יזכור

זיכרון וזהות

"זכור ימות עולם

בינו שנות דור ודור

שאל אביך ויגדך

זקניך ויאמרו לך"

(דברים לב' ו')

הזיכרון היהודי אינו מסתפק בהתרפקות או באבל על העבר. אף לא בהבנתו ובידיעתו. הזיכרון נועד לתת משמעות להווה ולעתיד.

הזיכרון היהודי הוא צו, פיקדון ואתגר,ולא בכדי דבק בנו הכינוי "עם זוכר" כי מהות ערכי המסורת היהודית  בנויה על עיצוב הזיכרון.

וכך כותב הרבי מסלונים בעל "הנתיבות שלום":

: "וענין הזיכרון אינו לזיכרון היסטורי בעלמא, אלא שעל ידו מקשר יהודי את עצמו לכלל ישראל, שהוא חלק בלתי נפרד מכלל ישראל …המשמעות המיוחדת של זיכרון קדושים אשר בארץ מדור לדור שהוא המחבר אותנו עם מקור הקדושה. כי המשך הדורות הרצוף של  עם ישראל…כשרשרת שכל טבעת מטבעותיה שלובה בחברתה, ושילוב זה הוא  יסוד קיומה"

 

"גנזך קידוש  השם" נטל על עצמו להיות ממעבירי לפיד הזיכרון. לספר לדור הצעיר ולבניו את שיר האמונה שלא דעך. לתת להם כוח להמשיך ולאחוז בשרשרת. הדור הזה הוא החוליה המקשרת בין עבר לעתיד. בין חורבן לתקומה. בין גלות לגאולה.

בחוסנה של חוליה זו תלוי כוחה של השרשרת כולה.

שרה לייבוביץ - צוואה מאבא (קומנייט, צ'כוסלובקיה)
דב לנדא - מסר לדורות (בריגל, פולין)
דוד ברוקנטל - שיר לניצולי השואה (הולנד)
זלמן כהן - הרב הרשל שכטר וה"יזכור" הראשון בברגן בלזן (נירטהאז, הונגריה)