הפוסט קראתי – מן המיצר הופיע לראשונה ב-גנזך קידוש השם.

רבים הם נושאי המשרות הבכירות שבמהלך השנים עלו לבקר ב"גנזך קידוש השם"; המקום הקטן שממנו יתד ופינה לכל מלאכת הקודש של "גנזך קידוש השם" מאז יסודו, וממנו בוקע אור של פעלתנות ועשייה בלתי פוסקת בכל תחומי ההנצחה של גבורת הרוח של קדושי השואה ושרידיה.

המוסד הוותיק מהווה במהלך השנים סוג של מקום עלייה לרגל, כי אכן אין מי שעולה למקום הצנוע הזה ואינו מתפלא: איך יוצאת פעילות קודש אדירת ממדים זו ממקום כה צנוע ומאופק.

האמת, גם עובדי המוסד ואנשי ההנהלה אינם יודעים. זה מין נס כזה, מועט המחזיק את המרובה… על משקל מה שכתוב בגמרא סוכה שבזמן הגאולה יבכו הצדיקים שיצר הרע ייראה בעיניהם כהר; הם יאמרו: היאך יכולנו לכבוש הר כזה?! אמר אחד מוותיקי העובדים ב"גנזך קידוש השם": בקרוב, כשבעז"ה נאכלס את הבניין החדש, לא נוכל להבין היאך יכולנו קודם, היאך הסתדרנו?! אבל ב"ה הסייעתא דשמיא שמלווה אותנו מחוללת פלא זה במהלך כל שנות קיומנו, בייחוד בשנים האחרונות, מאז פרצנו בתנופת עשייה חינוכית ותיעודית חסרת תקדים בכמותה ובאיכותה.

חרגנו מהפתיחה, ולכן נחזור אליה:

התרגלנו כבר לביקורים ולסיורים של אנשי ממשל ואישי ציבור מכל גווני הקשת, אבל לפעמים, וגם זה קורה, אבל הרבה פחות, אנו זוכים לארח ידיד אמת, ואז התחושה שונה לחלוטין. זה מה שהרגשנו בישיבה המשותפת של הנהלת "גנזך קידוש השם" ונציגי אנשי ההוראה, התיעוד, המחקר וההוצאה לאור, יחד עם חבר הכנסת הרב אורי מקלב – חבר ועדת הכספים, איש העשייה הוותיק, ראש וראשון לכל דבר שבקדושה וידיד אמיץ ל"גנזך קידוש השם" מזה שנים רבות.

הרב מקלב הגיע יחד עם פמלייתו המכובדת: ראש המטה מר דוד וורצמן, הדובר מר יהודה מנדלוביץ, מר דודי גרינברג, ומר רועי אסף, מנכ"ל הרשות החרדית.

האורח התקבל בכבוד ויקר, ולאחר סיור קצר התיישב לישיבה משותפת עם "גנזך קידוש השם". נשאו דברים המנכ"ל, הרב צבי סקולסקי; יו"ר ההנהלה, הגב' רחל יוד; רפרנטית הארכיון, הגב' תהילה דרור; הרב יצחק שמואל שפירא, מנהל אגף גנאלוגיה – חקר יוחסין וחיפוש שורשים של "גנזך קידוש השם", שהפתיע את הרב מקלב בממצאים מרגשים על אודות מקור משפחתו ומוצאה; הגב' תמר שרייבר – מנהלת פדגוגית; המורה הדגולה מרת רוחמה ריבלין, שאף הציגה את התוכנית הוויזואלית החדשה על ישיבות ליטא, תוכנית פופולרית שכובשת את אולמי ההרצאות והכינוסים; המרצה הרב רוני קרביץ, שסיכם את פעילות הקיץ עם בני ישיבות והאברכים ואת המסקנות העתידיות; הרב יעקב רוזנפלד, המרצה וכותב התוכן; הרב בונם לייזרוביץ, הספרן הראשי, והרב בונם מושקוביץ, מנהל ארכיון התצלומים.

הרב מקלב, איש רוח מלא טעם ונעימות, התמקד בשתי מטרות מרכזיות אשר להן חייבים לשאוף ואליהן להתקדם בכל העוז: הראשונה לזרז את בניין המרכז, כי הפעילות הזו חייבת להתפתח ובלי בית אי אפשר; דבר נוסף הוא להביא את דבר "גנזך קידוש השם" לקהלים נוספים בציבור הכללי! לדבריו, המגזר הכללי חייב לשמוע וללמוד על גבורת הרוח היהודית בימי השואה. יש צימאון אדיר לכך, בייחוד אחרי אירועי השביעי באוקטובר. התכנים שמועברים ב"גנזך קידוש השם" הם אלו שהציבור כה כמה להם, ואנחנו חייבים למצוא מסילות לליבותיהם של כל הקהלים בישראל שייחשפו להם.

בנימה אישית, הרב מקלב ביטא את התרגשותו לנוכח מה שמוצג כאן. לדבריו, שנים רבות שהוא מלווה את פעילות המוסד הוותיק ומתעניין בתכניו ובהווי שלו, אבל אינה דומה שמיעה לראייה, וליבו מתרחב מול פעילות חינוכית, ויזואלית, תיעודית ומקצועית זו.

בפן המעשי נשא דברים מר רועי אסף, מנכ"ל הרשות החרדית, שהתמקד בצורך לממש פוטנציאל תקציבי שכבר מעוגן בחקיקה לטובת פעילות הקודש החינוכית והתיעודית של "גנזך קידוש השם".

הישיבה הביאה בכנפיה משב רוח מרענן של עצה ומעש, ובסיומה העניק המנכ"ל הרב סקולסקי לאורחים החשובים כשי הוקרה את הספר "בנות עמי מטלז".

הנהלת "גנזך קידוש השם" מודה להרב אורי מקלב ולצוותו על ידידות אמיצה, על תמיכה רבת שנים ועל עידוד בלתי פוסק בכל מצב ובכל זמן.

הפוסט ביקור מסוג אחר הופיע לראשונה ב-גנזך קידוש השם.

כתיבה וציור: יעקב רוזנפלד, גנזך קידוש השם.

בשבוע שבו התקבל האוסף של ר' יצחק פרנקפורט, יליד טראנוב שבפולין, בגנזך קידוש השם, קראנו בתורה על מצוות הציצית. כשהתבוננתי בפריט הקטן והישן שנמצא במרכזו של האוסף, התרגשתי מאוד. מדובר ב"טלית קטן" שאותה תפר לעצמו במו ידיו ר' יצחק בימי גלותו ברוסיה.

עמדתי והתבוננתי בציצית הססגונית והמוזרה, טלית שיהודי מעונה וכאוב נתן נפשו עליה, והרהרתי בליבי: למַה דומה טלית זו? ואם אמרו חז"ל על מצוות התכלת שבציצית שה"תכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכיסא כבוד"… הרי ציציות ססגוניות אלה, שדומות לשקיעה, וגם לזריחה, וגם לים ששקטו גליו וחמה של בין הערביים שוקעת בו, אולי אלו היו גווני הים, הרקיע וכיסא הכבוד בשנות החורבן הנורא שפקד את כלל ישראל, אז בימי ראינו רעה?

הציציות עשויות בדים צבעוניים שונים; צבעים עזים ובולטים שהתכלת נעדרת מהם, וגם מה שדומה לתכלת, אבל כיוון שהיא כן דומה לים, לא ים תכול רוגע אלא ים כתום של שקיעה, ואולי קצה של זריחה, הרי נהיר שהיא גם דומה לכיסא הכבוד, שהרי בזמן צרות ישראל יושב הקב"ה על כיסא הכבוד ובוכה ומתאנח על צערן של ישראל, ועל מסירות נפשם של קדושי ישראל שעל כל גל וגל מנענעין לו בראשם ואומרים יתגדל ויתקדש שמיה רבה. על הפסוק וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֺקֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר (שמות כד) מביא רש"י מהגמרא (סוטה יב): "כמעשה לבנת הספיר" – "היא היתה לפניו בשעת השעבוד לזכור צרתן של ישראל שהיו משועבדים במעשה לבנים",

"וכעצם השמים לטוהר" – "משנגאלו היה אור וחדוה לפניו"…

מותר לנו לחשוב, ולדמיין. אם בזמן שִעבוד מצרים הייתה לפני כיסא הכבוד לבנה לזכר צרת ישראל ששִעבדו אותם המצרים בלבנים, ורק לאחר שנגאלו היה אור וחדווה במקומו, מה היה צבעו של הים הדומה לכיסא הכבוד בשנות שִעבוד השואה, כשהיה העולם אדום מדם ישראל שנשפך כמים?… ואולי ציצית זו הייתה אז "תחת רגליו" בשלל גווניה הסמוקים, ואולי היא זו אשר הייתה אז דומה לכיסא הכבוד?

הציצית של ר' יצחק פרנקפורט

הפוסט "רקיע דומה לכיסא הכבוד" הופיע לראשונה ב-גנזך קידוש השם.

צבי סקולסקי, מנכ"ל "גנזך קידוש השם"

פעמים רבות ניסיתי, מאז, להתחקות אחר סוד קסמו של החסיד המופלא ר' איטשע רוזמרין זצ"ל. משחר טל ילדותי, עת התגוררנו בשכנותו, הייתי מתבונן באיש ובמעשיו והייתי אומר לעצמי: הנה ה"זן" הנדיר שהצורר הנאצי ניסה להכחיד ולא עלתה בידו.

ר' איטשע היה משרידי הדור הישן, מהסוג שמילא את עיירות פולין לפני החורבן, והתחושה בליבי היתה תמיד שאת ר' איטשע וחבריו, שרידי החורבן אשר תמיד צהלתם בפניהם, הותיר לנו הקב"ה לפליטה כדי שנדע איך חסיד יכול להיראות.

יומם ולילה היינו שומעים את קול התורה בוקע מביתו. התורה היתה שעשועיו וכל אימת שהייתי נכנס לביתו הוא היה יושב מעל גמרא גדולה, יגע בתורה ומתענג ממנה.

לימים, עת ניאות ר' איטשע לספר מעט מקורות הימים ההם במסגרת מפעל העדויות של "גנזך קידוש השם", היינו ניצבים נפעמים לנוכח כל התלאה אשר מצאה את האיש השמח והעליז הזה, תלאה מרה וממושכת שלא זו בלבד שלא פגמה באמונתו ואפילו כמלוא נימה, אלא חישלה אותה והוסיפה נדבכים של השגות, רוממות והתעלות.

עת היה ר' איטשע מספר את שעבר עליו, היית יכול לדמות בנפשך שהוא מדבר על אדם אחר; איזו דמות מנבכי ההיסטוריה הרחוקה. הוא לא היה נאנח ולא מכרכם פניו. הוא היה מגולל את זכרונותיו בחיוך ומתבל דבריו באמרות שפר ובעובדות צדיקים.

ר' איטשע מעולם לא התלונן. אמונה זכה וטהורה פיעמה בו ואותה העביר לתלמידיו הרבים שהיו כרוכים אחריו ושותים בצמא את דבריו.

טהור לב

שיחתו עמנו, קבוצה של עשרים איש, לפני שנתיים, צפה לנגד עיני ומפליאה אותי שוב, בפעם המי יודע כמה. הוא לא הרבה לספר על הסבל שחווה, אבל לאחר שהתחננתי לפניו, והסברתי לו שאנחנו צמאים לשמוע ויש כאן ענין להעביר לדורות הבאים, למען ידעו, הוא ניאות להתארח ב"זיץ" עם אברכים מבית המדרש בירושלים, בימי בין המצרים, בבית הרה"ח ר' ישראל ברלינר.

דבריו טלטלו אותנו. הוא תיאר מושגים של רעב ויגון שאין להעלותם על הדעת. הוא סיפר שמרוב רעב הם היו נופלים על המיטות בחוסר כוח ועל סבתו היקרה שנפטרה לידו במיטתה, ברעב, באותם ימי רעה, והוא עצמו נער רך, לא ידע מה יילד יום…

הרהרנו אז, איך אסף איש טהור זה כוחות, להתאושש מתקופה קשה זו, ולפתוח חיים חדשים מלאים זיו ומפיקים נוגה, חיים מלאים תורה, חסידות, שמחה, חסד ונתינה.

לא אשכח עת אבי ר' נטע נח ז"ל היה חולה ומרותק למיטתו, במשך שנים רבות היה ר' איטשע נכנס לבקרו בכל עת מצוא, בוודאי בשבתות ויו"ט, וביומא דפגרא, ולאחר פטירתו של אבי היה נכנס לחזק את האלמנה ומרעיף על ביתה טללי שמחה וניחומין. בכל חג ומועד היה נכנס, מביע התעניינות והשתתפות, מחזק ומעודד…

חסיד אמת היה ר' איטשע, טהור לב וזך כשלג. לפני שנה הצעתי לו להיפגש עם אישיות מכובדת, ממלכתית. אותו אדם ביקש אישית ליזום את הפגישה שטמנה בחובה הרבה כבוד ויקר. הוא רצה לפגוש את שריד השואה, חתן הגאון הנודע רבי יעקב חנוך סנקביץ' זצ"ל, שצמח והיה לר"מ נערץ בישיבת 'שפת אמת'. כאשר שמע ר' איטשע את הרעיון סרב בנחרצות באומרו:

הלוא ידעת שאני בעל תוקע אצל הרבי מגור… (כלומר, ומשכך איך אני יכול לפגוש באישיות "ממלכתית" מהסוג הזה…)

זה רצון ה'!

געגועים עזים כבר תוקפים אותנו מעכשיו לדמות מאירה זו, אשרי עין ראתהו יושב בבית המדרש בגיל זקנה ושיבה ויגע בתורה, ומתענג בדברי תורה וחסידות. נכדי כ"ק אדמו"ר שליט"א היו לומדים אתו בחברותא ספרי חסידות בשבת קודש בהפסקות, בחמימות, בהתלהבות אש קודש.

זכורני, בבחרותי שאלתיו על מקרה שהפליא אותנו, וביקשתי ממנו כחסיד וותיק שיסביר אותו. היה זה כאשר כ"ק מרן אדמו"ר ה'לב שמחה' זי"ע, ביקר בערב פסח אצל רופא שיניים, ולאחר שיצא הימנו בדרכו לרכב של ר' נחום אלבוים, חייך הרבי חיוך רחב אל הרופא (ד"ר רוזנברג מרחוב בר גיורא). שאלתי את ר' איטשע מה היו דברי הרופא שזיכו אותו בכזה חיוך, וענה: הרבי שאל את הרופא שכבר היה ישיש, איך הוא מצליח לשמור על עצמו בקו הבריאות ובכושר, עד כדי כך שיכול עדיין לשרת את מטופליו גם בגיל מבוגר כ"כ, והרופא ענה שהוא מקפיד לצעוד שחרית ולאכול אי אלו מאכלים וכו'. ועל כך ענה הרבי: "און דער אייבישטער געט צו יאהרן" (והקב"ה, מצדו, נותן שנים…). זוכר אני את השיחה המרוממת שזכינו לה בעטיו של אותו סיפור, מפיו של ר' איטשע:

הכל בידי הקב"ה! אני זוכר בימי המלחמה, לא ידעתי אנה אלך ומה אעשה, אבל ידעתי שיש הקב"ה!

