חנוכה

מסיבת חנוכה לילדים במחנה העקורים בעיר פיורדא, גרמניה. המתנות נתרמו על ידי משפחותיהם של החיילים האמריקאים ששהו אז במחנה הצבאי בעיר נורמברג.

מסיבת חנוכה לילדים באחד ממחנות העקורים

יהודים משארית הפליטה מקבלים חנוכיות מידי הרב נתן ברוך מועד ההצלה

ילדי הגן במחנה העקורים נידרבאירן, גרמניה, במסיבת חנוכה.

חנוכיה מסיציליה

טקס הדלקת נרות חנוכה במחנה וסטרבורג, הולנד

נר ראשון של חנוכה

מחנה יאנובסקה, לבוב, גליציה, חנוכה תש"ג

נזכרתי לפתע כי נר ראשון של חנוכה היום. מצאתי שני בדלי נר וגפרור." יהודים" קראתי כמטורף, "יהודים, היום נר ראשון של חנוכה! יהודים, האזינו לברכה על נרות חנוכה!" כל הצריף הרעיד, התחשמל. האנשים שהפכו לצללים, קמו והתחילו צוהלים וזוחלים כנמלים אל הקומה השלישית, למדף שלי, אל בדל הנר שלי.

נשמעים קולות: " מה הוא רוצה? מי העז לברך על נרות חנוכה? מיד יהרגו את כולנו". "שיברך לו" צועקים אחרים. קולי גובר ומשתלט. אני מברך בקול בוטח, חזק.

דממה בצריף, קולי נשמע בכל פינה "הנרות הללו אנו מדליקים על הניסים ועל הנפלאות" אני מדבר על נס חנוכה, אני מדבר על רוח - עמידה ועל התקווה. נדמה, כי דברי יורדים כגשם על אדמה שחונה. צריף מס' 5 מאזין.

(דוד כהנא, יומן גיטו לבוב)

חנוכיה מעוטרת בבית הכנסת העשוי בעיירה פיאסקי

חנוכיה מעוטרת מהעיר פרנקפורט, גרמניה

חנוכיה מאולתרת ששימשה יהודים במחנה העבודה גוגולין, גרמניה, ועוצבה בהשראת עבודת הכפיה שם

חנוכיה מפולין

בנות ישראל בחנוכה במחנה עבודה

שבוע לפני החג התחלתי להוציא מפסולת החוטים שקיבלנו לניקוי המכונות, את חוטי הכותנה, והחבאתים מתחת למזרונים שבמחנה. בת אחת שאלה אותי לפשר מעשי. ספרתי לה על כוונתי, וכשבקשתי ממנה לעזור לי להשיג חמישה תפוחי אדמה בלתי מבושלים, היא התלהבה מן הרעיון, והנה ברשותנו כבר תפוחים. חתכתי אותם לחצאים וגלפתי בתוכם מקום לשמן. שזרתי את חוטי הכותנה לפתילים והכנסתים לתוך התפוחים. גנבתי את פחית השמן שבה השתמשתי לשימון המכונה בבית החרושת ויצקתי את השמן לתוך התפוחים, והנה לפנינו חנוכיה.

בליל חנוכה הראשון, הדלקתי את הנר הראשון וברכתי עליו את הברכות, שרנו יחד " מעוז צור" ונזכרנו  כיצד חגגנו את החג בבית. מאחר וראיתי את השפעתו הטובה של הערב על חברותי, השתכנעתי שעשיתי דבר נכון והחלטתי להמשיך.

ארבע ערבים עבר הכל כשורה. בליל חמישי נכשלנו. משום מה אחרנו בהדלקת הנרות, אשר עוד דלקו בשעת השריקה לכיבוי האורות. בן רגע כבתה התאורה ובחושך שהשתרר הסגירו אותנו נקודות האור שבקעו. השומרת על השער רצה אל מקום האור, בהיותה בטוחה כי אנחנו מאותתים לאוירוני האויב שלעיתים ביקרו כאן בלילות, פרצה את הדלת ונדהמה מן המחזה שנתגלה לעיניה. חדר  מסודר, כל בחורה יושבת על מיטתה וכולן שרות בצוותא. צעקתי:"אכטונג" (הקשב!) אבל הדם קפא בי. במשך שניות אחדות ראיתי בעיני רוחי את העונש הצפוי, עשרים וארבעה ראשים גזוזים מחדש, וגרוע מזה – 24 זוגות עיניים מאשימות. לקול שאגתה- מה קורא פה? - התאוששתי ועניתי: גב' מפקחת, השבוע יש לנו לזכר המכבים, כאשר יהודים מועטים ניצחו אויבים מרובים. לא חשבתי באותו רגע  מה אמרתי לה גם לא שאפתי להראות כגבורה. אבל נאלצתי להשיב, כי השאלה הופנתה אלי. כנראה דיבר ממני איזה דיבוק, כי לא התכוונתי כלל להתגונן. כולנו חזרנו להכרה. כשהמפקחת עזבה את החדר, מבלי להוסיף מילה.

והנה קרה דבר שלא יאמן,- לא נענשנו! להיפך, אותה מפקחת ס"ס, שהיתה גם מחלקת תוספת לבחורות, שסחבו את  חבית האוכל, קראה לי ובזמן שהוסיפה לי את הדייסה, חשבתי על אותו ליל חנוכה, ושוכנעתי מחדש, שאכן כדאי היה הדבר.

לאה נוימן וייס - ילקוט מורשת

חנוכיה משנת תק"ד

חנוכיה שנמצאה על הריסות בית כנסת בפראג

דף מיומנו של משה פלינקר. מתוך הספר הנער משה

חנוכיות ופמוטות שנבזזו על ידי הנאצים

"אז אגמור בשיר מזמור..."

גטו וורשה, פולין, חנוכה, בימי הזעם

הדלקת נרות בגטו הייתה סכנה-של-ממש, שלא לדבר על נרות בחלון הבית בחשכת-הליל. מי שהעז להפר את הוראות האפלה המוחלטות, מיד הוצא להורג באשמת איתות ועזרה לאויב.

הייתה זו מסירות-נפש מאין-כמוה של ר' מאיר, שהחליט על אף הכל, להעלות את שלהבת נר-המצווה בחלונו הצופה אל רחוב הגטו, השורץ משמרות נאציים.

ידוע היה בחיבתו להדלקת נרות של מצווה. בימים כתיקונם מהדר היה במצווה זו, והיה שולחנו הערוך בשבת מופץ באור-יקרות. אבל בגטו, מאין ישיג נרות??

זהו סיפורו של ר' מאיר. חודש ימים לפני חנוכה אסף ר' מאיר בכל מיני דרכים מעט נרות כדי שיוכל לקיים מצוות "נר חנוכה".

בהגיע ליל חנוכה אפוף היה בהתלהבות של מצווה, העמיד את חנוכייתו על-יד החלון, בירך בהתרגשות את הברכות, הדליק את הנר, ומתוך שמחה החל לזמר – "מעוז צור"...

מרוב התרגשות הקודש, שכח לגמרי את הגטו ואת הרשעים הסובבים ברחובותיו.

לפתע, באפילות הגטו, הרגישו משמרות השוטרים באור קלוש הבוקע מחלון אחד הבתים בתוככי הגטו "היהודים מאותתים למטוסי אויב" – הזדעקו הרשעים והזעיקו את ה"גסטאפו".

חיות ה"גסטאפו" הקיפו את הבית ועלו לחדר המואר. משנכנסו לבית מצאוהו לר' מאיר יושב על-יד המנורה ומפזם מזמורי שיר, בלי שהרגיש כלל במתרחש.

הרשעים השתוללו מזעם, ניפצו את המנורה, ואת כלי הבית שברו לרסיסים תפסו את ר' מאיר והשליכוהו למגרש הגדול בגטו, שם עינוהו עד מוות, כאשר ר' מאיר ממשיך לפזם לו חרוזי "מעוז צור... נקום נקמת דם עבדיך... ואין קץ לימי הרעה."

מפעם לפעם גבר קולו עד שנשתתק.

"עולם החסידות", כסלו תשנ"ו

חנוכיתו של הבעל שם טוב

ילדות יהודיות מהעיר ברלין, גרמניה, משחקות יחד לאור נרות החנוכה

"שהחיינו"

מחנה בונא - אושוויץ, פולין, תש"ד

לאחר חזרתנו ביום ראשון מהעבודה, החל ה"שטובספירר" שלנו האחראי על המזון, בבנית חנוכיה, עם סיום מלאכתו, ניגש להדלקת הנרות ללא שום מורא. מכיוון הדרגש שלי, ראיתי כיצד הלה הדליק נרות בברכה ובקול רם, ואף הביא עימו ילד, שישיר את לחנו של החזן קוסוביצקי "שהחיינו" לא האמנתי למראה עיני, היה במעשהו תעוזה רבה מאוד, מעין "ציפצוף גדול" על הגרמנים האררים, שתוצאותיו במצבנו היו ידועות לכל מראש גם ה"בלוק-עלטסטער" פחד מאוד, ודרש מאיתנו, שנזכור היכן אנו נמצאים, אך לשבחו ייאמר, כי לא ניסה למנוע מאיתנו את מעמד ההדלקה המיוחד הזה.

עדות הרב שלום דוד הורביץ, אנטוורפן – בני-ברק

ילדים יהודים משארית הפליטה משתתפים בטקס הדלקת נרות חנוכה במחנה העקורים Gluszyca, פולין

אזכרה לנספים שנערכה בבית הכנסת במחנה העקורים Hasenhecke, גרמניה

אור החנוכה ביערות הפרטיזנים

יערות ליטא, תש"ד

גם ביער בו היינו עם הפרטיזנים ידענו את זמני החגים, אותם חישבנו עוד בהיותנו במחנה. ורשמנו אותם על ניירות.

בחנוכה הייתי היחיד שהדליק נרות-חנוכה. לקחתי קופסת שימורים, ושומן של בהמות שנשחטו, השחלתי בהם פתילה מחתיכת בד שתלשתי מבדגי וכך הדלקתי את הנרות.

את חנוכייתי תליתי על העץ ל"פרסומי ניסא" כך זכיתי להפיץ את אור החנוכה בחשכת המצב בו הייתי.

הרב פנחס טננהויז, "אדרה אליהו"

עדות אביו הרב אליהו טוננהויז (קויזיל), עמ' קלב-קלג

ילדים מבית הילדים של 'קיבוץ חפץ חיים' במחנה העקורים אולם בהצגה 'חנה ושבעת בניה' שהתקיימה במחנה לכבוד חנוכה

החזן מדליק נרות חנוכה בבית הכנסת בעיר פרנקפורט, גרמניה

ילדים מתימן מדליקים נרות חנוכה

חייל יהודי - אמריקאי מדליק נרות חנוכה במחנה עקורים באוסטריה

חנוכיה דולקת על אדן החלון בביתו של הרב דר עקיבא פוזנר בעיר קיל, גרמניה. דרך החלון נראה הבנין מעבר לרחוב, המקושט בדגלים נאצים עם סמל צלב הקרס.

מנת לחם בעבור נרות חנוכה

מחנה קניגס – וסטרהאוזן חנוכה תש"ה

היה זה בחנוכה תש"ה (1944) אנחנו קבוצה קטנה של שארית יהודי לודז. עבדנו 14 שעות ביממה, מופרדים מכל העולם החיצון. לוח שנה לא דבר אלינו. על שבת או על חג - לא ידענו מאומה.

בשכבי על דרגשי הקר, ללא יכולת להירדם מחמת הרעב והקור העז, הגעתי לכלל מסקנה שמתקרב זמן החנוכה. במחשבותי צצו ועלו זכרונות משכבר הימים על הבית ועל אבא, אותו רצחו הנאצים בתאי הגזים בטרבלינקה. התעוררה בי תשוקה עצומה וחזקה: עלי לחיות! עלי לחיות, כדי שאוכל לקיים, לפחות עוד פעם בחיים את מצוות הדלקת הנרות הקדושים.

החלטתי למכור את מנת הלחם כדי לקנות נרות. אך מנת הלחם שלי לא הספיקה. הצלחתי להשפיע על שניים מחברי, שגם הם ישתתפו במצווה. הצלחנו לשדל אסיר איטלקי שנהנה מיתר חופש, כי יביא לנו נרות, בתמורה למנות הלחם שלנו.

הגיע ליל חנוכה, בעיית הבעיות היתה: כיצד נוכל להדליק את אותו נר יחיד שהשגנו, ללא שהשומר ישגיח בנו? העמדנו אחד מאנשינו ליד הדלת ואנחנו - קבוצה קטנה, נצמדנו זה לזה, כתף אל כתף, ברך אל ברך, בפינת הצריף. על אחד מקרשי הדרגש ששימש לנו בד"כ כ"מיטה", שמנו את הנר הראשון של חנוכה.

בעומדנו כך סביב ללהבה הקטנה, נזכרנו בזמנים שחלפו, בהם התרחשו ניסים, והתפללנו לנס אשר ישחרר אותנו ממצבנו המחריד.

הרב אלימלך שוורץ - ירחון הפרדס

יהודים בגטו לודז' בכינוס לכבוד חג החנוכה

ילדה מדליקה נרות חנוכה במחנה העקורים שבפירסטנפלדברוק,גרמניה, בעזרת פעיל ועד ההצלה במחנה

נר ראשון של חנוכה בברגן - בלזן

בערב החנוכה נערכה סלקציה בברגן-בלזן. השכם בבוקר נכנסו למחנה-הגברים שלושה מפקדים גרמנים לבושים בקפידה במדיהם השחורים והמהודרים ועל פניהם נסוכה ארשת חגיגית. הם פקדו על הגברים להתייצב למרגלות הדרגשים שהיו קבועים זה מעל זה בשלוש קומות.

הסלקציה החלה. לא נדרשו דרכונים ולא נבדקו מסמכים, לא נערך מפקד שמות ולא נספרו ראשים. ללא גינונים יתרים הניף אחד מהשלושה אצבע עטוית כפפה צחורה כשלג, הצביע לעבר פרצוף חיוור וחרץ את דינו למיתה במילה אחת: "בוא!"

