מגישה: פייגי שיף
רבי שבתי הכהן – הש"ך הקדוש
בעלי, מצאצאי הש"ך, ואני נסענו להולשוב לקברו של הש"ך הקדוש זי"ע, בעקבות הסגולה בשם הרב מטשיבין זצוק"ל שצאצאי הש"ך מוזמנים על ידו להתפלל סדר תפילות ובקשות על קברו, להבטיח לשוב להודות – ולזכות בישועה.
המסע היה מרגש בצורה בלתי רגילה. עמדנו בתוך בית כנסת בן מאות שנים, שקירותיו, דלתותיו ואף כיור האבן שבו נטל הש"ך את ידיו לפני ברכת כוהנים – מקוריים; דפדפנו בספר "שפתי כהן" שהודפס לפני מאות שנים; התפללנו ליד קברו כשהמצבה המקורית ניצבת על עומדה – כל אלה עוררו בנו צמרמורות אדירות. בבית הקברות היינו לבדנו ממש, בשלג, מתפללים ומבקשים ומתקשים ללכת.
כיור לנטילת ידיים בבית כנסת של הש"ך
במקביל ביקרנו גם ברובע היהודי בפראג, ובשני המקומות התוודענו לקהילות יהודיות עתיקות ביותר שנגדעו בשואה הארורה. אולם הביקור ההמוני בפראג לא דמה לחוויה הייחודית בהולשוב השקטה והפחות מוכרת.
רקע יהודי
יהודים מכל העולם באים להתפלל בקבר המהר"ל מפראג וה"נודע ביהודה" ולסייר ברובע היהודי ובבתי הכנסת העתיקים הממלאים אותו. מסופר שהנאצים ימ"ש השאירו את הרובע היהודי בשלמותו כדי להופכו למוזאון לעם היהודי הנכחד עפ"ל. באחד מבתי הכנסת האלו הודפסו על כל קירותיו שמותיהם של כל הנרצחים בגטו טרייזנשטט, רשימה אינסופית ומצמררת.
אולם לא מאוד רחוק, מרחק שלוש וחצי שעות נסיעה מפראג המפורסמת והמתוירת, נמצאת העיירה הולשוב-העלישויא שבצ'כיה. הולשוב היא עיירה יפה, שקטה ומנומנמת בחבל מוראביה. יהודים אינם חיים בה כלל, ולא רבים יודעים שגם בה התנהלה קהילה יהודית חשובה מאות שנים, קהילה שהוכחדה בשואה.
הקהילה היהודית נוסדה במקום באזור שנת 1454. היא התפתחה יותר מהמאה ה-16. קהילת הולשוב הייתה אחת משבע הקהילות הראשיות במוראביה ובראשה כיהנו רבנים גדולים, ביניהם הרב שבתי הכהן, הש"ך הקדוש.
בית הכנסת הש"ך נוסד ב-1560, עבר שרפה ושיקום במאה ה-18, וככל הנראה שרד את השואה עקב מראהו החיצוני שהיה כשל בית רגיל. המבנה כולל עיטורים מרהיבים שצוירו על ידי מהגרים מפולין, ארון קודש מרשים ותקרה מצוירת. כתובים על הקירות טקסטים עבריים. ב-1891 הוקם בהולשוב בית כנסת חדש, אך ב-1941 הוא הוצת על ידי הנאצים ונהרס.
כיתוב על הקיר בבית כנסת של הש"ך הקדוש
בית הקברות היהודי נמצא בקצה הרובע היהודי וכולל למעלה מ-1,000 מצבות. המצבה העתיקה ביותר שזוהתה היא משנת1647 . הקבר המרכזי בבית הקברות הוא קבר הש"ך, ששוקם בשנת 1817.
הכניסה לבית הקברות בהולשוב
עד המאה ה-19 חיו היהודים באוזור משלהם שנחשב לעיר יהודית בחסות האצולה השלטת. בתמורה לתשלום דמי חסות הם היו פטורים ממיסי עירייה, זכו להגנה משפטית ולזכות לקיים את מנהגיהם ולבחור את מנהיגיהם. בסוף המאה ה‑19 ובתחילת המאה ה‑20 חיו בהולשוב מאות יהודים; באחת התקופות הגיע מספרם לכ‑1,700 איש והם היוו כשליש מאוכלוסיית העיר. במשך השנים סבלה הקהילה ממספר פוגרומים שפגעו ביהודיה. לפני השואה חיו בה יהודים מועטים, כ-300 בלבד.
קבר הש"ך הקדוש
ב-15 במרץ 1939 פלשה גרמניה הנאצית למוראביה ופירקה את צ'כוסלובקיה. בסוף 1941 הוחל גירוש יהודי העיר וסביבתה, כ-200 משפחות, לגטו טרזיינשטט, משם שולחו למחנות ההשמדה. עם תום המלחמה חזרו שרידי הקהילה לעיר. ב 1948 – חיו בהולשוב 37 יהודים.