ואלו היו דבריו עת באתי לנחמו, באשדוד, ביושבו בעמק הבכא על פטירת בנו יחידו: זה רצון ה'! תדיר קיבל את רצון ה' באמונה ובשמחה, וזאת אשר הקרין לסובביו בכל עת מצוא.

בר מצוה בשלהי המלחמה

לאחר הסתלקותו, ישבנו, אנשי "גנזך קידוש השם", והקשבנו לשיחתו עמנו לפני מספר שנים.

זו שיחה מפעימה, אחת מני כמה שיש עמנו בארכיון, אותה העביר במתק לשונו ובענוות חן, עד שבזמן אמת לא כולם הבינו אילו מסרים מדהימים מוטמעים בדבריו הטהורים. ב"ה שדבריו הוקלטו ותועדו וכעת אנו יכולים להתבונן בהם ולשאוב מהם אורחות חיים.

הנה חלק מדבריו ל"גנזך קידוש השם":

בשלהי ימי המלחמה הגעתי לגיל שלוש-עשרה, גיל חיוב ב'מצוות'. רציתי לומר "לשם יחוד" קודם הנחת התפילין, אבל לא היה לי סידור תפילה. את התפילות ידעתי בעל פה מאז שסבתי ע"ה, אם אבי ז"ל, היתה מביאה לי כמה גרושים כדי שאלמד בעל פה (קטעים מהתפילה). אבל את ה"לשם יחוד" לא ידעתי.

אשה אחת היתה שם, וברשותה סידור קרבן מנחה.

רציתי בכל לב שהיא תשאיל לי את הסידור אבל היא סרבה. הסידור היה בן לווייתה ובו היו צמודים כל המסמכים שלה. אחרי הפצרות מרובות היא הסכימה לתת לי את הסידור ליומיים.

ובאותם יומיים שיננתי את ה"לשם יחוד" בעל פה.

ה'בר מצוה' שלי היתה ביום ראשון. מי היה בבר מצווה שלי? לא היו בני אדם ב'בר מצווה', שלא נחגגה לי מעולם… אבל עשרות אלפי אורחים השתתפו ביום שמחתי. עשרות אלפי מלאכי השרת שריחפו מעלי והביטו בי באהבה.

באותו יום ראשון הלכתי לשוק, לעזור למישהו עם החבילות והרווחתי מכך כמה פרוטות. בכסף זה קניתי לחם.

באותו יום גם עבדתי עבור הצבא, חתכתי תפוחים. הם היו מייבשים פירות בשמש ושולחים לרוסיה.

באותו בוקר, יום ראשון, שבו נכנסתי לעול תורה ומצוות, קמתי מוקדם, הנחתי תפילין, אמרתי "לשם יחוד"!

הלוואי שהייתי מניח תפילין היום כמו שהנחתי אז, באותו יום, בשלהי המלחמה, עת הנחתי את התפילין של אבא לראשונה בחיים.

לא ידעתי כלום. לא ידעתי שום דבר מלבד מה שלימד אותי הדוד ר' יחזקאל (חזקל). הוא לימד אותי פרשת יציאת מצרים. ואת זה שיננתי מאות פעמים, ואת 'פרשה' זו הכרתי בעל פה. הוא גם לימד אותי את פרשת קבלת התורה, ויסעו מרפידים וכו'.

את התפילין הנחתי בשקט. היה אסור לאף אחד לראות את מעשי.

לא ידעתי מה זה תפילין, ידעתי רק שאת הקוביה הזאת, הקב"ה ציוה להניח!

ידעתי שיש הקב"ה, תאר לך, באיזו שמחה הנחתי את התפילין!

(ואני בטוח ש) מאות אלפי מלאכי השרת היו אורחים שלי ביום שמחתי, ושמחו עמי. הם הביטו בהשתאות, איך ילד, ברוסיה, אין לו תפילין, אין לו כלום, ובאיזו שמחה הוא מניח תפילין…

תמיד נתגעגע לר' איטשע ולמה שהאישיות שלו ביטאה; לעד נזכור את הדמות המאירה, את העיניים הטובות ואת הלב הזך והטהור, שהיה עולה על גדותיו בשמחה ובטוב לבב.

ר' איטשע משוחח עם צוות "גנזך קידוש השם"

הפוסט "ידעתי שיש הקב"ה!" הופיע לראשונה ב-גנזך קידוש השם.

