סודו של השופר הנמצא בין אוצרות גנזך קידוש השם. השופר היה שייך לרב החסיד ר' יוסלה וקסמן ז"ל. השופר צלח יחד עם ר' יוסלה את הדרך הארוכה מתחילת המלחמה עבר בגיא צלמוות ושרד עד לשחרור המיוחל. ר' יוסלה והשופר התגלגלו יחד במחנות ובגטאות וניסים צרופים ליוו אותם על כל צעד ושעל. ר' יוסלה היה מספר תמיד על הנסיבות הקשות והזמנים המסוכנים שבהם תקע בשופר ליהודים, והבטיח להם שבעזרת השם עוד יצאו מאפלה לאורה. ובראות היהודים האומללים את השופר נשאו אליו עיניים מייחלות וקיוו לזכות ולראות את עצמם משוחררים מעול ומעבדות.
בשערי ארץ ישראל עדיין לא תמו תלאותיו של השופר. הוא ובעליו גורשו בידי הבריטים לקפריסין באוניית המעפילים שעל סיפונה הגיעו לארץ. ראש השנה בקפריסין הביא את היהודים לדיכאון ולשברון לב. הגענו עד הנה ומה עלה בגורלנו? גירוש אחר גירוש, אמרו לעצמם. ולפתע כמו קרן אור מנסרת בחלל, נשמע קול רענן של שופר ותיק, שראה צרות ותלאות והבטיח כבר אז שבעזרת השם יהיה בסדר. לפני פטירתו מביט ר' יוסלה בשופר בעצב. שנים כה רבות היו יחדיו, ועתה, מה יהא על השופר? ר' יוסלה נזכר בידיד קרוב ר' מאיר בליזינסקי, אומן מומחה בכלי כסף ויודאיקה, ומעביר לו את השופר.
ר' מאיר מביט בשופר בערגה. כל אימת שמבטו נתקל בו הוא נזכר לא רק בידידו ר' יוסלה, אלא גם ובעיקר במסירות הנפש שנלוותה לתקיעת השופר הזו. ר' מאיר חש שזיכרון התקיעות המופלאות אינו זכרונו הפרטי. ויש להביא אותו לזיכרון הכללי של עם ישראל כדי שימחיש ויעביר את סגוליותו של עם ישראל הלאה, לדורות הבאים.
הוא מסר את השופר לגנזך קידוש השם כדי לפרסם בציבור את עוצמת מסירות נפשם של יהודים בכל דור.