בין הרבנים שכיהנו בעיר:
רבי משה יצחק יצחק יהודה ליב צונץ שהיה מגדולי דורו ורבה של מוראביה כולה (1660)
רבי יחיאל מיכל רפפורט (1670)
רבי מנחם מנדל מווגרוב בעל "צנצנת המן" (1673)
רבי ישראל סג"ל פרנקל (1680)
רבי דוד שטראוס כ"ץ שכיהן כאב"ד וראש ישיבה (1720)
רבי מאיר בן מהר"ם מרוטנבורג (1730)
רבי אריה יהודה ליב תאומים (1790)
כיום יש בעיירה שני אתרים יהודיים שמורים:
בית הכנסת ש"ך (Šach Synagogue) – נחשב לאחד הבניינים היהודיים העתיקים, ושמור בצורתו המקורית יחסית. הוא משמש כיום כמוזאון המוקדש לתולדות יהדות מוראביה.
בית הקברות היהודי – מהעתיקים באזור, עם מצבות מן המאה ה‑17 ועד למאה ה‑20; בחצר בית הקברות יש מצבה וגוף זיכרון לקורבנות השואה מהקהילה.
קהילת סאטמר מארצות הברית פועלת לשימורו ולהקמת אוהל לאורחים.
הש"ך – הרב שבתי הכהן
רבי שבתי הכהן (1621–1662), המכונה הש"ך על שם ספרו "שפתי כהן" על שלחן ערוך, היה מגדולי פוסקי ההלכה באירופה. הוא נולד בפולין, ומילדותו נודע כעילוי מופלג, תלמידם של בעל ה"מגלה עמוקות", בעל "מגיני שלמה" ורבני לובלין.
בלובלין נשא לאישה את מרת לינטה-לאה, בתו של שמעון וולף, נכד הרמ"א ומעשירי וילנה, ונסמך על שולחנו. בשנת תי"א מונה לחבר ביה"ד בווילנה אצל בעל "חלקת מחוקק", אך בהמשך עם כיבוש וילנה על ידי רוסיה נדד משם למקומות שונים עד שהתיישב בהולשוב, שהייתה חלק מהאימפריה האוסטרית. הוא התמנה שם לרב, אך זמן קצר לאחר מכן בעודו צעיר לימים נפטר.
מצאצאיו מוכרים בנו רבי משה, רבה של קוטשין, ובתו, שהייתה נשואה לרבי מנחם מאניש חיות, שהביא לדפוס את ספרו של חמיו "שפתי כהן" על חושן משפט וכתב את ההקדמה. בבית הכנסת הש"ך מצוי עותק מקורי של ספר זה. בהקדמה מספר חתנו שהש"ך ביקש ממנו להדפיס את ספרו, אך אחרי פטירתו שכח החתן את הבטחתו. בא אליו הש"ך בחלום ותבע ממנו לקיימה, ואומנם הודפס הספר.
בנוסף מוכרת בתו בתיה, שעליה מפורסם הסיפור "בת הש"ך" מאת הרב מאיר ליהמן – היא נעלמה ביער בתקופת הקוזקים ונמצאה אצל מלך נוצרי שלא ידע על יהדותה וגידלה כנסיכה, אך היא שמרה על יהדותה, מצאה את אביה והקימה בהמשך בית יהודי.
נכדתו של הש"ך, בת בתו יוכבד, חנה אשכנזי, הייתה אשתו השנייה של הבעש"ט.
הש"ך הספיק לכתוב ספרים רבים וחשובים, המפורסם בהם הוא הספר "שפתי כהן" על שלחן ערוך יורה דעה וחושן משפט. את חיבורו פרסם בקרקא בשנת ת"ו (1646) בגיל 24.
ספרו "נקודות הכסף" – הגהות על "טורי זהב" של הט"ז. הש"ך כתב על הט"ז בחריפות רבה, אך במקביל תיאר את ביקורו אצלו: "אל יעלה על לב הקורא בספרי זה שמפני שהיה לי ח"ו מחלוקת עם הבעל טורי זהב או שיש לי בלבי איזו טינה עליו. חיברתי השגות על ספרו, כי הלא נודע לכל כי נתקיים בנו 'את והב בסופה', והתורה מחזרת אחר אכסניה שלה, שנעשיתי אכסניה להבעל טורי זהב, והיה אצלי שלושה ימים וכיבדתיו כבוד גדול אשר לא ייאמן כי יסופר, וגם הוא נתכבד בי הרבה עד שנשקני על ראשי ושמח בי ממש כשמחת בית השואבה. וקל אלוקים יודע ועד שלא חיברתי ספרי 'נקודות הכסף' הלז רק לשם שמים". ספריו הנוספים: ספרו "תקפו כהן" – על סוגיית תקפו כהן, הנלמד בישיבות ונכתב לו קיצור בידי רבי יהונתן אייבשיץ; חיבורו "פועל צדק" – מניין המצוות על פי סדר ימות השבוע; מגילת "עייפה" שבה הוא מבכה את חורבן קהילות אירופה בפרעות ת"ח ות"ט, שלהן היה עד. בחיבור זה יש מידע היסטורי רב על התקופה; ועוד חיבורים וכן פירושים לשו"ע המודפסים בכל המהדורות.