השגריר, שההיסטוריה היהודית חיה ופועמת בליבו, ותחושת המשכיות והנצחה מעסיקה אותו רבות בשנים, סייר ב"גנזך קידוש השם", הסכית לדברי ראשי אגפי החינוך, הארכיון וההוצאה לאור וקיבל סקירה מפי ראשי ההנהלה.

שעה של קורת רוח הייתה מנת חלקו עת הקרין ראש אגף הגנאלוגיה, הרב ד"ר יצחק שמואל שפירא, מצגת מיוחדת על קורות בני משפחתו של השגריר ובני הקהילות שבהן חיו ופעלו בני משפחות כהן ורוסו, אבות משפחתו של השגריר.

איש "גנזך קידוש השם" הסופר הרב יעקב רוזנפלד סיפר על התנהגותם הנאצלת של בני קהילת פנמה בשנת 1940, עת אירחו את פליטי גרמניה שהגיעו לפנמה חסרי כול. יהודי פנמה טובי הלב יצאו מגדרם כדי לעזור להם, לארח אותם ולספק להם ביגוד, מזון ומחיה, והימים ימי מלחמה, לאף אחד לא היה אז קל…

בני קהילת פנמה עשו ככל אשר לאל ידם, ואף הצליחו לשחרר את פליטי גרמניה היהודים מתנאי המעצר שחוו עקב הגדרתם כנתיני ארץ אויב, ומהם יתד ופינה ל"קהילת יוצאי גרמניה" בפנמה.

הגב' רחל יוד, יושבת ראש ההנהלה, הציגה מדגם מהעדויות המרגשות של שורדי השואה שסיפרו על גבורת הרוח היהודית ועוצמת האמונה שהחייתה בזמנים הקשים את ליבם של קדושי השואה ושרידיה.

בפני השגריר הוצגו חפצים מהמוזיאון. התרגשות רבה ניכרה על פניו עת זכה למשש תפילין זעירות ששרדו את המחנות. הסיפור המפעים הועבר ע"י המנכ"ל, הרב צבי סקולסקי.

הגב' חנה רוטנברג, מרצה ואשת חינוך, סיפרה על חיי אימה שתחי' ששרדה לבד את השואה, ומתוך הכיליון וההשמדה זכתה לצמוח ולהקים שבט מבורך בכלל ישראל. השגריר נדהם לשמוע שניצולת השואה היא סבתא גאה לחמש מאות צאצאים…

לאחר "טעימה קלה" ממוצגי המוזיאון ומסמכי הארכיון בירך השגריר את צוות ההנהלה ואת נציגי העובדים של אגף החינוך והארכיון, והביע רצונו לשמור על קשר איתן עם המוסד הוותיק שמחדיר את תודעת הגבורה היהודית בקרב קהלים רחבים בארץ ובעולם.

הפוסט שגריר פנמה בישראל, מר עזרא כהן, בביקור ב"גנזך קידוש השם" בבני ברק הופיע לראשונה ב-גנזך קידוש השם.

הרב משה גפני, ליבו חם לפעילות הקודש של "גנזך קידוש השם", ומזה שנים רבות הינו ניצב על משמרתו בעצה ובמעש, ופעמים רבות מרצו ותושייתו היו לעזר רב ולעמוד תווך של הפעילות המתמדת של "גנזך קידוש השם", הן זו הארכיונאית-תיעודית והן זו החינוכית.

הרב גפני, בן ליוצאי פולין החסידית, התרגש מאוד ממיצגי המוזיאון ומפריטי הארכיון. קטעי הקרנת עדויות של ניצולי שואה הפעימו את האורח ופמלייתו, אשר לפניהם אף הוצגה טעימה קלה מהפרויקטים החדשניים המנציחים את עולם הישיבות בליטא בין שתי המלחמות. תקציר התערוכות הוויזואליות לווה בהסברים מפי המורה הוותיקה מרת רוחמה ריבלין, מוותיקות צוות ההוראה של "גנזך קידוש השם", שחתומה על חלק גדול מהפרויקט.

את הישיבה כיבדה בנוכחותה הרבנית אסתר פרבשטין, שבדבריה השכילה להעביר את מטרותיו של "גנזך קידוש השם" ואת החלל שהוא ממלא בהצלחה רבה ובסייעתא דשמיא מופלגת.

המחנכת הדגולה מרת מרים קופשיץ, מנהלת סמינר וולף, הביעה את תודת הסמינרים המרכזיים ואת הוקרתם לפעילות החינוך של "גנזך קידוש השם" בכל תחום ועניין.

עוד נשא דברים נרגשים חבר הנשיאות, הגאון רבי משה חיים לאו שליט"א, רבה של נתניה, שחָלַק מניסיונו רב-השנים עם קרובים ורחוקים. לדבריו, הנצחת גבורת הקדושים – גבורה נפשית רוחנית שבאה לידי ביטוי רק ב"גנזך קידוש השם", בכוחה להבעיר ניצוצות בלבבות הצעירים הנידחים שמעולם לא נפגשו עם תכנים מרטיטי לב כמו אלו, וסיפר על מקרה מרגש כזה שהוא עצמו היה עד לו.

