צופה לבית ישראל

הגאון הקדוש רבי אלחנן ווסרמן הי"ד זצ"ל מברנוביץ נרצח על קידוש השם – י"ג בתמוז תש"א

מתוך היושבים ראשונה במלכות התורה של ליטא ופולין, מאן מלכי רבנן, התפרסם פרסום גדול ב- 35 השנים האחרונות לפני השואה הגה "ק רבי אלחנן ווסרמן הי"ד, אשר נערץ מרבבות קודש בשל ייחודו האישי. מלבד היותו גאון בתורה, אחד מסוללי דרך הלימוד בישיבות הליטאיות, היה איש צדיק, בעל מדרגה מיחידי הדור; ומלבד שהעמיד תלמידים הרבה, דורות בעלי תריסין ברוכי שמים, שנחשבו לו כבנים, הוסיף ולימד דעות ישרות לשלומי אמונים די בכל אתר, עד שהפליגה השפעתו הרחק מעבר לכתלי בית המדרש. רבי אלחנן זצוק"ל בתומתו לאלקים, ובאהבתו לזרע רחומיו, התמכר לישעם הרוחני והחומרי בכל נפשו ומאודו. עם שהוא נושא בטורח ובסבלות ישיבתו ותלמידי טיפוחיו, כאשר ישא האומן את היונק, הכניס את עצמו בעול הנהגת ציבור יראי השם, להנחותם הדרך ילכו בה, לזקוף קומתם ולגונן עליהם מפני מבקשי נפשם מבית ומחוץ. ואותו ציבור, אכן, בכל עת מבוכה הפשיל אליו עינים מבקשות תוש- יה, מתוך הערצה ויראת הרוממות. בעשור האחרון לחייו ראו בו את היורש הרוחני וממשיך דרכו של ה"חפץ חיים" הקדוש, רבו המובהק, הן בצדקותו האישית, במיוחד בשמירת הלשון, במדת ענוה, בתמימותו, בחותמו של הקב"ה אמת, והן ברגש האחריות הציבורית שמילא את לבבו ובמחוייבותו הטבעית להיות צופה לבית ישראל ולפשט עקמומית מלבם ע"י תוכחת מגולה שופעת אהבה מוסתרת.

בשנות נעוריו

תחילת עניינו של רבי אלחנן, בשנות נעוריו, כאיש תם יושב אהלים. הוא נולד בשנת תרל"ה, בעיירה בירזש מחוז פוניבז', אשר במדינת זאמוט. כשמלאו לו ט"ו שנה, בתר"ן, היגר עם הוריו לעיר בויסק שבמדינת קורלנד. מכאן גלה למקומות תורה. שבע שנים, בערך, למד בישיבת טלז מפי ראשיה הגר"א גורדון זצ"ל והג"ר שמעון שקופ זצ"ל, ובעיר בריסק אצל הגר"ח סולובייצ'יק זצ"ל, הוא רבי חיים הגדול.

אחרי נשואיו הוסיף ולמד שנים אחדות בסלנט, ובקוברין, בצל קורתו של חמיו המהולל הגאון רבי מאיר אטלס זצ"ל.

בגיל כ"ח שנה התחיל להתעסק בהרבצת תורה, קרוב לשנתיים, באמצ'יסלב, ובאותו זמן דחה בתוקף הצעה לישב על כסא הרבנות בעיר הגדולה מוסקבה; ושוב חדל מללמד וחזר ללמוד שנים אחדות, עם שהוא פורש מביתו, ב"כולל קדשים" דראדין במחיצת ה"חפץ חיים".

בגיל ל"ה שנה יצא מחדש להורות תורה לתלמידים, בבריסק דליטא, במחיצתו של רבי חיים, ומאז עד סוף ימיו לא נטש עוד אומנותו וחינך בני תורה לאלפים ממש להבינם צורתא דשמעתתא. בימי מלחמת- העולם- א', מתרע"ו עד תרפ"א, עמד בראשות הישיבה "ענף החפץ חיים" דסמילוביץ', ברוסיה הלבנה. לאחר מכן השתקע בעיר ברנוביץ, פולין הליטאית, שמה עמד בראש ישיבת "אהל תורה", עד שבאו ימי עברה ונכבשה הארץ בפני צוררי ישראל הנאצים ימ"ש, ונלכד בשחיתותם, גם הוא גם ישיבתו.

