כ"א באדר יום ההילולא של רבי אלימלך מליז'נסק

 

ליז'נסק – עיירה בדרום מזרח פולין. בתקופת הממשל הפולני השתייכה ליז'נסק למחוז לנצוט.

רבי אלימלך מליז'נסק – "הנועם אלימלך"

נולד בשנת תע"ז (1717), נפטר בשנת תקמ"ו (1786).רבי אלימלך שייך לדור השלישי של החסידות, בהיותו תלמידו של המגיד ממזריטש, אולם גם  נחשב למעתיק השמועה של תנועת החסידות בהיותו רבם של כל מנהיגי חצרות החסידים שהתפתחו. "הרבי של הרבי'ס", כך כונה הרבי ר' אלימלך בפי רבים מגדולי הצדיקים. ואמנם, כל גדולי החסידות בפולין ובגליציה בסוף המאה ה-18 יצאו מבית מדרשו, ביניהם: ה"חוזה" מלובלין, ה"מגיד" מקוז'ניץ, בעל "התניא", ר' מנחם מנדל מרימנוב וה"אוהב ישראל" מאפטא.

ר' אלימלך ואחיו ר' זושא מאניפולי ערכו יחד "גלות". סיפורים רבים מתהלכים על קורותיהם בשנות הגלות, שבהן ניסו להסתיר את זהותם.

בשנת תקל"ג, עם פטירת המגיד ממזריטש קיבל ר' אלימלך את הנהגת החסידים בגליציה. הוא קבע את מושבו בליז'נסק, וזו הפכה כך למרכז רוחני שאליו נהרו חסידים רבים.

ר' אלימלך נפטר בכ"א באדר תקמ"ו (ויש אומרים תקמ"ז), וקברו מושך אליו המונים לאור המסורת החסידים מפיו של ר' מנחם מנדל מרימנוב, תלמידו של ר' אלימלך, שהביקור בציונו של ר' אלימלך הוא סגולה להתעוררות בתשובה.

כאשר שאלו את האדמו"ר רבי שלמה מרדומסק, בעל "תפארת שלמה", מה טעם הוא הולך לקברו של רבי אלימלך דווקא, השיב ואמר: "זה המבין טעם שעושים הילולא על קברו של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי דווקא ולא על קברי תנאים אחרים, יבין גם מה טעם הולך אני לקברו של ר' אלימלך דווקא ולא לקברותיהם של צדיקים אחרים". קברו של ר' אלימלך הוא מוקד של עלייה לרגל, תפילה והתעלות. רבים חשים כי במקום זה נוצרת התעוררות מיוחדת לתפילה, ואומרים בשמו הבטחה, שכל מי שיפקוד את קברו יזכה לעשות תשובה.

ספרו – ה"נועם אלימלך"

חיבורו  "נועם אלימלך" היה מראשוני ספרי החסידות, ובו עיקרי דרכו ושיטתו, אשר קובצו יחד על ידי בנו אלעזר, ונערכו לפי סדר פרשיות השבוע  דברי התורה נאמרו על ידי רבי אלימלך בשבת ונכתבו על ידי בנו. לאחר שהראם לאביו קיבל את ברכתו, אך על-פי ציוויו לא הביא את הספר לדפוס עד לאחר פטירתו, ספר זה הוא נכס צאן ברזל בתנועת החסידות ורבים קובעים בו לימוד מדי שבת. בהסכמות לספרו, שניתנו מפי גדולי רבני הקהילה, הורעפו עליו ועל ספרו שבחים רבים. רבים נוהגים להניחו כסגולה וכשמירה למראשות החולים כדי שיחלימו במהרה.

רבי אלימלך חיבר תפילה  שנועדה לאמירה כהכנה לתפילת שחרית הידועה כתפילה קודם התפילה או תפילת רבי אלימלך.

"אַדְּרַבָּה, תֵּן בְּלִבֵּנוּ שֶׁנִּרְאֶה כָּל אֶחָד מַעֲלַת חֲבֵרֵינוּ וְלא חֶסְרונָם, וְשֶׁנְּדַבֵּר כָּל אֶחָד אֶת חֲבֵרו בַּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וְהָרָצוּי לְפָנֶיךָ, וְאַל יַעֲלֶה שׁוּם שנְאָה מֵאֶחָד עַל חֲבֵרו חָלִילָה וּתְחַזֵּק הִתְקַשְּׁרוּתֵנוּ בְּאַהֲבָה אֵלֶיךָ, כַּאֲשֶׁר גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ. שֶׁיְּהֵא הַכּל נַחַת רוּחַ אֵלֶיךָ "

 

ליז'נסק בתקופת השואה

בספטמבר 1939 נכבשה ליז'נסק על ידי הגרמנים. וכבר בכניסתם החלו לחטוף יהודים לעבודות כפייה. העלו באש את בית הכנסת, והחרימו את הרכוש היהודי. בתחילה עודדו הגרמנים את היהודים לעבור את נהר הסאן לכיוון השטח שבשליטת הרוסים.

היהודים שלא עזבו את ליז'נסק הוכנסו לגטו, אליו הובאו גם יהודים מכפרי הסביבה. הגרמנים הוציאו מהגטו קבוצות של יהודים אל בית הקברות היהודי או ליער הסמוך, בו נחפרו בורות וירו בהם.

גטו ליז'נסק חוסל בתש"ב – ספטמבר 1942, ורובם של היהודים גורשו למחנה ההשמדה בלז'ץ.

מסורת בת דורנו מספרת שהנאצים ביקשו מיהודי המקום לחפור בקברו של הצדיק בחשבם כי בתוך הקבר טמנו היהודים את כספם וזהבם. היהודים סירבו והיו מוכנים אף להקריב את חייהם בשל כך. הנאצים, שהיו כה להוטים אחר הממון דרשו מהפולנים המקומיים לעשות זאת, אך הפולנים שידעו על הסגולות של הצדיק נרתעו אף הם מפעולה כזו וסירבו. או אז החליטו הנאצים לחפור בעצמם. הם ניתצו את המצבה וחפרו בקבר, וכשראו את הצדיק שלם בתכריכיו כפי שהניחוהו במיתתו נחרדו ונמלטו מן המקום, כשהם משאירים בחיים את כל היהודים שעמדו סביב בעת החפירה.