הרב צבי סקולסקי, מנכ"ל "גנזך קידוש השם", הציג במילים ספורות את הפעילות המגוונת חובקת הזרועות של "גנזך קידוש השם". בדבריו העלה על נס את עזרתו של הרב גפני שאומר "הנני" על כל דבר שבקדושה ומוסר נפשו למען שולחיו. "הרב גפני בפעילותו הנשגבה – הצליח לחולל נפלאות למען קיום ופריחת 'גנזך קידוש השם'. גם כעת, בשלב אמת הבניין, ניצב הרב גפני במרצו הבלתי נדלה ועומד הכן לסייע בכל הנדרש".

הגב' רחל יוד, יו"ר ההנהלה, הביאה את נתוני צמיחת "גנזך קידוש השם" בתחום החינוך וההנצחה. בשנים האחרונות חווה "גנזך קידוש השם" פריחה משמעותית והוא נחשב בין הארכיונים ומכוני הנצחת השואה הגדולים בארץ. גרף הנתונים שהוצג על גבי המסך הראה גידול של מאות אחוזים במספר המשתתפים בתוכניות החינוך של "גנזך קידוש השם" בקרב כל המגזרים בארץ.

לאור הנתונים הודיע יו"ר ועדת הכספים שהוא וצוותו יעשו כל שביכולתם להניע את תוכניות הבנייה ולזרז את העניינים הבירוקרטיים, כי המלאכה – מלאכת הקודש – אינה יכולה להיפסק. הרב גפני חזר על המוטו המניע את פעילותו מזה עשרות שנים: הציבור החרדי ראוי לקבל את המגיע לו בזכות ולא בחסד!

במהלך הישיבה הופיעו ראשי תוכניות החינוך של "גנזך קידוש השם" הרב יעקב פרידלנד, הרב יעקב רוזנפלד והרב אהרן קרביץ, האמונים על מגוון הקהילות החרדיות, וסיפרו על הפעילות הגדולה ועל התוכניות לעתיד.

בסוף האירוע קיבל חבר הכנסת הרב משה גפני תשורה צנועה מבית היוצר של אגף הגנאלוגיה של "גנזך קידוש השם" בראשות הרב יצחק שמואל שפירא הי"ו: לוח יוחסין מרהיב ובו אילן מפורט, מסמכים יקרים ותמונות נדירות מאבות משפחת גפני וזילברברג – המשפחות המיוחסות שפיארו את עיירות פולין שנים ארוכות עד עלות הכורת על יהדות אירופה. הרב גפני התרגש מהתוכן, ובייחוד מהגילויים המשפחתיים שהיו גלומים ובלתי ידועים עד כה.

הרב גפני קיבל סקירה קצרה ותמציתית מפי הרב יצחק שמואל שפירא על אגף הגנאלוגיה הייחודי של "גנזך קידוש השם", שכבר הגיע להישגים כבירים והוא נמנה עם השורה הראשונה של מכוני מחקר הייחוס בעולם כולו.

הישיבה ננעלה בשורת החלטות חשובות שבעזרת ה' תתורגמנה לשפת המעשה כבר בקרוב.

לסיום, ראשי ומנהלי "גנזך קידוש השם" ביטאו את תודתם והוקרתם הרבה לעוזרים החשובים של הרב גפני – הרב משה זלושינסקי, הרב יעקב מורגנבסר והרב אלעזר מן – על הירתמותם לעניין ועל סיועם בכל עת ועונה.

הפוסט יו"ר ועדת הכספים, ח"כ הרב משה גפני, בישיבה משותפת עם הנהלת "גנזך קידוש השם" בבני ברק. הופיע לראשונה ב-גנזך קידוש השם.

אירועי יום השואה בשנה זו נערכים בסימן 80 שנה לשחרור המחנות, בדגש על שחרור בוכנוולד, שבשבת קודש כ"ח ניסן ימלאו שמונים שנה לסיפור האנושי שלו שריגש והסעיר את העולם.

הגאון הרב ישראל מאיר לאו שליט"א בשחרור ממחנה בוכנוואלד

אחד משרידי בוכנוולד המפורסמים בעולם הוא הגאון הרב ישראל מאיר לאו שליט"א, הרב הראשי, ונשיא גנזך קידוש השם.

לקראת יובל השמונים נפגשו אנשי הארכיון של גנזך קידוש השם עם פרופ' לאה נעמי פוגלמן תחי', בת דודתו של כבוד הרב לאו, שבביתה בקריית מוצקין גדל הרב לאו היתום, פליט השואה, בבואו ארצה.

הגב' פוגלמן נוצרת בליבה זיכרונות אלו מימי הילדות והנערות וגם הרב לאו, כמובן, זוכר למשפחת פוגלמן חסד נעורים ובליבו פינה חמה למשפחת דודו ודודתו, מטיביו ומאמציו.

