מאת: יעקב רוזנפלד
"האם במהלך פגישתכם האחרונה, היה רגע מרגש במיוחד?" – נשאל רבה של רוסיה בריאיון לא רגיל שהעניק ל"דער איד", עיתון של חסידי סאטמאר בוויליאמסבורג (ניו יורק).
"כן", ענה הרב, וחשף סיפור נוגע ללב שחווה לפני כשבועיים, למחרת יום השואה הבינלאומי. באדיבות העיתון "דער איד" אנו מביאים את הסיפור, בתרגום לעברית.
"היה רגע כזה", ענה הרב. "פגישתנו, שנערכה לפני כשבועיים, הייתה למחרת יום השואה הבינלאומי. ישבנו ודיברנו, ואז פוטין אומר לי על טרגדיית השואה: בעבורי זה ממש סיפור שאינני שוכח אותו. אני חושב עליו כל הזמן – אני תוהה ולא מבין: איך הגיעו הנאצים למצב כזה, לעשות דבר כזה… אני חושב כמה קורבנות נפלו כתוצאה מכך, אני מהרהר, איך העולם הגיע למצב כזה?"
העניין הזה נוגע לליבו של הנשיא ואינו מרפה ממנו, אומר הרב.
"לפתע, תוך כדי השיחה, התחיל הנשיא לספר שהוא צפה בסרט שואה אתמול, ביום השואה, והילד שבסרט ההוא נכנס לו לראש ואינו יוצא. "זה ילד אחד מתוך שישה מיליון יהודים, אבל הסיפור שלו כל כך נגע לי ללב".
אוספים את כל היהודים, כך מראה הסרט, ומעמידים אותם בשורה. יש גויים שמנסים לפרוץ ולעזור, אבל הנאצים אינם מרשים להם.
השורה הופכת להיות תהלוכה, ואז רואים אבא, אימא וילד הולכים בתהלוכה, בדרכם האחרונה… הם הולכים למוות. מסביב נאצים חמושים אינם נותנים לאיש לברוח. כלי הנשק שמכוונים נגד היהודים העצובים אינם נותנים להם כל סיכוי.
לפתע, האימא דוחפת בחוזקה את הילד, זורקת אותו החוצה. הילד בוכה, רוצה את אימא, אבל הגוי שתפס אותו מנסה להרגיע אותו ולדבר על ליבו. הילד מנסה להיחלץ מידיו ולחזור לאימא, והגוי אומר לו: לא, לא! הכול בסדר.
הוא לוקח את הילד לבית שלו, והילד עומד בחלון, מביט החוצה ואומר: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד".
הילד עמד בחלון זמן רב, ובעל פה הוא חוזר על כל התפילה (הכוונה לאמירת "שמע ישראל". י.ר.).
"הילד מאוד ריגש אותי, הילד בחלון שחושב על אימא שלו ואומר שמע ישראל".
בסרט רואים את הגוי מתבונן בילד ואומר לו: כן, אני מבין…
ממשיך הרב ומתאר:
ואז אומר הגוי, "אתה יודע מה? עוד יותר טוב, תפסיק לדבר בכלל, אתה תהיה מרגע זה אילם. עדיף שלא ישמעו בכלל את הקול שלך". והילד ככה מהנהן בראשו ואומר, כן.
אז הנשיא עצר ואמר לי: "כמובן יש עוד המשך לסרט. ראיתי אותו אתמול, אבל הרגע הזה – לחשוב על הילד הזה, על המשפחה הזאת, על ההורים האלה ועל איך שהאנשים האלה הצילו את הילד"…
הנשיא, לאחר דממה, שואל אותי, האם את התפילה הזאת, "שמע ישראל", ילדים קטנים באמת יודעים? כתשובה סיפרתי לו איך מצאו ילדים אחרי המלחמה, ילדים מפוזרים ואבודים שכבר לא ראו שנים את הוריהם ושכחו מהי יהדות, קראו להם את "שמע ישראל" והם זינקו!
סיפרתי לו באריכות על הרבנים שנכנסו למקומות שהיו בהם הרבה ילדים וכדי לדעת מיהו יהודי הם קראו "שמע ישראל".
"זו הנקודה של כל יהודי – הסברתי לו – "שמע ישראל" זו התפילה שאומרים כל יום, בוקר וערב, וזו התפילה שאומרים כשיוצאים במסירות נפש, כי זו התפילה שמבטאת את האמונה בקדוש ברוך הוא. מגיל קטן ילד כבר אומר "שמע ישראל".
הילד שנראה בסרט, זה היה הקשר שלו להורים – המילים של "שמע ישראל".
הדברים עשו על הנשיא רושם חזק מאוד: ילד בן שלוש כבר מבין את העניין הזה של אחדות השם, אמונה בהקב"ה ומסירות נפש. הוא הגיב "עכשיו אני מבין עוד יותר מדוע הסיפור הזה כה נגע לליבי".
היה לו מאוד חשוב שאנחנו נראה ביחד את הסרט, שהוקרן על שולחנו בלשכה.
(תודה לידידי ר' שיע דייטש ממוסקבה על הסיפור.)
