חכם שמעון לביא, הרב, המקובל, הרופא, האסטרונום והמשורר, נתפרסם בכל תפוצות ישראל, במזרח ובמערב – בזכות פיוטו "בר יוחאי", המושר בלילות שבת ובמיוחד בל"ג בעומר ברגש רב ובחיבה מיוחדת, וכן בגין פירושו הידוע לספר הזוהר הנקרא: "כתם פז". חכם שמעון נולד בספרד בשנות השמונים של המאה ה-15, שנים מספר לפני גירוש ספרד, ונפטר בטריפולי שבלוב בשנת שמ"ה (1585). עם גירוש היהודים מספרד הגיע עם משפחתו לעיר פאס במרוקו, ובה גדל בתורה ובסודותיה. כמיהתו לארץ ישראל וכיסופיו לגאולה לא נתנו לו מנוח, והוא החליט לעלות ארצה. במחצית המאה ה-16 עזב את פאס ושם פעמיו לעלות לארץ ישראל. בדרכו, עבר בעיר טריפולי שבלוב וראה את הקהילה היהודית בדלותה החומרית והרוחנית. קהילה, שטרם התאוששה מהכיבוש הספרדי של העיר. או אז החליט חכם שמעון לביא "שטוב לו לקרבם לתורה וללמדם תורה וליראה את ה', וזה יותר טוב מהליכת ארץ ישראל", וכן עשה.
חכם שמעון לביא הנהיג את יהודי טריפולי עד סוף חייו. הוא תיקן את סדר התפילות כמנהג יהודי ספרד, העמיד מורים לתלמוד תורה, כיהן כמורה הוראה, ייסד את בית הדין בעיר, והנהיג את הנהגות העדה, הנהוגות עד היום.
חכם שמעון לביא, נהג כמו גדולי ישראל רבים לאורך הדורות שבחרו להישאר עם קהילתם וויתרו על הרצון לעלות לארץ ישראל ולהתעלות מבחינה אישית.
ההחלטה להתיישב בלוב נועדה לשקם את חיי הרוח היהודיים שחרבו שם. ואומנם, הוא חידש את פעילות המוסדות הדתיים, הקים בתי דין ובתי כנסיות והכשיר תלמידים בהלכה, דיינות, שחיטה, קבלה ושירה – בהמשך היו הם אשר העמידו את הדורות הבאים. לא בכדי מתואר חכם שמעון לביא ליהודי לוב בדורו כרבן יוחנן בן זכאי בדור חורבן הבית.