הקשר החם בין המשפחות הוא הדוק עד היום ולאורך ימים, וביריעה הבאה נגולל את סיפורה של הגב' פוגלמן בפירוט.

הקשר המשפחתי בין הרב לאו למשפחת פוגלמן הוא זה:

הגאון רבי מרדכי פוגלמן זצ"ל

הגאון הרב מרדכי פוגלמן זצ"ל, רבה של קטוביץ ולאחר השואה רב קריית מוצקין, היה גיסו של הגאון רבי משה חיים לאו הי"ד, רבה של פיעטרקוב.

הגאון המופלא רבי שמואל יצחק שור זצ"ל, רבה של מוסטריץ, גליציה, מח"ס "מנחת שי" (ומקור השם שור, זקנם בעל התוספות רבי יוסף בכור שור).

בנו הגאון רבי אברהם חיים שור זצ"ל עלה לארץ ישראל וכיהן בירושלים כראב"ד.

בתו לאה הינדא נישאה להגאון רבי צבי יהודה לאו מלבוב, אביו של הרב משה חיים לאו.

בתו מרגלא נישאה להגאון רבי יעקב שמשון שפירא, בנם הוא הגאון רבי מאיר שפירא מלובלין.

אחת מבנותיו של הגאון רבי צבי יהודה לאו הייתה מרת בלה פוגלמן, אשתו של הגאון רבי מרדכי, רבה של קטוביץ.

בגנזך קידוש השם שמור הארכיון של הגאון רבי מרדכי פוגלמן ובו מסמכים חשובים והיסטוריים. להלן מסמך חשוב מאוד שמתפרסם כאן לראשונה: מכתב בכתב ידו של הגאון רבי אברהם חיים שור לגיסו ואחותו, הזוג פוגלמן, שנשלח אליהם בעיצומם של ימי השואה.

במכתב מתאר הרב שור את מאמציו להשגת סרטיפיקטים לבני משפחתו, שלא נשאו פרי, ומייעץ להם איך לפעול כדי להציל את גיסתם מייטא.

הדברים נכתבו בסמוך ליום השנה של אחות הרב שור, היא הרבנית לאה הינדא ע"ה, אימו של הגאון רבי משה חיים לאו הי"ד, ובדבריו מעתיר הרב בעד בנה. באותו פרק עוד לא נודע גורלם של הקדושים אשר בארץ המה, הי"ד…

באותו זמן היו הרב והרבנית פוגלמן יחד עם בתם תבלחט"א מרת לאה נעמי תחי' במסע בריחה נואש. הם היו אז בסכנת חיים, ובנס זכו להינצל ולעלות לארץ ישראל.

בשלהי השואה, באביב שנת תש"ה, כשבשורת השחרור כבר אפפה את אירופה ומשפחת פוגלמן כבר הייתה בארץ ישראל; שבועות ספורים לאחר שחרורו של הילד ישראל מאיר לאו יחד עם עוד מאות ילדי בוכנוואלד בידי הצבא האמריקאי, נפטר הדוד רבי אברהם חיים שור זצ"ל ונקבר בירושלים.

לציון תאריך זה מובא כאן העתק ממכתבו המרגש, והעתק מיומנו של הרב פוגלמן שבו הוא מגולל את הימים הראשונים של המלחמה, ערב ראש השנה והימים הנוראים של שנת ת"ש.

הפוסט וה' ירחם על פליטת משפחתנו… הופיע לראשונה ב-גנזך קידוש השם.

פרק ראשון ביום שני כ"ג בניסן  21/04/25 בשעה: 18:30 (שידור חוזר)

"לי נקם ושילם" – נקמה יהודית בקרב שורדי השואה

הרבנית אסתר פרבשטין

פרק שני ביום רביעי כ"ה בניסן  23/04/25 בשעה: 17:00 (שידור חוזר)

התמודדותם של הרבנים נוכח סוגית עגונות השואה

גב' פסיה פרסי

הפוסט גנזך קידוש השם מזמין אתכם למפגשי זום ליום הזיכרון לשואה תשפ"ה לציון שמונים שנה לשחרור (שידור חוזר) הופיע לראשונה ב-גנזך קידוש השם.

כְּשֶׁכְּבָר כֵּן נִרְדַּמְתִּי, הַחֲלוֹם הוֹפִיעַ

חָלַמְתִּי אֶת עֵינֵיהֶם שֶׁל שִׁירִי וִילָדֶיהָ

פְּעוּרוֹת בְּאֵימָה, שׁוֹאֲלוֹת בְּלִי קוֹל

גִּ'ינְגִ'ים קְטַנִּים, חֲלוֹם אָדֹם גָּדוֹל

בְּתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה, הֵם נִצְמָדִים לְאִמָּא