הפקודות בגרמנית ניתכו כמטר של יריות "קומה (בוא), קומה, קומה, קומה, קומה." הגברים שנבחרו הובלו החוצה, שם המתינו להם אנשי ס"ס חמושים באלות גומי ובמוטות ברזל. הם בעטו,חבטו ועינו את הקורבנות החפים מפשע. כשפסק הגוף המעונה מלהגיב, נכנס האקדח לפעולה.

בתוך הבלוקים הוסיפה להתנהל הסלקציה השרירותית, ומחוצה להם נמשך הטבח האכזרי עד עלות השמש. כשהסתלקו מלאכי המוות השחורים הנאצים, נותרו מאחוריהם ערמות של מאות גופות מעונות ומרוטשות.

ואז ירד החנוכה על ברגן-בלזן. הגיעה העת להדחיק את נרות החנוכה.על פך שמן לא חלם איש, נרות היו בגדר בל ייראה, וחנוכייה היתה שייכת לעבר שחרב. במקום אלה שימש קבקב עץ, נעלו של אחד האסירים, כחנוכייה, חוטים שנפרמו ממדי האסירים – כפתילות, ומשחת נעליים שחורה – כשמן זית זך.

לא הרחק מערמת המתים התכנסו השלדים המהלכים כדי להשתתף בטקס הדלקת נר חנוכה.

הרבי מבלוז'וב בירך בקולו הערב את שתי הברכות הראשונות בניגון החנוכה המסורתי, שהיה רווי עצב וכאב. כאשר עמד לברך את הברכה השלישית, השתתק, הפנה את ראשו לאחור והביט סביב כמחפש דבר-מה.

אך מיד הסב את פני בחזרה ובקול רם, בוטח ומנחם זימר את הברכה השלישית: "ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והיגענו לזמן הזה."

בין הנוכחים בהדלקת הנרות היה גם מר זמייצ'קובסקי, אחד ממנהיגי ה"בונד" בוורשה. הוא היה אדם נבון וישר והיה להוט אחרי ויכוחים בענייני דת וערכים. אפילו כאן,במחנה ברגן-בלזן, לא זנח את תחביבו הישן ומעולם לא החמיץ הזדמנות לפתוח בוויכוחים כאלה.

מיד כשסיים הרבי מבלוז'וב את הדלקת הנרות, פילס זמייצ'קובסקי דרך לעבר הרבי ואמר: "שפירא, אתה אדם חכם וישר. יכול אני להבין את הצורך שלך להדליק נרות חנוכה בימים אומללים אלו. יכול אני אף להבין את המשמעות ההיסטורית הטמונה בברכה השנייה, 'שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה'. אך העובדה שברכתה את הברכה השלישית – נשגבת מבינתי. כיצד מסוגל אתה להודות לאלוקים ולומר 'ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והיגענו לזמן הזה'? הכיצד תוכל לומר זאת שעה שמאות גופות של יהודים מתים מוטלות בצל אורות החנוכה, פשוטו כמשמעו, שעה שאלפי יהודים מתהלכים כשלדים חיים במחנה, ומיליונים אחרים מועלים על המוקד? האם על כל אלו הנך מודה לאלוקים? האם על זאת משבח אתה את הקדוש ברוך הוא? הלזאת ייקרא "שהחיינו?"

"זמייצ'קובסקי, הצדק אתך," השיב הרבי. "כשעמדתי לברך את הברכה השלישית, היססתי אף אני ושאלתי את עצמי מה עלי לעשות בנוגע לברכה זו. הפניתי את ראשי כדי להיוועץ עם הרבי מצאנז ועם רבנים חשובים נוספים שעמדו בסמוך אלי, אם אכן עלי לומר את הברכה. אך שעה שהפניתי את ראשי, הבחנתי בקהל הניצב מאחורי... ציבור גדול של יהודים חיים שפניהם מביעות אמונה, דבקות ומסירות, והם מאזינים לברכת הדלקת הנרות. אמרתי לעצמי, שאם לריבונו של עולם יש אומה כזאת, שבעת הדלקת נרות חנוכה בזמנים כאלו רואים לנגד עיניהם את ערמות הגופות של אבותיהם, אחיהם האהובים והמוות אורב להם בכל פינה – ולמרות הכל הם מוכנים בהמוניהם ומקשיבים בדבקות לברכה 'שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם, בזמן הזה', אם אכן זכיתי לחזות בעם כזה, שנחן באמונה ודבקות של ייאמנו, הרי שמוטלת עלי חובה מיוחדת את הברכה השלישית."

שנים אחדות לאחר השחרור קיבל הרבי מבלוז'וב, שהיה בברוקלין שבניו-יורק, דרישת שלום ממר זמייצ'קובסקי. מבנו של הרבי מסקאבין למסור לר' ישראל שפירא, הרבי מבלוז'וב את התשובה שהשמיע באוזניו באותו ליל חנוכה אפל בברגן-בלזן נוצר בלבו מני אז ושואב ממנה כוח וניחומים בעתות צרה.

