רשמי מעמד קבלת פנים לצמרת הממשל הבלגי בבית הכנסת הגדול של אנטוורפן.
מאת יעקב רוזנפלד, גנזך קידוש השם.
דמעות ערפלו את עיניהם של זקני הקהילה באנטוורפן שבבלגיה במעמד קבלת הפנים שנערך בבית הכנסת הגדול לצמרת הממשל הבלגי בראשות ראש הממשלה וראש העיר אנטוורפן.
בית הכנסת הגדול מחזיקי הדת, הגדול והיפה בבלגיה, אשר בנייתו החלה טרם מלחמת העולם הראשונה, ואחרי הפסקה של כמה שנים עקב המלחמה העולמית נחנך בשנת תרע"ח, עבר בשנים האחרונות שיפוצים יסודיים בעלות של מיליוני אירו
בית הכנסת הוא ענק ומרהיב ביופיו. ההיכל הגדול מכיל 500 מקומות ישיבה, ועוד כאותו מספר בגלריה של עזרת הנשים. קירותיו מעוטרים ביצירות אומנות מיוחדות ונדירות ונברשות גדולות ונהדרות משתלשלות מתקרותיו ומפיצות אור יקרות. גולת הכותרת היא כמובן ארון הקודש המפואר, שמשולבות בו אבנים מארץ ישראל.
בלגיה היהודית ידעה ימים יפים בין שתי המלחמות, והשואה האיומה ש"גדעה את קרן ישראל" פגעה אנושות גם בקהילה יהודית עתיקת יומין זו. חלק גדול מבני הקהילה נהרגו, חלקם נמלטו, אולם הזיכרון הטראומטי שהיה תמיד חקוק בלב שרידי הקהילה הזו היה מאותו חול המועד פסח שנת תש"א שבו פרצו פורעים פלמים נאציים לבית הכנסת וחיללו אותו באופן מחפיר.
ספרי התורה וספרי הקודש הושלכו לרחוב בביזיון, והמבנה הושחת וניזוק כמעט עד היסוד.
אחרי השואה שבו מתי מעט הניצולים, פליטי החרב, והחלו לשקם את המבנה. עם שרידי חרב, שבורים ורצוצים, השקיעו כל מה שהיה להם ומה שלא היה להם ויחדיו החזירו לבית הכנסת פנים וצורה. המבנה כבר היה ראוי לשימוש, אבל קשה לומר שהוא חזר ממש לקדמותו.
בשנים האחרונות הפך המקום להיות מוזנח, וסימני התיישנות ניכרו בו בכל פינה. עסקני הקהילה הכינו תוכנית לשיפוץ, והממשלה הבלגית, עקב סמליותו של הבניין וההיסטוריה שלו, אישרה תקציב מיוחד של מיליוני אירו לשיפוץ ושיקום המבנה.
בימים הנוראים של שנת תשפ"ב הסתיימה מלאכת השיפוץ, ובית הכנסת שוב מרהיב ביופיו. הבניין הגדול שב וחזר לימי תפארתו, כימי קדם.
השבוע, ביום ראשון ט"ז אייר, נערך בבית הכנסת טקס קבלת פנים לראש הממשלה ולצמרת הממשל הבלגי, כאות הוקרה והערכה על העמידה האיתנה לצד הקהילה היהודית ומוסדותיה.
ראש הממשלה מר אלכסנדר דה קרו התקבל בבית הכנסת בכבוד וביקר ואף נשא דברים. לצידו נכחו שרים ועוזריהם; ראש עיריית אנטוורפן וחברי העירייה; ראשי המשטרה; שגרירי מדינות ארה"ב, בריטניה, הונגריה וגרמניה ועוד אישים נכבדים.
ראש הקהל, הרב דוד וואהל, נאם, ובדבריו הזכיר את הגאון ראש ישיבת פוניבז' הרב כהנמן זצ"ל, איש החזון והמעש, שאיבד בשואה תשעה מתוך עשרת ילדיו ולא הפסיק לחלום ולבנות. הרב כהנמן ביקר פעם באיטליה ועבר למרגלות התבליט הידוע שבשער טיטוס. הוא התבונן בתבליט דמותו של טיטוס ושקע בשרעפים. אחר זעק מעומק ליבו:
טיטוס, טיטוס! היכן אתה היום?… הרגת וטבחת בנו, הרסת את בית המקדש והגלית אותנו לגלות. טיטוס, איפה אתה היום? אנו עברנו את הכול אבל קמנו ונבנינו מחדש. היהדות חיה ותוססת, ואתה? ומורשתך?…
ראש הממשלה נשא דברים; אלה הופסקו מדי פעם עקב תשואות הקהל, אבל שכר שיחה נאה בוודאי מגיע לו לראש הממשלה, שכן דבריו נגעו בלבבות וגרמו להתרגשות רבה.
בתוך דבריו סיפר על ילד יהודי באוקראינה, במלחמת העולם השנייה, אשר רגע לפני שמשפחתו גורשה מביתה הוא הצליח להטמין באדמה את כוס הקידוש של אביו. כל משפחתו עלתה על המוקד, אך הילד הקטן ניצל, הצליח להגיע לביתו ולחפור שם ולמצוא את הגביע… הילד נטל את הגביע והיגר עימו לארה"ב, ומאז הוא ליווה אותו כל חייו. הוא השתמש בגביע בשבתות ובמועדים, בשמחות ובאירועים. תמיד היה הגביע בן לווייתו.
כמה מסמל הגביע הזה את העם היהודי, הכריז ראש הממשלה. כמה פעמים כבר קברו אותו, דרכו עליו, והנה הוא חי וקיים, וקומתו זקופה, כולו עוז ותעצומות, שמחה וחיוניות! מדינת בלגיה תמשיך להיות בית חם לתושביה היהודים!
ראש הממשלה כובד בהדלקת נר ב"מנורת הזהב", ואז ניגש אליו הרב ר' משה אללעך שיחי', מזקני הקהילה, וסיפר לו שהוא עצמו היה נוכח באותו חול המועד פסח עת חיללו הנאצים את בית הכנסת והשחיתו בו כל חלקה טובה. הוא עד לכל אותה התרחשות, והינה הוא כאן, יהודי בא בימים שזכה להתנער מהאפר ולהיבנות מחדש.
ראש הממשלה קם ממקומו בהתרגשות, לחץ את ידיו ובירך אותו בחום.
לאחר נאומיהם הנרגשים של ראש העיר ונציגי הממשל והקהילה, נשא דברים הגאון רבי שרגא פייבל צימרמן, רב בלונדון, ואמר:
נמצא אני כאן בשליחות אבי שיחיה, יליד אנטוורפן שגורש ממנה בידי הנאצים, ומאז אינו מסוגל לחזור אליה. בדבריו קרא לראשי השלטון: אני עומד כאן בשמו ובשליחותו בבקשה שתמשיכו לתמוך בקהילה היהודית למען תיבנה ותשגשג, ותמשיכו להגן על בני הקהילה ממקרים של אנטישמיות ושנאה.
התמונות האדיבות i velt ואתר JDN