אורו זורח למרחקים

באלו 20 השנים שרבי אלחנן זצוק"ל חי ופעל בברנוביץ' התגבהה קומתו הרוחנית פי- כמה, ואורו זרח למרחקים. מאות ואלפי תלמידים, אלפים בלא גוזמא, התחנכו על ברכיו בפרק- זמן קצר זה ויצאו מישיבתו כשהם מושרשים בהבנת התורה וביראת שמים, ויפוצו בכל הארצות ומעבר לים, כשדמות דיוקנו מרחפת לעיניהם תמיד. נוסף לשיעורים בישיבה, היה משובב נתיבות בהלכה לכל תופשי תורה בימיו, באמצעות הספרים שחיבר ופירסם (קובץ הערות" ו"קובץ שיעורים") וכן הקובץ ההלכתי "אהל תורה" שיזם להו"ל והשתתפו בו מגדולי הדור וחכמיו.

כל בחור וטוב בישיבות הגדולות, היו שגורים בפיו לפחות חלק משמועותיו של רבי אלחנן, סברא או הגדרה, ועד עצם היום הזה כך הוא הדבר. מלבד זאת נעשה ב- 20 השנים הללו אחד מקברניטי הדור, מנהיג רב- סמכא ל"אגודת ישראל", ומראשי המדברים ב"מועצת גדולי התורה" ובכנסיות הגדולות, להכריע בשאלות הכלל החמורות שצפו התמד על הפרק, להוכיח בשער, וללמד את העם דעת תורה צרופה על מצב הדור ועל המאורעות ופשרן במאמרים שפירסם בחוברות ומעל דפי העתונות החרדית.

רבו ה"חפץ חיים" זצ"ל, וגיסו הגאון רבי חיים עוזר זצ"ל מוילנא, ראשי העם, הם שהביאוהו בסוד הנהגת הציבור, והעמידוהו בראש התור. גם שאר גאונים וצדיקים שבתקופה, במיוחד הרבי הקדוש הרא"מ זצוק"ל מגור בעל "אמרי אמת", העריצו אותו להפליא.

האישיות הזכה "רבי אלחנן" היתה מקובלת וחביבה עליהם.

מכח כל אלה שאב סמכותו, ומכח יראת שמים שפעמה בכל אבריו, זכה שיהיו דבריו נשמעים – כהבטחת חז"ל.

הביקור באמריקה שהשאיר רישומו לדורות

בחורף תרצ"ט, הופיע רבי אלחנן זצוק"ל לביקור באמריקה. אורו זרח ליהודים שמה ככוכב שביט. מצוקת הישיבה, שתלמידיה לומדים מתוך עוני ורעב, היא שהביאתו אל חופי ארה"ב בניגוד לרצונו ובניגוד לטעמו, אפס כשבא לאמריקה, ארץ ציה במובן הרוחני, נהפך ביקורו למסע התעוררות רבתי והשאיר את רישומיו לימים רבים.

עוד היום זוכרים זקני הציבור היהודי את ביקורו ומדברים על כך בהמיית- לב. מלבד המגבית שערך לטובת הישיבה, נהג רבי אלחנן שבכל מקום שבא אליו הוא מקהיל קהילות ודורש ברבים לפי הצורך דברי חיזוק ודברי כיבושין שתכליתם לקרב את הלבבות לאביהם שבשמים, ורבים השיב אז מעוז, ורבים קשר אותם בעבותות אהבה אל התורה והמצוות. הוא לא היסס להשמיע גם דברי תוכחה קשים כגידין, כשראה צורך בדבר, בכדי לעמוד בפרץ ולעצור קהילה פלונית שלא תוסיף להידרדר במדרון הרוחני, או להזהיר את הציבור מפני תעתועים של נביאי שקר שהשכיחו מלב מי הוא יהודי ומה יעודו של עם ישראל.

במיוחד שאבו עידוד והשראה מאישיותו צעירי אגו"י, חלוצי התנועה האגודאית באמריקה, שקרבם באבהיות.

בהשפעתו נכנס ר' אלימלך טרס ז"ל לעבודה האגודאית. אף הנשיא הבא של אגו"י באמריקה, הרב משה שרר ז"ל, העיד על עצמו שלמד מרבי אלחנן זצוק"ל להיות חייל- תמיד בצבא אגו"י: "אצלו ראינו פעם ראשונה איך היא עבודת אגו"י בעיניו של גברא רבא, חלק בלתי נפרד מתרי"ג מצוות".

בימי שהותו באמריקה כתב רבי אלחנן את מסתו המפורסמת "עקבתא דמשיחא" וכן הדפיס שמה במהדורה חדשה את המסה "דעת תורה", אשר כתב בזמנו לרגלי גזירת השחיטה בפולין, ואשר בו ניתח את מצב העם היהודי בהווה כפי שמצטייר באספקלריה תורתית.