מבוסס על שיחה שערכו אהרון פרנקל וברוך זינגר עם הרבי מבלוז'וב, שפירא, ב-22 ביוני 1975

(סיפורי חסידים מימי השואה יפה אליאך)

ילדים מחופשים בהצגה שנערכה לכבוד חנוכה שאורגנה על ידי פועלי אגודת ישראל במחנה העקורים בו שהו. הקירות באולם מקושטים בתמונותיהם של החפץ חיים ורבנים נוספים, ובכרזות הקוראות עתידנו בארצינו הקדושה ברוח התורה... ארץ ישראל לעם ישראל

מסיבת חנוכה לילדים באחד ממחנות העקורים

מסיבת חנוכה לילדים במחנה העקורים בעיר פיורדא, גרמניה. המתנות נתרמו על ידי משפחותיהם של החיילים האמריקאים ששהו אז במחנה הצבאי בעיר נורמברג.

סביבון עשוי כסף מפולין

צעירים יהודים מדליקים נרות חנוכה במחנה וסטרבורג, הולנד. הצעירה מימין נושאת את הטלאי הצהוב על בגדה.

תערוכת חנוכיות שהוחרמו על ידי הנאצים.

מנורת חנוכה שהוכנה על ידי אסירים יהודים במחנה השבויים 383 בגרמניה

חנוכיה מסיציליה

תמונה של חיילים יהודים בצבא רוסיה בזמן מלחמת העולם הראשונה, המשתתפים בהדלקת נרות חנוכה

חנוכיה ממרוקו

נר חנוכה בשוואנינגן

חנוכה של תש"ג חל בראשית דצמבר 1942. הימים ימי קור. רוחות עזים וגשמי זעף טרדו את חיינו המיוסרים. כמעט עירומים היינו יוצאים למקום העבודה. מי שנתפס כשהוא מכסה את מערומיו  בשק נייר של מלט- שסחב במקום העבודה הוכה בידי הנוגשים עד מוות. היינו נראים כמו דחלילים שהועמדו על פני השדה, להפחיד את העורבים. והנה ערב אחד חזרנו למחנה, עייפים ורצוצים. אך הנה נשמע לחש בצריף:  "מדליקים נר חנוכה"... לא נאמר מי מדליק, היכן מדליקים. היה מעניין לראות, איך אותן "עצמות יבשות", "מוזלמאנים", שלא נותר בהם טיפת כוח,  נתעוררו לפתע, ובחושם המחודד החלו "לרחרח", עד שאיתרו את המקום- מפחד הגרמנים הצניעו את הארוע ומקומו, רק מעטים ובודדים ידעו על האירוע. אבל קשה היה להסתיר את הסוד. וכך התאספו ליד סדנת הסנדלרים, קהל גדול. כולם לא יכלו להידחס פנימה, לחדר הלא גדול. רובם נשארו בחוץ.

מה ומי עמד מאחורי הדלקת נר חנוכה? לאחר המעשה נודעו לי הפרטים: ר' ראובן ישראל קוט- ה"ראבינר" כפי שכונה בפי מפקד המחנה, ור' פישל שולזינגר, השתדלו מאוד להשיג נר, ולו נר בודד, לצורך הדלקת נר חנוכה. לפחות בשביל הנר הראשון. אך כל מאמציהם לא נשאו פרי. הם בקשו מכל האסירים, שיש להם מגע עם גויים מבחוץ, או עם הואכמאנים, להשתדל להשיג נרות. והנה בערב חנוכה בא זונטאג כובען מדוברה, שעבד בסדנת בעלי המלאכה, והודיע לר' פישל שולזינגר בהתרגשות רבה, שהצליח להשיג נר בודד. גדולה הייתה השמחה בקרב קומץ האנשים שידעו על הסוד. אך מהר נודע על כך לרבים. ואנשים החלו להתאסף ליד סדנת הסנדלרים. לא רצו לוותר כל החוויה של הדלקת נר חנוכה. בהדלקת הנר, נתכבד ר' פישל שולזינגר. הוא התרגש מאוד באמירת שלוש הברכות. במיוחד שעה שאמר ברכת "שהחיינו"... "והגיענו לזמן הזה"..

טוב עשו המארגנים שהשתדלו , להצניע ככל הניתן את הדלקת נר חנוכה. אף שכל עיקר ההדלקה היא, משום  "פרסומי ניסא". אך במקרה שלנו, הדבר היה כרוך בסכנת חיים, ממש. קהל האסירים שהתאסף ליד סדנת הסנדלרים, זמזם בלחש את הלן המסורתי של "מעוז צור", ובכוונה ובהדגשה מיוחדת, כפלו ואמרו: "נקום נקמת דם עבדיך מאומה הרשעה"...

(כערער בערבה - יהושע אייבשיץ)

חנוכיה מלמברג

מודעה מטעם צעירי אגודת ישראל בעיר לודז' על מסיבת ראש חודש, חנוכה וסיום מסכת בהשתתפות רבנים, ביניהם הרב אברהם שלמה אייזנברג,

חנוכיה מחוטבת בבית הכנסת בזבלודוב

נרות חנוכה במחנה וסטרבורק

נר אחד של תקווה

...בצריפנו - צריף הנוער במחנה אושויץ היו מרוכזים בחורים מארצות שונות המשועבדות תחת שלטון הנאצים. רובם היו מאירופה המרכזית, אולם היו כאן מספר רב של בחורים מיוון, אשר אליהם הגיעו הכובשים הגרמנים. היו בינהם שומרי תורה ומצוות., אשר שלטו היטב בשפה העברית ולכן יכולנו לשוחח אתם. יום יום היינו מתאספים באחת הפינות של הצריף לתפילה בציבור. התפילה בציבור וקיום המצוות גרמו לכך, שנקשרו קשרי ידידות הדוקים ביננו, למרות שמקומות המוצא היו שונים ומרוחקים זה מזה.

ימי חנוכה הגיעו. הצלחנו להשיג נר אחד, אשר היה בשבילנו דבר רב משמעות.בלילה הראשון של חנוכה התאספנו בקומה העליונה של אחד הדרגשים והדלקנו בצוותא את הנר היקר לנו עד מאוד. הנר הדולק הזה הדליק גם בלבנו תקוות חדשות לעתיד טוב, וחזק את בטחוננו ב"מעוז צור ישועתי".ברגע זה התעוררו בנו הגעגועים הגדולים לעבר, אשר בו חגגנו את ימי החנוכה כל אחד בבית הוריו בשמחה. אבל העבר הזה נעלם ואיננו.ולכן התעוררה ביתר שאת הבקשה הבוקעת מעומק לבנו לעתיד שאמנם היה עדיין רחוק מאתנו, אבל בו תתקיים התפילה ששרנוה אז, והיא "תכון בית תפילתי ושם תודה נזבח..." "...אז אגמור בשיר מזמור חנוכת המזבח"

הרב סיני אדלר, עדות

חנוכיה מהעיר פרנקפורט, גרמניה

חנוכיה מגרמניה מהמאה ה-18.

לאור נרות החנוכה

...ביום החמישי שעבר הדלקנו נרות בפעם האחרונה בחנוכה זו. זכינו עוד להדליק שלושתנו, אבי אחי הקטן ואני את שמונת הנרות. אף על פי שקשה מאוד להשיג נרות, התאמצנו ויכלנו לקנותם ביוקר. בשירי את הבית האחרון של "מעוז צור" תמהתי מאוד על הקבלת הדברים לצרותנו היום.

חשוף זרוע קדשך

וקרב קץ הישועה

נקום נקמת דם עבדיך

מאומה הרשעה

כי ארכה לנו הישועה

ואין קץ לימי הרעה.

בשירי את "מעוז צור" בפעם האחרונה בחנוכה זו, הדגשתי ביותר עליו, ובפרט על הבית האחרון.

אבל בשבתי אח"כ לבדי חשבתי בעצמי מה תועיל הדגשתי, איזו זכות עומדת לימיני שעל ידה אוכל להתפלל בשביל הגאולה שהיא כה דרושה לנו.

"הנער משה", יומנו של משה פלינקר

מסיבת חנוכה בגטו לודז', פולין

חנוכיה מבית כנסת בגליציה

חנוכיה מבגדד עשויה פליז

חנוכה בגטו ורשה

גטו ורשה חנוכה תש"ג

המיקוח הקצר עם המבריח הפולני, בארטעק הסתיים לשביעות רצונו של עובד הכפייה היהודי. הגוי סיפק את הסחורה המבוקשת במחיר קופסת סיגריות רבת ערך.

עכשיו ניתן להדליק נר ראשון של חנוכה בשערי גטו ורשה ההרוס. לייבל פינקסביץ השכיל בשלב הסיום של עסקת החליפין לאלץ את הגוי הפולני להעמיד לרשותו את חלון דירתו, שליד שער הגטו. אצלינו"חג חנוכה", נימק לייבל את בקשתו" להדליק שם את הנרות לרגעים מעטים!"

ליל חורף אפל וחשוך רבץ על ורשה כולה. הקגלסים הנאצים הפעילו מדי פעם את פנסי הכיס שלהם, והגוי בארטעק הסכים לתנאי הקטן של היהודי... קולו של לייבל רעד באמירת הברכות "להדליק נר של חנוכה"... "שעשה ניסים לאבותנו בימים ההם..." "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".

עובדי כפייה לא מעטים נוכחו במקום ונסחפו בלהט השמחה. נר ראשון של חנוכה עלה בחלון. רגעים של ציפייה דרוכה. רגעים או שעות? רגעים ארוכים כשעות? רגעים שהם יקרים כמו הנצח?

חורף אחרון בגיטו ורשה השוקע, ולא היה מחיר שישווה לו לנר חנוכה זה!

לייבל פינקוסביץ - עדות

חנוכיה מאיטליה, עשויה ברונזה יצוקה

ילדים בתלמוד תורה בלודז', כנראה לקראת חג החנוכה תשי"ח

חנוכיה מאוקראינה

לחגוג על אפם ועל חמתם...

לודז', פולין, חנוכה, ת"ש

"הבה נחגוג כמו בכל שנה, נערוך סעודה, שתפיח בנו רוח חיים" – החליטו בני חבורת אברכים, שגמרו אומר לחגוג את נס-חנוכה על אפם ועל חמתם של הגרמנים.

למרות המצוקה הגוברת וההגבלות הרבות שהוטלו, ערכו האברכים סעודה לכבוד חנוכה.

היתה זו, אומנם, סעודה דלילה, ואולם השמחה השכיחה מעט את מצבם העגום.

הרב יהושע משה אהרונסון, "עלי מרורות", עמ' 48-47

חנוכיה בבית כנסת בגרודנה

מסיבת חנוכה במחנה וסטרבורק

החנוכיה של רבי עקיבא איגר

אח ואחות מתבוננים בנרות החנוכה הדולקים בביתם שבעיר ברלין, גרמניה

חנוכה באושויץ

עדות גב' פרל בייניש בספרה "הרוח שגברה על הדרקון"

חנוכה עמד בפתח.מהיכן נשיג נרות?ההצעות שפעו מכל עבר.נוכל להכין פתילות בקלות יתירה, על ידי פרימת חוטים מבגדינו, ואילו שמן ניתן להפיק ממרגרינה מומסת.

לפתע הגיע אורח לביקור- ידידנו השרברב שנקרא לתקן מספר צינורות. הוא הבחין ברבקה הורביץ ,והגיש לה חבילה קטנה. כניסתו של גבר לשטח מגוריהן של הנשים היתה כרוכה בסכנה גדולה,גם כאשר הגיע למקום מתוקף תפקידו. לפיכך, לא הושמעה כל מילה, פרט ללחישה"לכבוד חנוכה", אותה שמעה רבקה מפיו בטרם שב ומיהר לעבודתו.

עצרנו את נשימתינו בציפיה, בעוד רבקה פותחת את החבילה, בתוכה גילינו שתי סוכריות, שני גפרורים וכן- לא יאומן- שני נרות קטנים."אליהו הנביא" הפרטי שלנו הביא לנו אוצר של ממש. כעת נוכל להדליק נרות חנוכה!

באותו לילה אחרי ששככה ההמולה סביב שתיית "הקפה" ,נגשה רבקה לעבר תנור ההסקה." חנוכה הלילה"! היא הכריזה בקול רם," הבה נדליק נרות חנוכה"

כל שוכנות הצריך הצטופפו מסביב לתנור בדממה מוחלטת. רבקה נגשה להדליק נר ראשון של חנוכה.בקול שנישא ברמה ברכה את הברכה הראשונה- ברוך אתה.... מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו  להדליק נר של חנוכה ". שלהבת הנר הזעירה הבהבה מעל לתנור הלבנים המאורך. בתוככי המרתף האפל של אושויץ הוצתה להבה-להבה שהניסה את העלטה.

כעת הושמעה הברכה השנייה- "ברוך אתה... מלך העולם שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה".גם בזמן הזה בימינו  אנו, יחולל ה' עבורנו ניסים.ולבסוף, הברכה השלישית, ברכת "שהחיינו",ברוך אתה... מלך העולם, שהחיינו, וקיימנו, והגיענו לזמן הזה".לא רק שהעניק לנו חיים, אלא אף איפשר לנו לחגוג את ימי החנוכה.

מחשבות מרירות חלפו בראשינו. אמנם כן, ה' העניק לנו חיים, אך מה עם כל האחרים? האמנם מצבם אינו טוב משלנו? מדוע לא הלכנו איתם? העינים נמלאו דמעות, והלבבות דאבו מכאב.

לאחר מכן פצחנו  יחד בזמר " מעוז צור", המרעיף בחלקו הראשון את האמונה והתקוה בגאולה הקרובה. הקטע השני מבטא כאב -"רעות שבעה נפשי, ביגון כוחי כלה. חיי מררו בקושי..." שבנו והתיפחנו. לאחר מכן הלך וגבר קול שירתנו כאשר הגענו שוב לפסוקים המביעים תקווה- חשוף זרוע קדשך וקרב קץ הישועה. נקום נקמת דם עבדיך...

