שבועות

יוסף גוזיק, תושב דוקלה שבפולין, התחבא לאורך המלחמה בביתו של חסיד אומות העולם פולני. גוזיק כתב לאורך שנות המלחמה יומן מפורט ובו תיאר את חייו ותחושותיו במחבוא. את היומן הוא כתב בעברית עשירה והרבה לשלב בו ביטויים חז"ליים. וכך כתב בב' בסיוון תש"ג (07.06.1943), ערב חג מתן תורה:
"היום בערב נגמור לספור את ספירת העומר ומחר בערב יהיה כבר חג השבועות. ואומנם חג נעים ויפה היה בין החגים שלנו חג הביכורים, שהזכיר אותנו שביום הזה הבאנו לפנים כשישבנו על אדמתנו את פירות הביכורים לירושלים, ובהיקהל העם מכל פינות הארץ שמח הוא את שמחת עם חופשי, ושמחתו הייתה שלמה ואמיתית ואין מחריד. והנה כעת, אומנם שב מקצת העם לארץ ישראל אבל רובו עוד מפוזר ומפורד בין העמים, והם נתונים כל היום בארצות אלה להרג ולאבד למכה ולחרפה, ואיך ישירו את שיר ד' בשעה שדם אחיהם נשפך כמים וחושך ואפלה מסביב? איך יחוגו את חגיהם בשעה שאבל ויגון לאחיהם בגולה? כן, לפנים בישראל היה זה לנו חג עליז ושמח והנה כעת רע לנו מאוד. ושד-י המר לנו יותר מכל עמי התבל היושבים על אדמתם ושמחים בחגיהם ובמועדיהם, ולנו נהפכו חגינו לימי אבל ותוגה. ובכל פעם שלפי החשבון חג לישראל, אנו שבים בזיכרונותינו לעבר הרחוק הקרוב, טרם שבא האויב שהשבית את שמחתנו והחריב את קיומנו. ואנו זוכרים את הימים הטובים שהיו לישראל, ותמהים ושואלים: הישובו עוד חגים שמחים לנו? הנזכה עוד לשמוח במועדינו כמקדם? היישמע עוד בערי ישראל ובחוצותיו קול ששון וקול שמחה? כן, פלאים ירדנו, ועוד תקווה ואמונה בנו שלא לעולם יחרה בנו אף ד', ויום יבוא במהרה כדברי הנביא 'וארשתיך לי בצדק ובמשפט, בחסד וברחמים'.
והנה החג הזה הוא גם חג מתן תורה. ביום הזה קיבלנו את התורה מסיני, ולא לחינם אמרו חז"ל: 'למה נקרא שמו סיני, שמשם ירדה שנאה לישראל', ואומנם אמת טרגית בדברים אלה. כל מה שסבלנו במשך דורות עד ימינו, סבלנו רק מסיבת דת סיני שהיא עשתה אותנו לעם, ולולא התורה, גבע גבענו [גווע גווענו] כמו יתר עמי הקדם, ואין זכר לנו. אבל מצד השני, בגללה העמים שונאים אותנו, ובכל פעם שהם רודפים אותנו הם שופכים את כעסם על אמונתנו ותורתנו, שורפים את בתי כנסיות ובתי מדרשות, שורפים ספרי תורה וגוויליהם ויריעותיהם מתגלגלים בעפר, וכגורל העם כן גורל תורתו. קומה ד' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך. כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים". (אומנם נר רוחני דולק בי- יומנו של תלמיד חכם מדוקלה, -אסתר פרבשטין)
לפניכם עדויות ומוצגים המתעדים את מסירות נפשם של היהודים בשואה ונסיונותיהם העיקשים להמשיך ולעסוק בתורה גם בתנאים הבלתי אפשריים בגטאות ובמחנות.

הרבנית רבקה אזרחי - ישיבת מיר בשנחאי (מיר, ליטא)
מסכת בכורות מתלמוד בבלי
"אקדמות מילין" ברכבת לאושוויץ

יהושע דנציגר, "אחד מעיר"

סרטון לצפייה
שבועות בגטאות ובמחנות

יהושע אייבשיץ, "שערים", 18/05/1972

אפרים אלקיכן - חזרה ליהדות (בריסל, בלגיה)
יצחק בנעט - ישיבת טושנד (סאסרעגן, טרנסילבניה)
הרבנית אסתר קליין - 'ספירת העומר' בדרך לעבודה (קרסטיר, הונגריה)
יהושע אייבשיץ - בריחה עם ספר התורה (וילון, פולין)
ישיבה באושוויץ

הרב אריה גפן, "יתד נאמן", מוסף שבת קודש

בן ציון וייס - שמירה על חגים יהודיים (נרסניצה, צ'כיה)
אבא הלפרין - במחנה עקורים עם הרבי מקלויזנבורג (ליטא - ישראל)
צבי יצחק גוביץ - ישיבת נייטרא (ברגסס, צ'כוסלובקיה)
נתן צבי ברון - הפרידה מהישיבה בטלז (טבריג, ליטא)
חג מתן תורה בשנת תש"ד

מפנקסו האישי של הרב משה אליעזר שורצבורד

זלמן כהן - הרב הרשל שכטר וה"יזכור" הראשון בברגן בלזן (נירטהאז, הונגריה)
הרבנית רבקה אזרחי - לימוד תורה בשנות הזעם (מיר, ליטא)
אבא הלפרין - המפגש עם הרבי מקלויזנבורג במחנה (ליטא)
מיומנו של משה פלינקר על חג השבועות וסוגיית "העם הנבחר"

(הנער משה- יומנו של משה פלינקר)

יצחק בנעט - הנסיעה לסאטמר, (סאסרגען, טרנסילבניה)
מרים פאלק - חג השבועות במחנה גירס (המבורג, גרמניה)
חנה אייבשיץ - מסירות נפש ללימוד תורה
ישראל גרבר - ישיבת מיר בתלאות שנחאי (הורדוק, פולין)
מברכין בריך יקיריה בכל לשן לחישותא

הרה"ח ר' זלמן נאה, "עולם החסידות", סיון תשמ"ב

כיבוד החג במאכל

משה פראגר, "בית יעקב", עדות שרידת המחנות, עמ' 183–184

אהרן פרומר - גבורת הרוח בגטו לודז' (לודז', פולין)
צבי יצחק גוביץ - ללמוד בכל מצב / הרב אונגר מנייטרא (ברגסס, צ'כוסלובקיה)
חנה אייבשיץ - מחתרת חסידית בגטו לודז'