במלאות שמונים שנה לחיסול גטו ורשה – המרכז היהודי הגדול בעולם – מעלים ב"גנזך קידוש השם" את זיכרונה של תנועת המרי החסידית החשאית בוורשה, שאיגדה במסגרתה קבוצות של צעירים חסידים שבזמנים הקשים ביותר בתולדות העם היהודי, במצור ובמצוק, ברעב ובאימת מוות, בערו באש התורה והאמונה, לחמו בשטן הנאצי, שמרו על הצביון היהודי שלהם וזכו לקדש שם שמיים.
רבי משה פראגר, מייסד "גנזך קידוש השם", עשה רבות כדי להנציח את התנועה המחתרתית החסידית, ואת הקדוש רבי מתתיהו גלמן, איש הפלאות יליד גרמניה שנמלט מהוריו שעזבו את דרך התורה, ודבק בעוז בדרך התורה והחסידות עד שהפך לראש החבורות של צעירי החסידים שקידשו שם שמיים בגטאות.
הצעירים שלא שיתפו פעולה עם הוראות הממשל הנאצי היו מנהלים אורח חיים מופלא הרחק מעין רואים: בחורבות, בבונקרים ובמרתפים. הם לא ראו אור יום וניזונו בדוחק רב ממה שיהודים טובים, שומרי סוד, חלקו עימם. אור יום לא זרח עליהם, אבל נשמתם האירה וליבם היה מתרונן בשיר ושבחה. הם חשו על עצמם את המונח הפשוט של "ואני קרבת אלוקים לי טוב", וזכו למסור נפשם לה' מתוך אמונה שלמה, שמחה של מצווה ולימוד תורה מתוך צער ודחק שעליו נתנו נפשם, עד שבאה עת פקודתם ותעל נשמתם השמימה.
