שואת יהדות רומניה

ציוני דרך מדיניים

רומניה היא מדינה בדרום-מזרח אירופה השוכנת לחוף הים השחור. גרעינה, ה"רגאט", היה מורכב משתי נסיכויות: וולכיה ומולדובה, ואלו התאחדו בשנת 1859 והיו תחת ריבונות עות'ומנית. בשנת 1878 הייתה רומניה למלוכה עצמאית. ב-1913 סיפחה רומניה את דוברוג'ה הדרומית מבולגריה. בעקבות מלחמת העולם הראשונה קיבלה את טרנסילבניה מידי הונגריה, את בוקובינה מידי אוסטריה ואת בסרביה מידי רוסיה.  

יהודי רומניה

בנסיכויות וולכיה ומולדובה יש...[קרא עוד]

ציוני דרך מדיניים

רומניה היא מדינה בדרום-מזרח אירופה השוכנת לחוף הים השחור. גרעינה, ה"רגאט", היה מורכב משתי נסיכויות: וולכיה ומולדובה, ואלו התאחדו בשנת 1859 והיו תחת ריבונות עות'ומנית. בשנת 1878 הייתה רומניה למלוכה עצמאית. ב-1913 סיפחה רומניה את דוברוג'ה הדרומית מבולגריה. בעקבות מלחמת העולם הראשונה קיבלה את טרנסילבניה מידי הונגריה, את בוקובינה מידי אוסטריה ואת בסרביה מידי רוסיה.  

יהודי רומניה

בנסיכויות וולכיה ומולדובה ישבו יהודים מהמאה ה-14. במאה ה-16 התיישבו בהן גם מגורשי ספרד. לאחר סיפוח בסרביה, בוקובינה וטרנסילבניה גדל במידה ניכרת מספר היהודים בשטחה של רומניה. ערב מלחמת העולם השנייה הייתה יהדות רומניה השלישית בגודלה באירופה, חיו בה כ-850,000 יהודים.  

תעסוקת היהודים

יהודי רומניה בין שתי מלחמות העולם התפרנסו מעבודות הקשורות בחקלאות, ביערנות ובתעשיית העץ. באזורים הכפריים ניהלו יהודים רבים בתי מרזח, ואחרים היו סוחרים ובעלי מלאכה. בערים עסקו היהודים במקצועות החדשים (עריכת דין, רפואה, תעשייה ועוד). הצלחתם המהירה הביאה לכך שבמקצועות אלה היוו היהודים אחוז גבוה בהרבה משיעורם היחסי באוכלוסייה הכללית. בין שתי מלחמות העולם היו יהודי רומניה מאורגנים בקהילות אשכנזיות ובקהילות ספרדיות. חלק מהקהילות היו בעלות נטייה למודרניזציה, האחרות נשארו אורתודוקסיות, ועימהן נמנו הקהילות החסידיות. בחסידות הרומנית בלטו החצרות החסידיות: חסידות רוז'ין וחסידות ויז'ניץ. האדמ"ורים מבית רוז'ין ומבית ויז'ניץ ייסדו את רוב הישיבות בחבליה השונים של רומניה, והן היו תחת השפעתם. כך לדוגמה ישיבת קישנוב, ישיבת "באר מים חיים" בטשרנוביץ, הישיבה בסערט ועוד. בטרנסילבניה התנהלו רוב הישיבות על פי דרכו של החתם סופר. עם ישיבות אלו נמנו ישיבת סאטמר, ישיבת טושנאד ועוד עשרות ישיבות.  

מצב היהודים בעקבות עליית הנאציזם

אנטישמיות הייתה מצויה ברומניה מימים ימימה. שנאת הרומנים את בני המיעוטים בחבליה השונים של רומניה באה לידי ביטוי בראש ובראשונה כלפי היהודים. יהודי רומניה סבלו מרדיפות, מהגבלת עיסוקיהם ומהתפרצויות אלימות. לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה בשנות ה-30 גברה בכל שכבות החברה ההתנגדות והשנאה ליהודים. עם פרוץ המלחמה נאלצה רומניה למסור את טרנסילבניה הצפונית לידי הונגריה, ואת בוקובינה ובסרביה לידי ברית המועצות. בעקבות ויתורה של רומניה על בסרביה ובוקובינה החמיר מאוד מצב היהודים ברומניה המצומקת. ההסתה האנטישמית הגיעה לשיאה, הצבא הרומני הנסוג וכפריים רומנים פרעו ביהודים באזורים שונים בבוקובינה ובצפון מולדובה. מאות יהודים נרצחו בכפרים משני צידי הגבול החדש. חוק מיוחד, "תקנון היהודים", ביטל את זכויות האזרח של היהודים ואסר נישואי תערובת. היהודים, כציבור, הואשמו באחריות לאסונות שפקדו את העם הרומני ואת מדינתו, לפי שהם, כך נאמר, קומוניסטים, משרתי האינטרסים של ברית המועצות. המצב הקשה ברומניה הוביל לעליית כוחה של מפלגת "משמר הברזל".  

יהודי רומניה תחת "משמר הברזל"

"משמר הברזל", שכונתה גם "תנועת הלגיונרים", הייתה מפלגה לאומנית קיצונית שהשתלטה על רומניה בספטמבר 1940. בראש המפלגה עמד אנטונסקו, והוא כונן את הממשלה הלאומית הלגיונרית. בימי שלטונו של אנטונסקו החמיר מצב היהודים ברומניה באופן דרמטי. אנשי ''משמר הברזל'' פתחו במסע טרור והפחדה נגד הציבור היהודי, במטרה לתפוס בכוח את רכושם, ובראש ובראשונה – את החנויות, בתי העסק והמפעלים. הצעדים להוצאת היהודים מתחומי הכלכלה והמסחר פגעו ברובה הגדול של האוכלוסייה היהודית. הטרור של הלגיונרים נגד היהודים הביא במהרה לתוהו ובוהו בענפי הכלכלה והתעשייה ברומניה. שלטון הלגיונרים שחרר רומנים רבים מהגבלות החוק ומעכבות המוסר, והפך את רכוש היהודים, ולפעמים אף את חיי היהודים, להפקר. מאחר שאנשי "משמר הברזל" טענו שאנטונסקו מתון מדי בהתנהלותו מול היהודים, הם הגבירו את אלימותם ופתחו במרד בתאריכים 21-23/01/1941. המרד לווה בפרעות ביהודי בוקרשט. אנשי המשמר, ואיתם כנופיות בריונים, אספסוף מתושבי הפרברים וצוענים התנפלו על שכונות היהודים, הרסו, רצחו ושדדו חנויות ובתים, ונטלו את כל הרכוש. יהודים רבים נרצחו באכזריות לאחר שעונו במרכזי ההתקוממות. לאחר המרד הושלמה ה"רומניזציה", שמטרתה הסופית הייתה הרחקה מוחלטת של היהודים מן החברה הרומנית. התהליך התנהל בסיוע "יועץ לענייני יהודים" מטעמה של גרמניה הנאצית.  

"הפתרון הסופי" ברומניה

ביוני 1941, כשהחלה המלחמה עם ברית המועצות, הייתה זו שעת הכושר של האנטישמיות. ביאסי ערכו הרומנים פוגרום ביהודים, ואלפים נרצחו באכזריות. בפקודתו של אנטונסקו סולקו מבתיהם כ-40,000 יהודים שהתגוררו בכפרים ועיירות, רכושם הוחרם, חלקם הועברו למחנות מעצר וחלקם גורשו לערים ועיירות אחרות ונהפכו למקרי סעד. כך יושמה מטרת האנטישמים הרומנים "לטהר" את הכפרים מיהודים. ממשל אנטונסקו היה משוכנע שהזדמנה האפשרות "לפתור את בעיית היהודים", אולם, שלא כמשטרים פשיסטיים אחרים, היו לממשל אנטונסקו שתי דרכים שונות לטפל ביהודים: דרך אחת כלפי יהודי בסרביה ובוקובינה, ודרך אחרת כלפי יהודי הרגאט וטרנסילבניה הדרומית.  

מצב היהודים בבסרביה ובבוקובינה

בהשפעתו של היטלר החליט אנטונסקו לגשת ל"פתרון בעיית היהודים" בבסרביה ובבוקובינה, ולאפשר שם הרג המונים. הצבא נצטווה לאסור את היהודים בערים, והז'נדרמים הרומנים נצטוו להרוג כל יהודי שיימצא באזורים הכפריים. יחידות צבא גרמניות ורומניות השתתפו בפועל בהשמדת היהודים. בשלב הראשון של המבצע נרצחו כ-160,000 יהודים, בסיועה של האוכלוסייה המקומית, רומנים ואוקראינים. ב-15 בספטמבר 1941 פקד אנטונסקו לגרש את הניצולים, כ-150,000 יהודים, לאזור טרנסניסטריה שבין הנהר בוג לנהר דניסטר. עשרות אלפים נהרגו בדרכי הגירוש, נורו בידי המלווים הרומנים, מתו ברעב, בצמא, במחלות, בהתעללות ובאפיסת כוחות. טרנסניסטריה הפכה לקבר אחים ליהודי רומניה. בשנות השלטון הרומני, מסתיו 1941 עד אביב 1944, נספו בטרנסניסטריה כ-90,000 מן המגורשים.  

