בעטיו. קבוצות-קבוצות של בנות 'בית יעקב' החלו צצות בכל פינה ברחבי המחנה. הן פעלו ללא מבנים נאותים או משרדים ראויים לשמם. הבנות נאספו בצריפים, ישובות על גבי הדרגשים או על הרצפה, שותות בצמא את טל-החיים, את הלימוד הנצחי של דברי ימי עם ישראל!" (הרוח שגברה על הדרקון, עמ' 396). "בית יעקב" בברגן-בלזן, שראשיתו הייתה מצער עם קבוצת בנות מצומצמת, התרחב במהירות, ואף הוסיף תוך חודשים ספורים שלוחה שנייה בתוך ברגן-בלזן. מספר התלמידות בשתי השלוחות הגיע למאות בנות, וכעבור שנה הוקם שם סמינריון להכשרת מורות ומדריכות לתנועה!

כיתת לימוד במחנה עקורים סמוך לברגן בלזן

אל לב הנער

ר' לייבל קוטנר  ובני חבורתו הגו תוכניות  שונות כדי למשוך את לב נערי הקבוצה עם כל הצעירים הנלוים אליהם – לרוח היהדות. הם עשו זאת דרך פעולות מעשיות שונות, כתפילה בצוותא, למוד תורה בשעורי בית הספר, בסעודות נלבבות ארוכות של שירה והתעלות, בהחדרת יראת שמיים ע"י שיחות כלליות לנוער, ושיחות נפש ביחידות שערכו בני הקבוצה עם כל ילד וילד.

 כוחו של ניגון

לא קל היה "לטפל" בנער כמוני". דחיתי כל קירבה אל כל חמימות שהוצעה לי, משום כך כשר' לייבל קוטנר ראה בי דברים הטעונים תיקון ידע כי צריך אני לעבור "טיפול שורש" בצורת שיחה גלויה. הוא הטיל זאת על אחד מבני  החבורה – ר' חנניה קוזיץ. ופקד עליו  לפקוח עין עלי ולדעת את אשר עם לבי., הריח מיד במילים הראשונות שהחלפתי עמו , הריח ר' חנניה שלפניו אגוז קשה שאינו ניתן בקלות לפצח. משום כך הניח לי. סברתי לתומי שהוא הרפה מרעיון השיחה מעמי. באחת מסעודות השבת, כשהמבוגרים ישבו, כדרכם, בשלחננו והתערו בין הנערים, הצטרפו אל הניגון, לא הכרתיו אך רותקתי אליו עד לסיומו. בסיומו שאלתי את היושב לידי מי הלחין יצירה מופלאה זו. מיתרי רגש המוזיקה שניחנתי בו- נתעוררו בקרבי, אחר תרדמה בת שנים, שנות המלחמה.

בקשתי לשמוע את הנגון בשנית. ר' חנניה הבטיח לחזור עליו שנית לאחר הסעודה. יצאנו לבדנו אל משעולי סנטה  צזריה, ירדנו אל המפרץ וישבנו על סלע הפונה אל החוף, וכשברקע הומים גלי הים החל ר' חנניה לשיר את ה 'קל אדון'  בקול נעים, כשהוא שוזר הפעם את מלות הפיוט קל אדון בתווי הנגון, בהתאמה נפלאה.

הוקסמתי. הבטתי אל הירח שעל הרקיע השחרחר ושמעתי את קולו החרישי מסיים את הקטע "כח וגבורה נתן בהם להיות מושלים בקרב תבל". נתעוררו בי רגשות כמוסים. עם סיום הנגון עבר ר' חנניה לנגן באזני נגון "זכרנו" שהושר בבית מדרשו של הרבי בשנת תרצ"ז. במוחי רטטו זכרונות רחוקים, מי יודע, אולי אבא נהג לשיר את את הנגון בבית?... הלך הנגון והתגבר, מוחי הלך והתבהר, לבי נפתח, את רוב מלאכת החינוך עשה ר' חנניה באותו לילה, בכוחו של נגון.

                                                          (תחיינה העצמות האלה - אל לב הנער - ברוך לב)

תלמידי ישיבת מאור הגולה בעיר רומא, איטליה בראשות הרב אפרים אושרי

הישיבה בפרנוולד

הישיבה בפרנוולד הייתה ראשונה בשרשרת ישיבות שנפתחו במחנות העקורים בגרמניה, צרפת ואיטליה. תוך זמן קצר גדל מספר הבחורים הלומדים במידה מפתיעה, והצימאון הרוחני עורר השתאות: "אביי ורבא גורשו מוורשה והגיעו לפלדפינג עם היהודים", רשם ד"ר יצחק לוין, שליח ועד ההצלה, בשנת תש"ו (1946). "כשנכנסנו לאולם הישיבה, עמדתי סמור למקומי תוהה ומשתומם: הנה אותה ישיבה ממש, החיה בזיכרוני מימי נעורי. הנה לא נשתנתה ולא כלום. יאמר לי אדם: כלום היתה מלחמת עולם?! כלום היה גטו באמת?! כלום היתה מיידנק באמת?! עומד אני ואיני יודע על מה לתמוה תחילה. האשתומם למראה אותם השולחנות הארוכים שבישיבה שלי לפנים?! או עלי להשתומם למשמע אותו הניגון, המתנדנד, המתנענע, העולה ויורד?! כלום נמצא אני בפרנוואלד, מחנה עקורים על אדמה ארורה, או בסלבודקה מאז?!"

(לחיות וללמוד, החינוך היהודי בגטאות פולין וליטא בתקופת השואה, אוסף תעודות)

ישיבת תמכי תמימים במחנה עקורים

ישיבת נצח ישראל לפליטים בסן ז'רמן - צרפת

ישיבה גבהה ועד ההצלה

תלמוד תורה במחנה העקורים פלדפינג, גרמניה.

תלמוד תורה במחנה העקורים אנסבך

ילדים משארית הפליטה ואנשי צוות בבית ילדים בעיר גלושיצה, פולין

ילדים בכיתת לימוד בבית היתומים בצ'נסטוחוב

ילדים במחנה העקורים בדיבורג, עם חברי מועצת המחנה בכיתת הלימוד שלהם

תהלוכה במחנה העקורים ברגן בלזן בתמונה ניראים ילדי תלמוד תורה במחנה

ילדי תלמוד תורה אוסטריה

ילדי התלמוד תורה במחנה עקורים פרנוולד, גרמניה

כוחו של נגון

לא קל היה "לטפל" בנער כמוני. דחיתי כל קרבה או כל חמימות שהוצעה לי, משום כך כשר' לייבל קוטנר ראה בי דברים הטעונים תיקון ידע כי צריך אני לעבור "טיפול שורש" בצורת שיחה גלויה. הוא הטיל זאת על אחד מבני החבורה – ר' חנניה קוזיץ, ופקד עליו לפקוח עין עלי ולדעת את אשר עם לבי. מיד במילים הראשונות שהחלפתי עמו הריח ר' חנניה שלפניו אגוז קשה שאינו ניתן בקלות לפצוח. משום כך הניח לי. סברתי לתומי שהוא הרפה מרעיון השיחה עמי. באחת מסעודות השבת, כשהמבוגרים ישבו, כדרכם, בשולחננו והתערו בין הנערים, הצטרפו אל הניגון, לא הכרתיו אך רותקתי אליו עד לסיומו. בסיומו שאלתי את היושב לידי מי הלחין יצירה מופלאה זו. מיתרי רגש המוזיקה שניחנתי בו נתעוררו בקרבי, אחר תרדמה בת שנים, שנות המלחמה.

בקשתי לשמוע את הניגון בשנית. ר' חנניה הבטיח לחזור עליו שנית לאחר הסעודה. יצאנו לבדנו אל משעולי סנטה צז'ריה, ירדנו אל המפרץ וישבנו על סלע הפונה אל החוף, וכשברקע הומים גלי הים החל ר' חנניה לשיר את ה"קל אדון" בקול נעים, כשהוא שוזר הפעם את מלות הפיוט קל אדון בתווי הנגון, בהתאמה נפלאה.

הוקסמתי. הבטתי אל הירח שעל הרקיע השחרחר ושמעתי את קולו החרישי מסיים את הקטע "כח וגבורה נתן בהם להיות מושלים בקרב תבל". נתעוררו בי רגשות כמוסים. עם סיום הניגון עבר ר' חנניה לנגן באזני ניגון "זוכרנו" שהושר בבית מדרשו של הרבי בשנת תרצ"ז. במוחי רטטו זכרונות רחוקים, מי יודע, אולי אבא נהג לשיר את את הניגון בבית?... הלך הניגון והתגבר, מוחי הלך והתבהר, לבי נפתח, את רוב מלאכת החינוך עשה ר' חנניה באותו לילה, בכוחו של ניגון.

(תחיינה העצמות האלה – אל לב הנער – ברוך לב)

ילדי גן הילדים במחנה העקורים בוינה אוסטריה

בנות מבית היתומיות הקינדרהיים - פולין

הישיבה בברגן בלזן

ישיבות אלו היו תופעה מופלאה גם בהרכב תלמידיהן, בשיטות הלימוד שלהן ובכך שליכדו את כולם באחווה בלי מצרים. כך מתוארת הישיבה שקמה בברגן-בלזן בראשותם של הרבי מווייצן והרב ליבמן: "אתם יכולים לפגוש כאן בחורי ישיבה מכל הטיפוסים – בחור סלבודקאי, בעל מוסר נובהרדוקאי, בחור חסידי גליצאי נוסח בובוב, בחור פולני נוסח גור, וגם את הטיפוס התמים מהונגריה ורומניה, וכולם מתמזגים כאן במזיגה נפלאה. זה כאילו חלום, אולם עובדה היא שיומם ולילה שומעים קול תורה בתוך החומות הצרות של המחנה, ובדומיית הלילה מתפשטים ניגוני גמרא מתוקים. אין לילה ששערי הישיבה יהיו סגורים! שיעור הפלפול נאמר על ידי הרב הירש מייזלש. שיעור במוסר אומר ראש הישיבה הנובהרדוקאי הרב גרשון ליבמן, ואחר כך עולה מאליו ניגון נפלא; מזיגת כל הישיבות בפולין, ליטא, הונגריה, גליציה ורומניה. בחור רומני שר 'ישמחו במלכותך' והנה בחור חסיד גור שר 'מארש' עליז, ובחורי בובוב 'אב הרחמים', ופתאום האולם כולו רוקד בהתלהבות. תלמידי הישיבה יחד עם מוריהם מקיימים את 'וחיי צער תחיה', הם שרים לא פעם רק אחרי מעט תפוחי אדמה ופרוסת לחם. ואולם, 'אל דאגה' אומר בחור אחד למשנהו, 'רק בשמחה' אומר בחור גור, ועל ידו בפינה יושב בחור נובהרדקאי ובניגון בכייני לומד בדבקות 'מסילת ישרים' ו'יסוד ושורש העבודה'.

(שערים)

שעורי תורה במחנה עקורים

בית ספר יבנה במחנה עקורים גברזה, גרמניה. בתמונה הרב אביעזר בורשטין מראשי ועד ההצלה

שעור התעמלות במחנה העקורים

בית ספר אחיעזר במחנה עקורים אנסבך - גרמניה

בית יתומים בפולין של אגודת ישראל תחת השגחתו של ר' לייבל זמוטאש - סיון תש'ו

בית יעקב במחנה עקורים ברלין

בית ילדים במחנה עקורים

הישיבה בפרנוולד

מחנה פערנוואלד היה מחנה גדול שהשתרע על מקום נרחב.

במקום היה מספר קטן של בניינים גדולים, אחד מהם, המתאים מביניהם, יועד על פי הוראתו של רבינו לשמש את תושבי המחנה כבית המדרש לתפילות וללימודי הישיבה.

עוד באותו יום כשהגענו לפערנוואלד מיהר רבינו הרבי מקלויזנבורג לכנס את כל הבחורים. היו בחורים מבוגרים ואף צעירים, אך רוב הבחורים היו בגילאי 15–17. גם בעלי בתים התכנסו יחד עם הבחורים. רבינו פתח בדברים נרגשים, הרבי ביקש מהבחורים שילמדו בהתמדה מרובה וישקדו על תלמודם כשהוא אומר "סי קומט הייליע וינטר נעכט" – "באים לילות חורף קדושים". הרבי קבע כי סדרי הישיבה יתחילו דבר יום ביומו כבר באשמורת הבוקר בשעה חמש.

מעט הספרים שהיו לנו הובאו מבית העלמין במינכן, תחילה הביאו משם יהודים שנסעו לבית החיים במינכן, שם לטענתם יש ספרים רבים, הם אכן חזרו עם שלל רב של ספרים וטליתות.

את ההתלבטות של איזו מסכת להתחיל ללמוד פתר הרבי על אתר. המסכת שיש ממנה מספר הגמרות הגדול, ובהתאם התחלנו מסכת גיטין שממנה היו הכי הרבה עותקים, בס"ה תשע גמרות.

(ממחשכים הושיענו – הרב ישעיהו גליק)