מיזם פריטים משמרים זיכרונות אינו חדש. לכל אורך שנות פעילותו עוסק צוות "גנזך קידוש השם" במלאכת קודש זו – איסוף פריטים, תיעוד ושימור שלהם והנחלת העוצמה היהודית והערכים הטמונים בהם לציבור.
לא חדש, אך כן מתחדש. "גנזך קידוש השם" מחדש את הקמפיין שיעורר אנשים ומשפחות להיזכר בפריטים וליצור קשר על מנת להעניק להם את השימור המיטבי ולהפוך אותם לאות זיכרון לדורות הבאים.
צרו איתנו קשר להעברת פריטים ולכל שאלה בנושא בטלפון: 03-5703018 בדוא"ל: [email protected]
מה שהיה חשוב אז – היום חשוב עוד יותר.
על חשיבות המיזם מתוך כתבה בעיתון "המודיע", תשע"ט:
תנו למוצגים לספר על השואה!
חנוך קופילוביץ
תחייתם של החפצים הדוממים
במהלך השנים הצטברו ב"גנזך קידוש השם" אוצרות אשר לא יסולאו בפז, תשמישי קדושה וספרי קודש ששימשו יהודים בעת צר ומצוק, חפצי יודאיקה ופריטים הקשורים ליהדות שהוסתרו במחבוא מעין צר, זאת לצד פריטים אישיים, מכתבים, יומנים ומסמכים, חלקם נכתבו בהיחבא באותן שנים ארורות וחלקם לפני המלחמה או לאחריה, שיש בהם כדי ללמד על הגורל היהודי.
"החפצים הדוממים הללו אשר ליוו יהודים בשנות האימה, מקבלים תחייה מחודשת כאשר הם מוצגים בפני הדור הצעיר ומספרים את סיפורם של בעליהם", אומר הרב דוד סקולסקי, יו"ר "גנזך קידוש השם". "מבחינה אישית הם אומנם חשובים ויקרים מאוד לניצולים או לבני משפחותיהם, אבל משעה שהם נמסרים לגנזך, הם ממלאים ייעוד חינוכי שאין שני לו ושיעור באמונה שערכו לא יסולא בפז".
לדבריו, ניצולים רבים שעימם נפגש לאורכן של שנים הבינו כי הדרך היחידה להנחיל לדורות את סיפור גבורת הרוח בשנות ראינו רעה היא באמצעות החפצים והפריטים האישיים הממחישים יותר מכול את דרך החתחתים שעברו ואת תעצומות הנפש שגילו כדי לא להיכנע לצורר שביקש את נפשם ואת יהדותם.
"אין משהו שמסוגל לחבר את האדם להרואיות של מסירות הנפש במחנות המוות כמו זוג תפילין זעירות שהוחבאו בצריף בתוך המחנה, ואשר מדי בוקר התאסף בחשאי תור של יהודים שסיכנו את נפשם כדי לזכות להניחן ולו לרגע קט, ואין כמו שופר שהוברח בחשאי לתוככי מחנה המוות אושוויץ, ואשר מאות יהודים יצאו בו בחשאי ידי חובת מצוות תקיעת שופר", מסביר הרב סקולסקי.
אחד הפריטים המעניינים והמפעימים שהגיעו לאחרונה לידי הגנזך הן מזוזות זעירות ודקיקות ובתוכן קלף מגולגל כדת וכדין, שנכתבו ככל הנראה על ידי הרב אליהו שפיצר ז"ל, רב קהילת יהודי העיירה סומבור ביוגוסלביה ששימש גם כסופר סת"ם, וחולקו על ידו לבני קהילתו עם פרוץ המלחמה.
פריט נוסף שהתקבל לאחרונה ב"גנזך קידוש השם" הוא צלחת מעוטרת מגטו טרזין שעליה הכיתוב "חי דנר של שבת – צדקה – תרזין", אשר ככל הנראה שימשה את נשות הגטו להדלקת נרות שבת או לנתינת צדקה בשעת הדלקת הנרות.
חפצים יקרי ערך אלו, שכאמור הינם דוגמית בלבד מאוצרות הגנזך, מצטרפים לפריטים חשובים אחרים, בהם זוג תפילין זערערות בגודל של סנטימטר על סנטימטר שנמסרו להנהלת הגנזך על ידי יהודי שקיבלם מזקנו אשר הלך לעולמו. סיפורם של התפילין מפעים. הסב מצא את התפילין הללו במהלך המלחמה, כשהן מונחות על ראשו וידו של יהודי שנרצח בידי הנאצים. הוא פשטן הימנו בזריזות, ומאז שמר עליהן מכל משמר עד לסיום המלחמה, כשהוא מניחן בכל הזדמנות שנקרתה לו.
גודלן הנדיר של התפילין, שאגב, בבדיקה שנערכה להן על ידי הגנזך הן נמצאו כשרות למהדרין, ממחיש ביתר שאת את מסירות נפשם של היהודים בשואה על קיום המצוות ככל שיכלו. מסתבר שאותו יהודי שנרצח בידי הנאצים התכונן לגרוע מכול וכתב לו בתחילת המלחמה זוג תפילין זעירות שאותן יוכל לשאת לכל מקום מבלי שיתגלו. נערים בגיל הבר מצווה המבקרים כיום בגנזך ונחשפים לזוג התפילין מעוררי ההשראה מקבלים ממד חדש על אודות המצווה שאותה הם עתידים לקיים, ויוצאים נפעמים עד עמקי נפשם מתעצומות הרוח שגילו יהודים באותן שנות זעם.
כמו כן הגיע לידי הגנזך פנקס אותנטי של מוהל מקראקוב, ובו תיעוד מפורט של מאות ילדים שנימולו תחת ידו, עם תאריכים ושמות לצד אזכורים היסטוריים חשובים.
פריט אחר ומרגש שהתגלגל ל"גנזך קידוש השם" הוא עותק נדיר של גמרא עם מסכתות נדרים וקידושין שהודפסו בכרך אחד במחנה העקורים פרנוואלד אחרי המלחמה, עם איור של צריף במחנה העבודה בעמוד השער, מעליו נכתב "צריף העבודה שבו ישבנו למדנו והתפללנו בחשאי", כשמתחתיו הפסוק "כמעט כלינו בארץ ואני לא עזבתי פקודיך" (תהלים קיט, פז).
זוהי השעה וזהו הרגע לפקוח עין ולב ולבדוק אילו חפצים או מסמכים, וכן מכתבים המצויים ברשותכם, עשויים להנחיל באותנטיות לדורות הבאים את סיפור גבורת הרוח של בני עם סגולה בתקופה הקשה והנוראה בתולדות עם ישראל, ולהעבירם לידי "גנזך קידוש השם" למזכרת נצח ולתועלת הכלל והפרט.