מצב היהודים ברגאט ובטרנסילבניה הדרומית

כל עוד קיווה שבתמורה להפגנת מדיניות פרו-גרמנית מצד רומניה יזכה להחזיר לרומניה את טרנסילבניה הצפונית, מוכן היה אנטונסקו לצעוד לצד היטלר גם ב"טיפול" בבעיית היהודים. ואולם, ב-1942 החל להתערער ביטחונו בניצחון הרייך. מנגד ניהלה ההנהגה היהודית מאבק למנוע את הגירוש, לכן לא יצאה לפועל התוכנית להשמדתם של כ-300,000 היהודים שחיו באזורים אלו. עם זאת, במשך כל ימי השלטון הרודני-פשיסטי של אנטונסקו הופעלה סדרת חוקים וננקטו יוזמות שגרמו להתרוששותו של הקיבוץ היהודי. נוסף לכך נוצל כוח העבודה של היהודים במסגרת הפלוגות לעבודת כפייה.  

מצב יהודי רומניה תחת השלטון המשטר הפשיסטי בהונגריה

גורלם של יהודי טרנסילבניה היה דומה לזה של אחיהם בהונגריה. באפריל-מאי 1944 גורשו בהמוניהם כ-155,000 יהודי צפון טרנסילבניה לאושוויץ, ורובם ניספו. מאז ביטול תוכנית ההשמדה ניהלו הארגונים היהודיים ברומניה, ובכללם ''מרכז היהודים'', מאבק עיקש וממושך להחזרת המגורשים מטרנסניסטריה. רק בסוף שנת 1943, כאשר החזית התקרבה מאוד לגבולות טרנסניסטריה, החלה החזרת המגורשים. תחילה הוחזרו לרומניה רק כ-2,000 יתומים ועוד כמה אלפי מגורשים. השאר, כ-50,000 יהודים, חזרו בשנים 1945–1946, לאחר שחרור האזור וכיבוש רומניה.
נס ההצלה של משפחתנו בבוקרשט

חנה מוסקוביץ - שבת בבית (בוקרשט, רומניה)
פרופ' ראובן פוירשטיין - הייחוס המשפחתי (בוטושאן, רומניה)
יהודה יונגמן - חינוך הילדים (צ'ירש, בוקובינה)
פרופ' ראובן פוירשטיין - ה"חיידר" (בוטושאן, רומניה)
חנה מוסקוביץ - זכרונות מבית אבא (בוקרשט, רומניה)
פרופ' ראובן פוירשטיין - משפחה יהודית ברומניה (בוטושאן, רומניה)
הרבנית שרה פרידמן - מלכות בית בוהוש (בוהוש, בוקרשט, רומניה)
פרופ' ראובן פוירשטיין - בוטושאן עיר הולדתי (בוטושאן, רומניה)
מאשה ביילא יושז'עף – צדיק באמונתו (דעעש, רומניה)
יצחק בן צבי - חייל בחיל האויר הרומני (רומניה)
אסתר הרפנס - פחד מהמלחמה המתקרבת (גלצ'י, רומניה)
פרופ' ראובן פוירשטיין - כיבוש רומניה (בוטושאן, רומניה)
יצחק בן צבי - פוגרום בוקארשט (בוקארשט, רומניה)
שלמה יודקביץ - הגירוש ממורושויבר לאלבה יוליה (מורושויבר רומניה)
חנה מוסקוביץ - "לאחוז באבנט" / הרב דויטש בבוקארשט (בוקארשט, רומניה)
חיים יצחק גולדשטיין - הצלת הרכוש המשפחתי (קאליש - רומניה)
הרבנית שרה פרידמן - אכסניה לפליטים בבית האדמו"ר מבוהוש (בוהוש, בוקרשט, רומניה)
לאה קאופמן - המלחמה בטרנסיסטריה (טרנסיסטריה, רומניה)
פרידה שיף - הכנסת אורחים ברומניה (בייליץ, פולין)