צוואה אחרונה מאבא

בליל התקדש חג השבועות, בחצות הלילה, בשעה שתים עשרה, הגענו לגיא צלמוות "אושוויץ"....כאן נכנסה הרכבת פנימה לתוככי המחנה, שהיה מוקף בגדר תיל דוקרני וחומות חשמליים גדולים. דלתות הרכבת נפתחו... והמקום היה מואר כאילו זה אמצע היום.

הורדנו בגסות מהרכבת....

אבי דחף לי קילו- גרם לחם שהיה אתנו ברכבת, כשהוא לוחש לאזני שאני אקח זאת עמי, והוא כבר ישתדל  להגיע אלי.

אמי הייתה שם. היא עמדה בין הנשים והבנות, יחד עמה עמדו שלושת אחיותי. אחותי הנדה אחזה את ידה של חנה'לה בת אחי ר' יודה לייב שהייתה אתנו, מאחר שהוא גוייס למלחמה.

לפתע ראיתי יהודי נגש לאחותי הינדא, לוקח ממנה את חנה'לה הקטנה, ומביא אותה  לידי אמי ואומר שהיא צריכה לקחת אותה  יהודי זה ידע שאם  הם יראו את אחותי  שכבר נראתה גבוהה וגדולה מחזיקה תינוקת, הם עלולים לטעות שזו בתה וישלחו אותה למוות , יחד עם כל האמהות שיש להם ילדים. בהמשך אכן חלקו ביניהן. את אמי , עימה חנה'לה הקטנה שלחו לצד אחד ואילו את שלושת אחיותי שלחו לצד השני.

עמדנו לא הרחק וראינו את כל אשר נעשה.אבי החל לחשוש ולדאוג פן יפרידו אף בינינו, על כן החל להדריך אותי ולמסור לי צוואה בעל פה: תזכור תמיד שאתה יהודי. המשך לשמור ולקיים תורה ומצוות וללכת בדרך הישר והטוב בעיני אלוקים ואדם.

אבי פרץ בבכי מר ואמר לי שהוא יעמיד אותי לפניו, בכדי שיוכל לראות היכן שולחים אותי. ולקבוצה אליה אשלח, הוא כבר ידאג להגיע לשם. שנינו בכינו.

היו אלה מילותיו האחרונות של אבי אלי, נפרדתי ממנו עולמית.

(ממחשכים הושיענו- הרב ישעיה הכהן גליק)

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד