ב' באב תשפ"ה – 27/07/2025
כתיבה וציור: יעקב רוזנפלד, גנזך קידוש השם.
בשבוע שבו התקבל האוסף של ר' יצחק פרנקפורט, יליד טראנוב שבפולין, בגנזך קידוש השם, קראנו בתורה על מצוות הציצית. כשהתבוננתי בפריט הקטן והישן שנמצא במרכזו של האוסף, התרגשתי מאוד. מדובר ב"טלית קטן" שאותה תפר לעצמו במו ידיו ר' יצחק בימי גלותו ברוסיה.
עמדתי והתבוננתי בציצית הססגונית והמוזרה, טלית שיהודי מעונה וכאוב נתן נפשו עליה, והרהרתי בליבי: למַה דומה טלית זו? ואם אמרו חז"ל על מצוות התכלת שבציצית שה"תכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכיסא כבוד"… הרי ציציות ססגוניות אלה, שדומות לשקיעה, וגם לזריחה, וגם לים ששקטו גליו וחמה של בין הערביים שוקעת בו, אולי אלו היו גווני הים, הרקיע וכיסא הכבוד בשנות החורבן הנורא שפקד את כלל ישראל, אז בימי ראינו רעה?
הציציות עשויות בדים צבעוניים שונים; צבעים עזים ובולטים שהתכלת נעדרת מהם, וגם מה שדומה לתכלת, אבל כיוון שהיא כן דומה לים, לא ים תכול רוגע אלא ים כתום של שקיעה, ואולי קצה של זריחה, הרי נהיר שהיא גם דומה לכיסא הכבוד, שהרי בזמן צרות ישראל יושב הקב"ה על כיסא הכבוד ובוכה ומתאנח על צערן של ישראל, ועל מסירות נפשם של קדושי ישראל שעל כל גל וגל מנענעין לו בראשם ואומרים יתגדל ויתקדש שמיה רבה. על הפסוק וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֺקֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר (שמות כד) מביא רש"י מהגמרא (סוטה יב): "כמעשה לבנת הספיר" – "היא היתה לפניו בשעת השעבוד לזכור צרתן של ישראל שהיו משועבדים במעשה לבנים",
"וכעצם השמים לטוהר" – "משנגאלו היה אור וחדוה לפניו"…
מותר לנו לחשוב, ולדמיין. אם בזמן שִעבוד מצרים הייתה לפני כיסא הכבוד לבנה לזכר צרת ישראל ששִעבדו אותם המצרים בלבנים, ורק לאחר שנגאלו היה אור וחדווה במקומו, מה היה צבעו של הים הדומה לכיסא הכבוד בשנות שִעבוד השואה, כשהיה העולם אדום מדם ישראל שנשפך כמים?… ואולי ציצית זו הייתה אז "תחת רגליו" בשלל גווניה הסמוקים, ואולי היא זו אשר הייתה אז דומה לכיסא הכבוד?
הציצית של ר' יצחק פרנקפורט