קרוב לשנה ומחצה עשה רבי אלחנן בקרב יהודי אמריקה, בעניני ישיבתו ובעניינים כלל ישראליים, עד שהתקרב חורף תרצ"ט לסיומו. בחדשים האחרונים לשהותו בארה"ב סייע על ידו בנו הבכור, הג"ר שמחה ווסרמן זצ"ל, שכיהן בעבר כראש ישיבת "חכמי צרפת" בשטרסבורג (אח "כ הועברה לאקסלבן, והועמד בראשה הג"ר חיים חייקין זצ"ל), וע"פ קריאתו בא מצרפת וקבע את מקום מגוריו בניו- יורק. הודות לכך שרד רבי שמחה זצ"ל בחיים, ונחלץ בעוד מועד מתחום הכיבוש הנאצי השתתף אח"כ בעבודת ההצלה לצידו של הג"ר אליעזר סילבר זצ"ל, הקים בקליפורניה מקום- תורה ועשה שם נפשות הרבה ב- 38 השנים הבאות, ועוד הניב בשיבה אח"כ לקבץ ולרבות פעלים לתורה בארצנו הקדושה במשך שנים מרובות.

כשעמד רבי אלחנן לשוב לברנוביץ, כבר התקדרו שמי פולין בחשרת עבים שחורים. הנאצים איימו לפרוץ במלחמתם, אחרי שכבר השתלטו על צ'כוסלובקיה,

וכבשו את אוסטריה. ידידים התחננו לפניו: אולי מוטב להישאר פה עד שיתברר המצב, ואולי ינסה להביא לכאן גם את שני בניו הנותרים, רבי נפתלי ורבי לייבל? אולם הוא סרב לרעיון כזה. אמר: "לא שני בנים יש לי, ארבע מאות ילדים יש לי, התלמידים בישיבה איככה אוכל לעזוב אותם?!" לשאלת רבי נפתלי קרלבך ז"ל (רבו של ביהכנ"ס "קהלת יעקב" ניו – יורק) שביקש לידע: מה טעמו ונימוקו לצאת ביודעין לאיזור הסכנה? השיב רבי אלחנן תשובה חד- משמעית: "איך בין א סאלדאט, און מוז גיין אין פראנט" "אנכי איש צבא ומוכרח להימצא בחזית האש". והוא הזדרז ויצא באניה הראשונה שהצליח לעלות אליה. שב לפולין, לישיבה, לתלמידיו, כשפרצה אח"כ מלחמת ההכחדה, התחוור שהיה מוכן לכך מבחינה נפשית, המאורעות היו מצטיירים בעיניו כמראות מפורשים בתורה ובנביאים, חבלי משיח, ובהכרה מלאה התכונן לקידוש השם.

כאשר שאל אותו הגר"ח קרייזווירט זצ"ל (אח"כ גאב"ד אנטוורפן) מה דעתו בקשר לבריחה, השיב בפליאה: "לאן יכולים להימלט? לאמריקה? לארגנטינה? וכי שמה לא יהיו חבלי משיח? ואם באמת לא יהיו מי חפץ בזה! הלא אמרו חז"ל "כל שאינו בהסתר פנים אינו מהם!" "כל שאינו בוהיה לאכול אינו מהם!" הוא המשיך לעמוד על משמרתו, בראשות הישיבה, עוד כשנה ושמונה חדשים מתוך סיכון רב והתמסרות עילאה לבל תכבה גחלת התורה.

מברנוביץ העביר אותה לוילנא, משם לטראקי, ומשם לסמילישאק, עד כי כלו הקיצים ונאלץ להיפרד מתלמידיו כפרידת הנשמה מן הגוף. את שלושת השבועות אחרונים לחייו עשה בעיר קובנא, שנכבשה בדיוק אז ע"י הנאצים מידי הסובייטים, ועם פלישתם נגדרו בפניו כל נתיבי הבריחה שחשב להימלט בהם אל ארצות החופש. כפסוק חי מספר איוב "הן יקטלני לו אייחל" הצטייר רבי אלחנן זצוק"ל בעיני מי שראה אותו באותו יום ראשון בשבת, י"א בתמוז שנת תש"א, כאשר תפסוהו הצוררים בעת לימודו בבית ולקחוהו עמהם ביחד עם עוד קבוצה של תלמידי חכמים. בלילה שלמחרתו, אור ליום שלישי י"ג בתמוז, הוצאו להורג במכונת- יריה ב"פורט" השביעי של קובנא (מבצר רוסי עתיק מחוץ לעיר). אלפים מיהודי הקהילה שנתפסו על לא עוול בכפם, ודמם הטהור נשפך כמים באין קובר. במקהלות קדושים וטהורים אלו נטבח גם רבי אלחנן הקדוש, פה המתגבר בתורה, כשנשמתו הטהורה פורחת להיכלות התנא האלקי רבי עקיבא וחבריו, שאין כל בריה שבעולם יכולה לעמוד במחיצתן.

(אהרן סורסקי תוספת לגליון המודיע י"ג בתמוז תשע"א)