מיד לאחר יום כפור נכנס אלי "ראש הצריף" של בלוק 51, והודיע לי כי ברצונו לארגן סוכה. הייתי משוכנע שדעתו של איש שיחי בדוחה עליו. איך יתכן? בין כלבי טרף רבים כ"כ שאינם חדלים לנבוח ולנשוך, נקים תחת גבם סוכה?
אך האיש התכוון לכך ברצינות מוחלטת. ומיש שטח בפני את תכניתו. היות שמאחורי בלוק 28, מהעבר השני של הגדר, סדורות מס' שורות של חביות, הוא יסד באמצעותן כמעין שלשה קירות, יניח עליהם שכבת קנים ומעט קש, וכך תקום סוכה כשרה כדת וכדין.
האזנתי לתכניתו הנועזת בהסכמה שהייתה כרוכה בסכנת נפשות, בשל מיקום החביות הללו שעמדו מהעבר השני של הגדר, תחום שגבל עם בנינים של הס"ס, והמעבר לשם היה אסור, באיום של עונש מוות ובליל א' נכנסנו שם בחשאי וקדשנו ואכלנו כזית, והמקום אשר עמדה שם סוכתנו זו, היה מוקף בחוט ברזל והכניסה לשם הייתה אסורה ומקום ספק היה אצלי לברך לישב בסוכה כיוון שסכנה לשהות שם. אולם מחמת חביבות המצווה שנעשתה במסירות נפש, ברכנו לישב בסוכה. ואכלנו שם הרבה אנשים בזה יוצא וזה נכנס ואוכל כזית פתו בחשאי ובסתר מיראת עונש ובשמחת הלב שזיכנו לקיים מצווות סוכה.
(עלי מרורות – תיעוד אוטנטי מעטו של רבי יהושע משה אהרונסון ז"ל)