רבקה טפסה על התנור, פנתה לעבר שומעיה ונשאה נאום בקול רם ללא חת: " בנות! יחדיו ישנות אנו על אותם הדרגשים, יחדיו נושאות  אנו את אותו הכאב , יחדיו מתייסרות באותם יסורים, אפופות בחשכת מות. אך הלילה – חנוכה! בלילה זה שב ונחנך בית המקדש. הנה הדלקנו נר, ומעט מן האור דוחה הרבה מן החושך.

חברות! אותה שלהבת זעירה שהדלקנו הלילה, קודש היא. בכל לב יהודי שוכן אותו ניצוץ מקודש, הניצוץ האלוקי המגרש הרבה מחשכת עולמנו האומלל."

נימה של פאטוס נשזרה בקולה, בעודה ממשיכה בדבריה," עם ישראל עבר זמנים מרים וקשים. בית מקדשנו חולל וטמא, מעמדו המקודש הושפל עד עפר.דומה היה כאילו חרב עד היסוד, ולא נותר כלל שמן טהור בו ניתן להדליק את המנורה, אך בתוך כל ההרס והחורבן, נתגלה פך קטן ובו שמן טהור, וכך שוב הוצת האור הנצחי.. והנה באורח ניסי בער מעט השמן במשך שמונה ימים תמימים. גם עבורנו נותר תמיד שמן זית זך, השומר על השלהבת שלא תיכבה.

ספגנו מכות, עינויים והריגות. שונאי ישראל בכל הדורות, פרעונים, המנים, רומאים, צלבנים- כולם שאפו להשמיד את העם היהודי, אך זממם לא עלה בידם, לכל אורך ההסטוריה, שמר עלינו הקדוש ברוך הוא ועזר לנו לשרוד. גם עתה ימשיך הוא להיות בעזרנו.

בנות אל יאוש! המשכנה לקוות.

גם כאשר כוס היגון עוברת על גדותיה, נזכה לראות עוד רגע קט את הגאולה, אותו לפיד הנישא בידי עם ישראל בחשכת הלילה לא יכבה לעולם. עמים גדולים קמו ונפלו, אך היהודי קיים לנצח. עם ישראל חי!   מילותיה האחרונות הדהדו על רקע הדממה ששררה בצריף.

כל הבנות כאלף במספר, נותרו עומדות על עומדן בצפיפות סביב התנור. היו אלה שלדים מהלכים, לבושי קרעים, עיניהם הדומעות בולטות מחוריהן, אך ליבותיהן הקרועים שבו ונתמלאו בתקוה ובגאוה.

באותו רגע הפניתי את ראשי והבחנתי ב...רעיה, מפקדת הצריף מעוררת האימה, כשהיא ניצבת בקהל. לצדה עמדו עוזרותיה- רוזיקה, ליליקה, וארנקה. התחלחלתי מאימה. ללא כל ספק, עוד נתן את הדין על מעשינו אלה. ומה יעלה בגורלה של רבקה?

הן כיבו את האורות במהירות, כביכול המתנו לסיומו של הנאום. הבנות התפזרו , כל אחת לעבר דרגשה. דממה בלתי רגילה ירדה על כולן. כל אחת היתה שקועה במחשבותיה, שטופה ברגשותיה. אותו לילה לא ערבה עלי שנתי. מדי כמה דקות התעוררתי והושטתי את ידי לעברה של רבקה, בודקת האם עדיין נמצאת היא עמנו.. בחלומותי הטרופים ראיתי כיצד הלשינו " הבלוק אלטסטה" ועוזרותיה אודותיה, וכעת באו לקחתה, אך בכל פעם מצאתי את רבקה לצידי. נמה את שנתה.

הלילה עבר . נס חנוכה התרחש- רבקה עברה את הנאום הגורלי בשלום.

אותו שקט בלתי מצוי המשיך לשרור גם למחרת, כביכול הושפע המחנה כולו מנאומה של רבקה. בלילה השני הדליקה לובה את הנר. שוב הצטרפו כל בנות הצריף, מתבוננות בהדלקה ושרות יחד עמנו. שוב התעוררה בנו אווירת החג  זרם של דמעות, אנחות זיכרונות ,ותקווה. שוב הבחנתי בקרב הקהל ב"משקיפות" שלנו, אך הפעם היו אף עיניהן בוכיות

חנוכיה מיניאטורית שהוכנה בגטו לודז חרף האיסור להדליק נרות.

אחד מתלמידי תלמוד תורה בלודז' מברך על הנרות בחג החנוכה תשי ...

מסיבת חנוכה לילדים במחנה וסטרבורק.

ילדים וגננות בגן הילדים שליד בית הספר שעל שם הרבנית אסתר רובינשטיין בווילנה, בעת מסיבה.