מְחַפְּשִׂים הֲגָנָה, אַךְ אֵין שָׁם נֶחָמָה

וְהַחֲלוֹם חוֹזֵר, כְּמוֹ תַּקְלִיט שָׁבוּר

אוֹתָן פָּנִים, אוֹתָהּ תְּחִנָּה, לְלֹא דִּבּוּר

עֵינַיִים אֵלּוּ, מַזְכִּירוֹת לִי אֶת אִמָּא

שְׁמוֹנִים שָׁנָה אָחוֹרָה

כְּשֶׁנִּפְרְדָה

שְׁנֵי עוֹלְלִים, אוֹתוֹ מַבָּט שֶׁל חֹסֶר אוֹנִים

אִמָּא שֶׁרוֹאָה אֶת הַמָּוֶות, בָּעֵינַיִים

הַקְּמָטִים שֶׁסְּבִיב עֵינֶיהָ, כְּמוֹ הָיוּ מְסַפְּרִים

אֶת סִיפּוּרָם שֶׁל הַגִּ'ינְגִ'ים הַמְּבֹעָתִים

סִפּוּרָהּ שֶׁל שִׁירִי, וִילָדֶיהָ הַקְּטַנִּים.

הָאַבָּא, יַרְדֵּן

מוֹפִיעַ לִי בַּחֲלוֹם, וְעֵינַי זוֹלְגוֹת עָלָיו

כְּנָהָר שׁוֹטֵף אֶת הַלַּיְלָה וְכָּל צָרוֹתָיו

אֲנִי מְנַסָּה לִבְרֹחַ, אַךְ הַחֲלוֹם רוֹדֵף

כְּאֵב שֶׁאֵינוֹ נִרְגָּע, צֵל שֶׁלֹּא עוֹזֵב

הַגִּ'ינְגִ'ים הֵם מְצִיאוּת

לֹא חֲלוֹמוֹת חֶזְיוֹנוֹת בִּיעוּת

הַגִּ'ינְגִ'ים הֵם מְצִיאוּת

לֶהָבוֹת קְטַנּוֹת הֵמָּה,

בּוֹעֲרוֹת

מַטְרִיפוֹת אֶת הַדַּעַת

מָתַי הַחֲלוֹם יַרְפֶּה? אֵינֶנִּי יוֹדַעַת

אַךְ לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח, אֶת זַעֲקָתָם הַשְּׁקֵטָה

לגנזך קידוש השם. בעיניים טרוטות מבכי: רחל ק. בת לניצולי שואה

הפוסט את העיניים הופיע לראשונה ב-גנזך קידוש השם.

הרב פוגלמן, ששימש לפני השואה כרב הקהילה היהודית בקטוביץ, נודע כגדול בתורה ופוסק הלכות. ספריו שו"ת בית מרדכי וגדולת מרדכי, שיצאו לאור בהוצאת מוסד הרב קוק, הם נכסי צאן ברזל בעולם ההלכה ופרשנות התורה.

הגר"מ היה תלמידו של המהרש"ם מבראזע'ן, שהיה דודו, ובהמשך הוסמך לרבנות בידי רבי דוד מנחם מאניש באב"ד – אב"ד טרנופול; רבי דוד הלוי איש הורוביץ – אב"ד סטניסלב; רבי מאיר אריק, ודודו, ראש ישיבת חכמי לובלין הרב מאיר שפירא זצ"ל.

עת הוכתר לכהונת רב העיר קטוביץ כתב לו הדוד, הגאון רבי מאיר שפירא, מכתב המלצה וסמיכה בשפה הגרמנית. סמיכה זו זכתה להכרה ממשלתית.

הרב פוגלמן היה נואם רהוט בשפות רבות, כותב פורה, נואם בחסד עליון ורועה נאמן לצאן מרעיתו.

תשובותיו ההלכתיות רהוטות ומאופיינות בגאונות כבירה, ומאמריו התורניים התפרסמו במגוון אכסניות לפני השואה ולאחריה.

עם פרוץ המלחמה הצליח בס"ד להימלט עם רעייתו, הרבנית בלה, ובתו היחידה לאה נעמי תחי'. בארץ כיהן הרב פוגלמן ברבנות העיר קריית מוצקין, ניהל באהבה את צאן מרעיתו והקים מוסדות לחינוך, תורה וחסד.

מעשה הצלתו של הרב פוגלמן, הרבנית והבת היחידה מרת לאה נעמי תחי', שיש הרבה מה ללמוד הימנו מבחינה השקפתית והיסטורית, יונצח ויפורסם בעז"ה בידי גנזך קידוש השם.

הבת, פרופ' נעמי תחי', שרידה לדור דעה, סופרת והיסטוריונית בעלת שם, הואילה למסור את הארכיון של אביה זצ"ל לטיפולו המסור של גנזך קידוש השם. הרב, שהיה בבואה נאמנת ליהדות מזרח אירופה ורבניה, הותיר יבול היסטורי ותורני יקר-ערך, ועובדי הארכיון של גנזך קידוש השם ניגשים למלאכה באהבה ובחרדת קודש תוך שימוש באמצעי השימור המשוכללים בעולם.

הפוסט ארכיון הגאון רבי מרדכי פוגלמן זצ"ל התקבל לשימור והנצחה בגנזך קידוש השם הופיע לראשונה ב-גנזך קידוש השם.